הגל השני: גם בלי גצה וגונדוגאן גרמניה עמוסה בכוכבים עתידיים

זה היה ברור כשמש אם סוללת הכוכבים שעיטרה ופיארה את הקמפיין הגרמני הצעיר כל הדרך לנתניה (9 נצחונות ותיקו) הייתה נשארת בסגל. אבל מריו גצה, טוני קרוס, אנדרה שורלה, אילקאי גונדוגאן, וג'וליאן דראקסלר הרימו כנף ועברו סופית לצוות הבוגר והנוצץ של יוגי לב. בלעדיהם תגית הפייבוריטית דורשת הסבר. ובכן, היא נובעת ממסורת, השקעה רחבה ונדיבה, אקדמיות משוכללות, בנייה רצינית והעובדה ש-23 הכמעט אלמונים של המאמן (הממש אלמוני) ריינר אדריון, עברו כמעט את כל שורת הנבחרות הגרמניות מגיל נערים והלאה, וסביר להניח שבמהלך המסע לארץ הקודש, יתחילו להכיר לנו את הגצים, קרוסים, שורלים, גונדוגאנים ודראקסלרים החדשים.

הכוכב: לואיס הולטבי (טוטנהאם)
בגרמניה הודבק לו כינוי החיבה "לאקי". אבל המזל הוא לא ממש גורם בהתפתחות של לואיס הולטבי, אלא אם אתם מייחסים את עובדת היותו בן לאב אנגלי ואמא גרמניה לאלילת המזל. הולטבי הוא למעשה לא סטאר במובן הזוהר של הסטטוס. כוכבותו בנבחרת הזו נובעת ממעברו בינואר העונה לטוטנהאם, וזרעים של תקווה שהוא טמן כבר ב-17 הופעותיו הראשונות במדי התרנגולים. למרות שבמדי הלונדונים הוא עדיין לא הבקיע, הרי שהקשר ההתקפי הדינמי הזה היה פורה בבונדסליגה (10 כיבושים) ואילו לנבחרתו הוא כבר סיפק 13 שערים ב-21 הופעות. ראיית המשחק של הולטבי מצטרפת גם לבגרות והאחריות שלו, שמן הסתם תרמו לכך שעל זרועו מתנוסס סרט הקפטן.   

הטוען לכתר: אמרה קאן (באיירן מינכן)
הוא היה קפטן נבחרת הנערים. אחר כך שמר את הסרט גם כשהנהיג את נבחרת הנוער של גרמניה, אותה הוביל למקום השלישי בגביע העולם, כולל שער הטורניר – דריבל מחצי המגרש ועד לרשת של מקסיקו בחצי הגמר. עכשיו, בגיל 19, אמרה קאן – כדורגלן מחונן ומנהיג בהתהוות - הוא המועמד הבכיר לקחת מהולטבי לא רק את משרת הקפטן, אלא גם את אור הזרקורים. אלופת אירופה הטרייה כבר רמזה לנו על הכיוון. קאן (ממוצא טורקי, שמו נכתב CAN בניגוד לאוליבר KAHN) נשלח להרכב של באיירן מינכן לארבע הופעות בונדסליגה ראשונות – ואף כבש שער בכורה חשוב בניצחון 0:1 על פרייבורג. בבאווריה חושבים שהוא הקרם הבא.

הקריירה הכי מבטיחה: ברנד לנו (לברקוזן)
גרמניה הרי מומחית בייצור שוערים בעלי שם, אז נא להכיר את הפנתר הגרמני הדולק בעקבות מנואל נוייר (באיירן)  ומארק-אנדרה טר-שטגן (מנשנגלאדבך), שלנעליו הוא נכנס אחרי שהלה הלך בעקבות הלב (יוגי). לנו, 21, היה לשוער הגרמני הצעיר ביותר בהיסטוריה בליגת האלופות כאשר בגיל 19 הופיע בשלב הבתים נגד צ'לסי. העונה הוא הוליך את באייר למקום השלישי ולמוקדמות הצ'מפיונס ליג, והיה עמוד תווך במרכזה של ההגנה שרק באיירן מינכן ספגה פחות ממנה. ההתקדמות של לנו כה מרשימה – עד כי בביי ארנה שבלברקוזן כבר הפסיקו להתבונן בנוסטלגיה מהולה בכאב באובדנו של שוער בינלאומי מבטיח ונפלא, רנה אדלר, שהקריירה שלו נקטעה בשל פציעה ומשחק כיום בהמבורג.

המבוגר האחראי: טוני יאנטשקה (מנשנגלאדבך)
מה משותף לריינר בונהוף וטוני יאנטשקה פרט לעובדה ששניהם מפארים את תולדות מנשנגלאדבך? ובכן, בגיל 18 עשה המגן הימני הנוכחי של גלדאבך היסטוריה קטנה שסייעה להזכיר את שמו בנשימה אחת עם החלוץ הגרמני הבינלאומי הדגול שהיה בעברו גם סקורר וגם מאמן במועדון. שער שכבש יאנטשקה נגד לברקוזן בליגה ב-2008, הפך אותו לכדורגלן השלישי הכי צעיר בכל הזמנים המרשית בבונדסליגה. בונהוף מוביל את הרשימה הזו.

אבל יאנטשקה בן ה-23 לא עשה את שמו בזכות כיבושים. הוא כבש את מקומו בכל הנבחרות הצעירות של גרמניה בזכות מלאכה קשה ומיומנת מימין, ותמיכה על הקו שמזכירה לרבים את הפוטנציאל של פיליפ לאם. יאנטשקה נולד במזרח גרמניה ממש לפני נפילת חומת ברלין, ומנשנגלאדבך הוא מועדון האם, האב והבית שלו. שלוש שנים ו-15 הופעות בנבחרת הצעירה הופכים אותו לאחד האבות החשובים של גרמניה מודל המושבה.

היורש: פניאל מלאפה (מנשנגלאדבך)
מנשנגלאדבך סיימה רק במקום השמיני בבונדסליגה, אבל היא שולחת לטורניר הצעיר שלושה שחקנים חשובים ומבטיחים כאחת, אחד בכל מחלקה: יאנטשקה בעורף, פטריק הרמן הוותיק (22, אבל שש שנים רצופות ו-46 הופעות בכל הנבחרות מגיל 16 ואילך), והחלוץ פניאל מלאפה.

מלאפה, שנולד בטוגו והיגר עם משפחתו לגרמניה בילדותו, זוכה בעיטור היורש (של פייר ליטברסקי, מלך שערי הצעירה בכל הזמנים?) בעזרת שמונה השערים שהכתירו אותו למלך שערי המסע המוקדם לישראל. הוא בן 22, התגלה תוך כדי מסע הקסם המסתורי של הופנהיים לליגה הבכירה, ובעונת הבכורה שלו בגלאדבך אשתקד פתח פעמיים בהרכב וסיים עם צמד. עם שם פרטי כמו פניאל – אפשר שלא לבחור בו כפני העתיד?