הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

מציאות אחרת: הפליימייקרים נוטשים את אירופה

בארסה, יובה, ליברפול, צ'לסי ואירופה כולה יצטרכו להתרגל ליום שאחרי פירלו, צ'אבי, ג'רארד ולמפארד. הפליימקרים הגדולים בעשור האחרון עזבו להרפתקה חדשה, והשאלה היא כיצד יראו הקבוצות ללא השחקנים שמייצרים הנעת כדור וגורמים להנאה מהכדורגל

דניאל שחק
דניאל שחק  11.07.15 - 13:30
תחילת כתבה

בעל הבית לא השתגע, הוא רק עבר דירה. ארבעת הפליימייקרים הדומיננטיים ביותר באירופה בעשור האחרון עזבו בקיץ אחד. שלושה מהם לארצות הברית, אחד לקטאר. בלי צ'אבי, אנדראה פירלו, פרנק למפארד וסטיבן ג'רארד, מה נותר מאחור?

ברצלונה
הפרידה מצ'אבי החלה למעשה כבר בקיץ שעבר. הקשר החליט להישאר שנה נוספת ובמועדון פצחו בחפיפה במקביל. איבן רקיטיץ' הוצנח מסביליה, ראפיניה וסרג'י רוברטו טפטפו דקות לרוטציה ואנדרס אינייסטה נשא ביותר אחריות. כל אלה לא מילאו לחלוטין את החלל שהחל להיווצר, אבל נטעו את השורשים לצמיחה בהמשך.

החתמת ארדה טוראן, שיצטרף עם תום איסור ההעברות, אמור להשלים סופית את המעבר בצורה חלקה יחסית. הקשר הטורקי תופקד באתלטיקו לרוב כשחקן התקפי יותר, לרוב באגף. ובכל זאת, בארסנל הכישורים שלו אפשר למצוא שליטה בכדור, כוח, אנרגיות אדירות ובעיקר יכולה מסירה מבריקה. עם חוליית התקפה כמו שיש לבארסה, זה צריך להספיק גם בלי בעל הבית שעזב.

צ'לסי/מנצ'סטר סיטי
פרנק למפארד לא באמת עזב את מנצ'סטר סיטי, אלא את צ'לסי. השנה האחרונה הייתה פיאסקו מתמשך, מצד הסיטיזנס ומצד השחקן. העניין הוא שהבלוז עבדו נכון מאוד כדי להתמודד ביום שאחריו.

למפארד סיפק 15 שערים ומעלה בתשע עונות מתוך ה-13 שלו בצ'לסי. תוסיפו לזה 152 בישולים, מנהיגות בקישור ואיום מטווח ארוך ותקבלו בוס במרכז השדה. אלא שז'וזה מוריניו ידע להגיב בזמן. הוא הביא את נמניה מאטיץ', החזיר את ססק פברגאס לאנגליה וכבר לקח אליפות בלי פרנקי. בעל הבית הלך, הבניין עבר תמ"א 38.

יובנטוס
"אני חושב שפירלו הוא הטוב ביותר בהגבהת כדור חופשי לנגיחה בצלילה. הוא יכול לקחת את הבעיטה הראשונה", פירגן למפארד לשותפו החדש בניו יורק. העניין הוא שהמאסטרו האיטלקי הוא הרבה יותר מאשר רק המשגר הנייח המוצלח ביותר.

בעונה האחרונה הוא דורג שלישי בכמות המסירות הממוצעת למשחק בליגה האיטלקית, 13 באחוזי הדיוק (89.2%), 8 בכדורי עומק, 8 במסירות שחתכו בין שחקני הגנה וראשון בכדורי רוחב מדויקים. אלא שפירלו הוכיח, בניגוד למרבית מקביליו, שהגיל הוא לא פקטור בעזרת עבודה קשה. בגליצ'ים, בקצב גבוה ובריצה בלתי פוסקת. בחצי הגמר בו יובנטוס ניצחה 1:2 את ריאל מדריד הוא גמא 11.89 קילומטרים – יותר מחאמס רודריגס הילדון, יותר ממרקיסיו הפעלתן, מעל קילומטר יותר מקרבחאל או קרוס. רק ארתורו וידאל הצעיר ממנו רץ יותר (11.96 ק"מ).

פירלו לא באמת נשחק עם השנים, אלא סחט מעצמו עוד ועוד. לא סתם הוא הפך בגיל 36 לבעל השכר הגבוה ביותר בארה"ב (8 מיליון דולרים לעונה), יותר מאשר למפארד, ג'רארד או וייה (6 מיליון כל אחד). בלי להיות דוגמן כמו בקהאם, בלי להיות מותג נוצץ כמו כריסטיאנו.

השבוע אנדראה פירלו נפרד מיובנטוס אחרי 4 עונות וארבע אליפויות רצופות. וידאל, ח'דירה, פוגבה, מרקיסיו ופריירה – אלה הקשרים שנותרו (בינתיים) בסגל. אף אחד מהם לא אוצר בתוכו את כל אותן תכונות שהפכו את המאסטרו לבעל בית. יחד הם יכולים להרכיב תרכובת שתשמר את הדומיננטיות של יובה בזירה המקומית.

ליברפול
הילד מאנפילד היה תמיד מלך הרגש. הנער שחלם להיות שם וכאב ללכת. "פחדתי מהרגע הזה. אני כל כך הולך להתגעגע", גילה סטיבן ג'רארד בנאום הפרידה שלו. "אני לחלוטין הרוס מכך שלא אשחק עוד מול האוהדים האלה". השבר שהותיר אחריו מסתיר בחובו סדק מקצועי לא פחות מאיים.

מלבד העובדה שאין אף שחקן, ותיק או צעיר, שמגלם בתוכו את מגוון התכונות הספורטיביות שאיפיינו את ג'רארד, ליברפול מתקשה כיום לצרף שחקנים בקנה מידה דומה. העונה הקרובה תהיה חמישית מתוך 6 בלי להגיע ליגת האלופות והמחיר כבד. לא רק כלכלית, אלא גם כמוקד משיכהלכוכבי-על מוכחים ופוטנציאליים.

ימי התהילה של דלגליש, ראש ובארנס הותירו רושם עז על האוהד סטיבי ג'י שגדל במרסיסייד. אין להם כמעט השפעה כיום על סטארים מספרד, גרמניה, איטליה או אפילו קרואטיה. בעל הבית הלך, הדלת פרוצה והמטבח עולה באש.