מעבר להיותו תאריך בינלאומי מוסכם שבו אנו חוגגים וחוגגות את מקומן של הנשים בחברה בכלל תחומי החיים, "יום האישה" משמש גם כנקודה בזמן שנועדה גם להסתכלות על מצב הדברים בעת הנוכחית, ואם נבחן תחום מסוים שתמיד היווה מוקד לחיכוך כאשר זה מגיע למגדר, איזה ענף ספורט מתאים יותר לדיון מאשר כדורגל? למרות היותו הספורט הפופולרי בעולם, נשים מצאו את עצמן במאבק מתמיד כדי להרוויח את מקומן על המגרש, וסילבי ז'אן, שנחשבת פורצת הדרך של הענף בישראל, יודעת את זה טוב מאוד על בסיס הקריירה שלה.
מלכת שערי נבחרת ישראל בכל הזמנים, החלה את הקריירה המקצוענית שלה בשנת 1995 כשהייתה בת 22, ואת תחילת הדרך שלה עשתה בליגה הנורבגית, שנחשבה אז לאחת הליגות הטובות בעולם. מאז, הרבה מים עברו בנהר, וכדורגל הנשים הנשים בארץ ובעולם עבר תהפוכות רבות, וראוי לשאול היום - מה ההתקדמות שנעשתה בארץ מאז שנות ה-90, ואיפה אנחנו עומדים ביחס לשאר העולם? הפרשנית בהווה ענתה על השאלות הגדולות.
מועדונים
בתחילת הדרך של כדורגל הנשים בארץ, המועדונים הגדולים החליטו להקים קבוצות כדורגל נשים, אבל כמה שנים לאחר מכן הבעלים באותן קבוצות ראו שמדובר בהשקעה כספית שלא יכולה להניב להם רווחים, ומחלקות הנשים פשוט נסגרו. היה למהלך הזה השפעה מאוד משמעותי, גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה תודעתית. כשחזרתי לארץ מנורבגיה שיחקתי בשנים הראשונות בהפועל ת''א, ואנשים לא זוכרים שחלק מהמשחקים שלנו היו מתרחשים בבלומפילד, ממש לפני המשחקים של קבוצת הגברים של הפועל ת"א, ולא מעט אוהדים היו מגיעים לפני כדי לראות אותנו.
אי אפשר לדמיין דבר כזה היום - קבוצת נשים שמשחקת בבלומפילד בפני מאות, לפעמים אלפי אוהדים. הדבר הזה נתן לנו בוסט מדהים של חשיפה, כשאני לצורך העניין מקבלת עד היום תגובות ואהבה מאוהדי הפועל על התקופה שלי שם. גם אם נסתכל על מה שקורה בעולם אנחנו יכולים ללמוד מזה.
המועדונים הגדולים בכדורגל גברים הקימו קבוצת נשים וזה פיתח את הענף בשני אספקטים: השקעה כספית, וחשיפה. צ'לסי, ארסנל, ברצלונה, פ.ס.ז', אלו השמות הכי גדולים באירופה עבור כדורגל נשים, וההזדהות של הכדורגלניות עם הקבוצות האלה היא שהפכה אותן לכוכבות, וזה בדיוק מה שמחזק את הלגיטימציה והכוח שיש לענף. לצד זה, העובדה שהתקציבים של אותן קבוצות מחלחלים גם לקבוצות נשים, היא שמחזקת את השיפור המקצועי שאנחנו רואות.
המועדונים הגדולים בעולם הקימו קבוצת נשים (GETTY)
אנחנו חייבות לראות את המועדונים הגדולים בארץ עם קבוצות נשים חזקות ומבוססות בקדמת הכדורגל הישראלי. בסוף, השמות האלה, מכבי ת''א ומכבי חיפה בין השאר, הן הקבוצות שמושכות הכי הרבה עניין בארץ, ובשביל לייצר עניין סביב כדורגל נשים, אנחנו נצטרך את החלק שלהן בזה.
מעטפת מקצועית
צריך להיות כנים בעניין הזה, כן יש התקדמות בנושא המתקנים והמעטפת המקצועית עבור בנות, למרות שיש מקום לשיפור. רק לפני 25 שנה לבנות לא הייתה אופציה בכלל לשחק כדורגל באיזשהי מסגרת, כי פשוט לא היו מסגרות. אני את הכדורגל שלי למדתי רק מלשחק בשכונה. ענפים אולימפיים, אתלטיקה, כדורסל, לכל הענפים האלו הייתה מסגרת מקצועית, אבל עד סוף שנות ה-90 בישראל, לא היה שום מסגרת מקצוענית בארץ בכדורגל נשים.
אני עליתי על מגרש דשא רק בגיל 22, ובשונה מאז היום אנחנו כן יכולות להגיד שזה לא תחום שנמנע מבנות, וטוב שכך. אין ספק, אנחנו עדיין רואות בעיות קשות כשזה מגיע לאמצעים בכדורגל נשים, גם ברמות הגבוהות: בין אם מדובר באס''א ת''א, שמשחקת במגרש ישן ברעננה שמתמלא שלוליות כל פעם שיורד גשם, או מכבי כישרונות חדרה שמשחקת העונה בלי מגרש ביתי, כשהיא צריכה לתזז בין מגרשים שונים בשביל אימונים.
אם אני הייתי צריכה לשים דגש על הנושא הזה, זו השקעה של תשתיות באזורים עם אוכלוסייה מוחלשת. אני לא שיחקתי בקבוצה עד גיל מאוחר, אבל שיחקתי איפה שיכולתי, הייתי רעבה להצלחה, ואנחנו יודעות שהכוכבים והשחקנים הכי גדולים בעולם הגיעו ממקומות שלא נתנו להם דבר מלבד הכדורגל. היום אנחנו מנסות להביא עוד ילדות לענף וצריך לשים את הדברים על השולחן, זה לא פשוט, בהרבה מקרים צריך ממש להתחנן כדי לנסות לשכנע בנות להגיע לכדורגל, אבל אם כבר אנחנו מצליחות בזה, ההשקעה במתקנים ותשתיות צריכה להגיע לפריפריה. אנחנו צריכות להנגיש את האמצעים להצלחה דווקא במקומות האלה.
אירנה קוזנצוב (שאול גרינפלד)
שחקניות
נושא הרמה המקצועית בישראל מורכב מכמה סיבות. כשאני הגעתי לשחק בנורבגיה ב-95', הליגה שם כבר רצה 20 שנה, כך שבמדינות כאלה הפערים ברורים מאליו, כי הבנייה של הענפים החלה בנקודת זמן מוקדמת יותר, אבל אנחנו עדיין רואים הרבה מדינות שמגלות מגמת שיפור חיובית בשנים האחרונות, כמו פורטוגל למשל, שעד לפני כמה שנים כדורגל הנשים שם היה יחסית חלש.
הרבה יסתכלו על הליגיונריות שיוצאות לאירופה בשנים האחרונות, אבל עצם היציאה לחו"ל לא מספיקה. לחתום על חוזה זאת רק ההתחלה. אני שמחה מאוד על המעבר של שחקניות כמו אירנה קוזנצוב ושי פרל לגרמניה, אבל מעכשיו חובת ההוכחה עליהן, וזה מה שצריך לדרוש מכדורגלניות. העניין הוא לא רק לעשות את המעבר הזה לליגות אירופאיות, אלא להצליח לתקוע יתד, ולהפוך לשחקניות הרכב קבועות בקבוצות שלהן.
אנחנו ראינו את התוצאות האחרונות של הנבחרת במשחק טורקיה, או בשני משחקי הידידות מול יוון. אין לנו מה לפחד מנבחרות כאלה, לא מדובר במדינות מובילות בכדורגל נשים בעולם, אלא נבחרות שהנבחרת שלנו יכולה לעמוד מולן. אני מאמינה שהגענו לשלב שאנחנו כבר יכולים לצפות ולדרוש גם לתוצאות מהבנות, אני רוצה לראות אותן מצליחות ומגיעות למקומות הרבה יותר רחוקים משאנחנו הגענו אליהן בדור שלנו.