יש מה להפסיד: כוכבי הנבחרת שעלולים להתרסק ביורו 2013

סקאוטים מכל היבשת הגיעו כדי לצפות בשחקנים הישראלים. זו אמורה להיות הזדמנות ענקית, אבל עבור ניר ביטון שכבר סומן, טורניר מאכזב יפיל את המניות שלו לקרשים והוא לא לבד. וגם: 3 שחקנים שרק יכולים להרוויח. רגע האמת הגיע

שי וולך
שי וולך  05.06.13 - 12:55
גולסה וקליימן. זה שעולה וזה שיורד? (יוסי שקל ואלן שיבר)
גולסה וקליימן. זה שעולה וזה שיורד? (יוסי שקל ואלן שיבר)
תחילת כתבה

סקאוטים מכל רחבי אירופה, בלעדיות על תשומת הלב הציבורית בארץ ובמה אחת מכובדת להוכיח מה אתה שווה. שחקני כדורגל מתחלקים לשני זנים: זן אחד יפרח תחת הציפיות בסיטאוציה הנ"ל, וזן שני יקרוס תחת המעמסה. יורו 2013 יצא לדרך בעוד שניה בערך, ועוד 3 משחקים פלוס-מינוס נוכל לגלות לאיזו קטגוריה משתייך כל אחד משחקני הנבחרת של גיא לוזון.

  • החדשות, התקצירים, הסגלים, האיצטדיונים והסטטיסטיקות - הכל באיזור היורו
  • אז אוקיי, חלק מהכדורגלנים הם זכרי אלפא וחלק הם עלה נידף שתלוי ברוח הנושאת אותם, אבל דבר לא מסתכם בחלוקה הזאת. בקריירה של כדורגלן יש מספר כל כך גבוה של משתנים הקובעים כמה גבוה הוא יגיע, שכל סטייה הכי קטנה עלולה לשנות לגמרי את מסלולו. פציעות, סוכנים, גול במשחק חשוב, טעות במשחק חשוב, מועדון חמדן שדורש יותר מדי כסף עבורו - הגבול בין שגשוג ובין כשלון הוא דק מאוד בדרך כלל, עד כדי ששחקן פורש המסכם קריירה מסוגל לעיתים קרובות להצביע על הנקודה הספציפית שהיוותה את ההבדל עבורו.

    מבט חטוף על השמות שהופיעו בהרכב נבחרת ישראל ביורו 2007, הראשון אליו העפילה הנבחרת, מגלה שרק חלק קטן מהם בכלל זכה לשחק בנבחרת הבוגרת. תום אלמדון, ליאור ז'אן, אבירם ברוכיאן, שי מימון, אלו רק דוגמאות לכאלה שלא הצליחו למנף את העובדה שקיבלו במה מכובדת לשחק עליה, ובהמשך טעו ותעו בדרך לשום מקום. בנבחרת הנוכחית ישנם כאלו שהיורו יכול לרומם את הקריירה שלהם, אבל גם יכול להרוס (ביחס לציפיות) או לפחות לעכב אותה. אלו השחקנים שמהם מצפים לתת הצגה ולהרוויח חוזה בחו"ל. מנגד, ישנם כאלה בכחול-לבן שאין להם דבר להפסיד, ודווקא הם שבאים בלי לחץ יוכלו להרוויח הרבה יותר מכולם. הנה הרשימה.

    3 השחקנים שיש להם הכי הרבה מה להפסיד

    ניר ביטון
    אולי בגלל שהסוכן שלו מתעקש שהוא שייך לרמות הכי גבוהות בפרמיירליג ולא לשום דבר פחות מזה, קפטן הנבחרת מגיע ליורו עם מטען עצום של ציפיות. הסקאוטים שוויתרו על טיול לאיצטדיון הי"א רק מחכים לראות מיהו הבחור שמנצ'יני נטה להחתים (נגיד), והעובדה שהוא שחקן שעושה עבודה שלא רואים בסטטיסטיקה לא פועלת לטובתו. ביטון משחק במועדון קטן, מה שאומר שלחשיפה כזאת הוא לא יזכה עוד הרבה פעמים (בהנחה שאשדוד לא תעפיל לאלופות בקרוב), ולכן ב-270 הדקות שלו ביורו לכל פס יהיה משקל.

    קשר מ.ס. אשדוד (17 הופעות, שער אחד, 0 בישולים), שאפילו הוקפץ לבוגרת בשלב כלשהו, יודע שבתור הברומטר של הצעירה, ההצלחה או הכשלון ידבקו בו לא פחות מאשר מי שיהיו אחראים ישירים לה. במילים אחרות, גם אם ישראל תודח בגלל טעות שוער לדוגמה, סיום הדרך אחרי 3 משחקים ללא שער או בישול, תהווה מכת מוות לשאיפות האירופיות של ביטון.

    אייל גולסה
    מי שנחשב לאחד השחקנים הכי מוכשרים בסגל של לוזון זוכה לציפיות בהתאם. קשר מכבי חיפה אמנם רק בן 21, אבל הוא משחק בבוגרים כבר 5 שנים, ומלבד הבלחות בליגה פה ושם, קשה לומר שהוא מבטא את הכשרון שלו מדי שבת. קבוצות מאירופה בדר"כ לא בוחרות שחקן על פי מה שהוא כיום, אלא על סמך מה שהוא יכול להיות יום אחד - קריא, לפי פוטנציאל. בזה גולסה משאיר אבק לחבריו, אבל כאן בדיוק הבעיה.

    עוד לפני שרשם דקה בטורניר, הילד שחתם בלאציו לפני 3 שנים וגנז את המעבר זוכה לבאזז עצום. ברוז' מתעניינת, קבוצות מגרמניה חפצות בו ויעקב שחר כבר רשם 6 אפסים על תג המחיר שלו, שאחרי היורו כנראה יוכל רק לרדת. יש להניח שאם ישראל תציג טורניר טוב מבחינה התקפית, ל"יהלום" יהיה בכך חלק עיקרי, אבל הדלת הזו מסתובבת לשני הכיוונים. זה אומר שאם החלוצים שלנו ימצאו את הרשת, גולסה יכול להזמין כרטיסי טיסה. מצד שני, אם עוד קמפיין לו הוא שותף אפילו יתקרב לאיזורים של "0 נקודות, 0 שערים", באירופה יוותרו עליו בלי לחשוב פעמיים.

    טאלב טוואטחה
    במונחים של ליגת העל שלנו, מגן שמאלי עם תכונות כמו של טוואטחה הוא עילוי. שחקן שירוץ למעלה בכל התקפה וגם יחזור בזמן להגנה? אכן מצרך נדיר במחוזותינו. אבל בדומה לשניים שמעליו, בגלל שחוזים לו קריירה אירופית ומצפים ממנו להוביל את הנבחרת להצלחה - לטוואטחה יש בעיקר מה להפסיד.

    עם כל הכבוד לקיצוניים דוגמת אחמד קאסום, פיראס מוגרבי וקובי בלדוט, אותם הוא נאלץ לבלום בליגה, החבר'ה של נורבגיה, איטליה ואנגליה הם קצת יותר פיזיים. אין זה סוד שטוואטחה לוקה בפן ההגנתי שלו, ומאחר וישראל צפויה להתגונן לא מעט בטורניר, המגן ייבחן ב-70 עיניים. אם יצליח לעצור את הגדולים ממנו במאבקים פיזיים, הוא יירשם בפנקס. אבל מנגד יספיק חור אחד, או גורילה אחת שתנער את טאלב הצנום, והעניין בו כנראה ייגנז.

    3 השחקנים שיש להם רק מה להרוויח

    בוריס קליימן
    כבר שנים אנחנו שומעים על שוער שגדל בחודורוב ומחזיק בכל הנתונים להצליח. למרות זאת, לאור העובדה שעדיין לא באמת קיבל את הצ'אנס שלו ברמת המועדונים, קליימן עוד לא הוכתר סופית כשוער העתיד של הנבחרת הבוגרת. וזו בדיוק ההזדמנות שלו להראות לנו. הרי אם ישגה, כולנו נזכור שהוא בסה"כ שוער צעיר שצריך להשתפשף, ושגם בופון עשה טעויות בגילו.

    אנחנו לא באמת מצפים שקליימן יבלום את טובי בחורי היבשת במו כפפותיו ויעלה אותנו לגמר, אבל הופעה טובה שלו בין הקורות, כזאת שתעזור לנבחרת להצליח בחלקים האחרים של המגרש, פלוס עוד איזה זינוק וירטואוזי או שניים, עשויים לזכות אותו בהכרה רצינית שתחצה את גבולות ליגת העל ותהפוך אותו לשם חם אצל הסקאוטים.

    אור ברוך
    9 הופעות, 5 שערים ואותו רגע בלתי נשכח במשחק נגד רוסיה, זה הרזומה שלו במדי הצעירה. ברוך, שאותר בכלל בערבות ה-MLS והוצנח בארץ, ניחן בנתונים פיזיים שדומים יותר לאלו שישחקו מולו מאשר איתו. בכלל, נראה שהילד שהוריו היגרו לאמריקה רעב מאוד להצלחה, ונדמה שהפטריוטיות משחקת אצלו תפקיד גדול יותר משל האחרים. מעניין אם הוא כבר יודע שאין דרך טובה יותר לקבל חיבוק לאומי מאשר כדור ברשת של הגויים.

    חלוצה של בני יהודה הראה בליגה רק ניצוצות ממה שיש בו, ותהיו בטוחים שהוא לא מככב ברשימות הסקאוטים ערב היורו, אבל זה בדיוק מה שיאפשר לו להגיע ללא לחץ. הבטחון שנותן בו גיא לוזון מהווה קרקע יציבה שחלוץ צריך, ולנו יש הרגשה שגם הישראלים וגם האירופיים שעוד לא מכירים אותו עומדים לקבל כרטיס ביקור.

    ישראל זגורי
    מאחר ומדובר בשחקן הפועל רמת גן, עימה ירד ליגה לפני מספר שבועות, התקוות של ישראל לא קמות או נופלות על זגורי. מעבר לכך, הוא בכלל לא מיועד להיות שחקן הרכב, וכזכור הוא כבר הופיע במעמדים גדולים (עם מכבי חיפה באלופות) אך לא תקע יתד ברמות הללו.

    כל הנתונים הנ"ל הביאו לכך שהפריצה שצפו לו איחרה לבוא, והיום הוא כבר לא נחשב לכזה שבוודאות ייצא לאירופה. כל זה רק מחזק את המטען שזגורי נושא עימו, והכשרון שלו פשוט מחכה להתפוצץ. תסלחו לנו על ההשוואה, אבל גם גדולים כמו קלוייברט, ריקן (לארס, לא אבי, כן?), בירהוף ועוד, היו כאלה שלא כל יושבי האצטדיון הכירו כשהם עלו מהספסל במשחק ההוא. שער בודד במעמד גדול היה זה ששינה את ההסטוריה של קבוצתם/נבחרתם, וכמובן את מהלך הקריירה שלהם. יכול מאוד להיות שהאנדרדוג יובס ולעולם לא יהפוך לפייבוריט, אבל זכרו: בכל חבילת קלפים תמיד יש ג'וקר.