בית חלומותיי

אם לאריק שיבק הייתה ניתנת האפשרות לזרוק את שמות כל הנבחרות לתוך כובע ולנער, לא בטוח שהוא היה מצליח לסדר לעצמו דרך יותר נוחה לשלב הבא גם אחרי 10 ניסיונות. הסיכויים של הנבחרת להמשיך לשלב הבתים השני נראים יותר מריאליים, ולו בזכות זהות היריבים מהם היא נמנעה. ועדיין, אל לעומרי כספי וחבריו להגיע שאננים לבית הזה, כי גם עבור הנבחרות האחרות, ישראל לא מהווה איום גדול. הכל פתוח.

אז מה מצפה לכחולים-לבנים בבית 1 של היורובאסקט? הנה כל מה שאתם צריכים לדעת על היריבות, לפי סדר כרונולוגי של המפגשים עם ישראל:

בריטניה
אם הייתם מרכיבים נבחרת משחקנים בריטים שהחליטו לא להופיע לאליפות אירופה, בהחלט יתכן שהייתם מחזיקים ביד את הסוס השחור של הטורניר. לואל דנג, ג'ואל פרילנד, בן גורדון, ביירון מאלינס וגם מיודענו פופס-מנסה בונסו, כולם לא יעמדו לרשותו של המאמן ג'ו פרונטי. אין מה לעשות, הם יכולים להביא קבוצות NBA לשחק פעם בשנה בלונדון, לגרד בקולוניות לשעבר שחקנים עם סבא בריטי אובד ולהשקיע כספים, אבל את הבריטים הכדורסל לא באמת מעניין. רק אם בריטניה תזכה בגביע, מישהו בממלכה ירים את הראש מהכדורגל ומהקריקט כדי לשים לב, וגם זה באופן זמני, אז למה לשחקנים הבכירים לטרוח?

ועדיין, יש לנבחרת הבריטית דבר אחד חשוב מאוד שעשוי לסייע להם מול שיבק: היכרות עם נבחרת ישראל. עזבו את העובדה שפרונטי היה בצוות המקצועי של קליבלנד ומכיר מצוין את עומרי כספי. עוזרו, גיא גודס, יכול ללחוש לו על האוזן הכל, החל מהצד שאליו צריך להוביל את יוגב אוחיון בחדירות, כלה בזווית שבה אוהב יניב גרין להתגלגל אחרי פיק אנד רול, וכמובן, איזה טראש טוק יכול להוציא את גיא פניני משלוותו. בפעם שעברה שישראל פגשה נבחרת שבצוות המקצועי שלה היה ישראלי, זה נגמר בתבוסה מהדהדת לרוסיה של דייויד בלאט - בדיוק לפני 6 שנים. שיבק צריך להכין קלף מפתיע בשרוול.

ועדיין, הסגל הבריטי לסלובניה מציג כל כך הרבה שחקנים אלמוניים, חסרי ניסיון או כישרון, שכל תוצאה מלבד ניצחון ישראלי תיחשב לכישלון. ממי בכל זאת כדי להיזהר במדי היוניון ג'ק? קירון אצ'ארה וקייל ג'ונסון אמורים לקחת את המושכות, אבל לא מדובר בכוכבים מאיימים.

אוקראינה
מעולם, אבל מעולם נבחרת ישראל לא הפסידה לאוקראינה. נתון מדהים במיוחד בהתחשב בעובדה שנערכו 13 משחקים בין הנבחרות. עושה רושם שהכישרון גדול שמסתובב במדינות בירת המועצות לשעבר, פשוט מקפיד לפסוח בשיטתיות על האוקראינים האומללים. ועדיין, יש כמה שחקנים שצריך לפקוח עין עליהם, על אחת כמה וכמה כשמסתכלים על נקודות התורפה של הנבחרת הישראלית.

בהיעדר גל מקל, עושה רושם שחסר לישראל רכז שמסוגל לעשות הגנה על גארדים אתלטים. וזה בדיוק מה שיש לאוקראינים - זוכרים את פו ג'טר? מי שחלק את הקו האחורי של הפועל ירושלים לצד יוגב אוחיון לפני ארבע שנים, והפגין יכולת גדולה להשיג נקודות כשהוא חם ויכולת גדולה לא פחות להיעלם כשהוא לא בזון, הוא האיש שעליו סומכים בתור מתאזרח. לי באופן אישי קשה להאמין שלאמא שלו קוראים סווטלנה או אולגה, אבל ניחא. גם לאמא של אלכס טיוס לא קוראים מזל או גאולה.

לצידו של ג'טר, שבימים אלו משחק בסין, אפשר למצוא את סרגיי גלאדיר שמגיע אחרי עונה לא רעה בכלל בספרד ואפילו נבחן ב-NBA. את הצבע, לידיעת יניב גרין ועידו קוז'יקרו, יאכלס ויאצ'סלאב קראבצוב על כל 2.12 המטרים ו-115 הקילוגרמים שלו. הוא אמנם לא סקורר, אבל שיהיה בהצלחה לגבוהים שלנו לקלוע על הסנטר של פיניקס סאנס.

צרפת
קשה להגיד לספורטאים אמיתיים לוותר על משחק מראש, אבל במקרה הזה, נראה כי מדובר בצעד נבון. איך שלא תסתכלו על זה, ה"לה בלה" טובה בכמה רמות מהנבחרת שלנו, וכשמוסיפים לכך את העובדה שזה יהיה המשחק השלישי בתוך שלושה ימים, אולי יהיה כדאי לשיבק להורות לבחורים שלו להוריד את הרגל מהגז ולשמור כוחות לקרבות הקריטיים שמעבר לפינה.

אלא שספורטאים הם ספורטאים, ובתור אוהד אתה מצפה מהם להילחם על הסוף ולהקריב מעצמם בכל מפגש, לא משנה עד כמה זה נראה חסר סיכוי. זו המהות של הספורט. הרי למרות שצרפת היא באנקר לסיים בפסגת הבית, קשה להאמין שהיא תסיים חמישה משחקים בלי איזו מעידה קטנה. אולי הם יזלזלו דווקא בנו, אולי טוני פארקר ייפצע, אולי עומרי כספי יתן את משחק חייו. ובכלל, אנחנו אוהבים להרוס לצרפתים.

אבל באותה מידה זה גם יכול להיות יום שחור מאוד לישראל. עזבו את פארקר, שמגיע אחרי עונת שיא בקריירה בסיומה כמעט הביא לסן אנטוניו אליפות חמישית, והחליט שלא לוותר על עוד הופעה במדים הלאומיים. הצרפתים עמוסים בכשרון, החל מניקולה באטום הנהדר, נאנדו דה קולו המבטיח, תומא הורטל המדויק מעבר לקשת, בוריס דיאו הוותיק וטוב והרשימה ארוכה. כבר אמרנו לא לבנות על ניצחון?

בלגיה
אם במשחק מול בריטניה, הנוכחות של גיא גודס כעוזר המאמן היריב עלולה לפגוע בנבחרת, הרי שבמקרה של בלגיה זה אמור להיות הפוך בפוטנציה. השנים הרבות שאריק שיבק העביר בכדורסל הבלגי עשויות לסייע לו, במיוחד בהכרת השחקנים מולם הוא עתיד להתמודד. אך זה לא בהכרח ישנה משהו במץ'-אפ הזה, כי עברו כבר כמה שנים מאז שהמאמן עבד במונס ואנטוורפן, והשחקנים המובילים של הבלגים בכלל משחקים בספרד.

כזה הוא למשל אקסל הרוול, הפורוורד הוותיק שבשמונה השנים האחרונות קלע נקודות והוריד כדורים חוזרים בריאל מדריד ובבילבאו. או סאם ואן רוסום, הרכז שעבר הקיץ מסראגוסה לוולנסיה ובמהלך המוקדמות קלע 12 נקודות בממוצע למשחק. נכון, לא מדובר בסופרסטארים, אבל הכדורסל הבלגי השתפר מאוד בשנים האחרונות והקאדר של המאמן אדי קסטילס סולידי ומאוזן.

על התבוסה של ישראל לבלגיה במהלך ההכנה לא כדאי להסתמך יותר מדי - מקרי העבר מלמדים שלמפגשים הללו אין השפעה על התוצאה במאני טיים. אך בכל מקרה, כשמדובר בהתמודדות הרביעית והלפני אחרונה במסגרת הבית, בנבחרת יודעים שהיא עשויה להיות המפתח לכרטיס לסיבוב הבא.

גרמניה
כאשר דירק נוביצקי הודיע שהוא מעדיף לנוח ולא להופיע ליורובאסקט, אנחת הרווחה במסדרונות איגוד הכדורסל הייתה כה חזקה שהיא יצרה טורנדו. המשמעות הייתה ברורה ומיידית: הנבחרת שלנו לא תצטרך להתמודד עם אחד השחקנים הזרים הכי טובים בתולדות ה-NBA. כולם זוכרים מה קרה רק לפני שנתיים, כאשר נוביצקי וחבריו טחנו 64:91 את ישראל. הפעם הכחולים-לבנים יפגשו יריבה גרמנית הרבה פחות חזקה, בלי נוביצקי וגם ללא כריס קיימן ודני שרדר, שכמו גל מקל החליט לנסוע לאטלנטה כדי להיות מוכן לעונתו הראשונה בליגה הטובה בעולם.

הנבחרת הגרמנית מינתה את פרנק מנץ בן ה-49 למאמן לפני שנה, למרות שרזומה האימון שלו לא מרשים במיוחד. בהתחשב בעובדה שהשחקנים המובילים נעדרים מהסגל שלו, הוא נכנס לסיטואציה לא פשוטה ולא מן הנמנע שגרמניה כבר תאבד עניין עד המפגש עם ישראל. את כל הביצים הוא ישים בסל של טיבור פלייס, הסנטר העצום (2.18 מטר) והצעיר (בן 24) של לבוראל קוצ'ה (לשעבר קאחה לבוראל). פלייס קלע 12.5 נקודות והוריד 8.3 ריבאונדים במשחקי המוקדמות, ויחד עם הייקו שפארציק המוכר לאוהדי מכבי ת"א היטב מהמפגשים מול אלבה ברלין, הם ינסו להשאיר את הגרמנים בתמונת שלב הבתים השני למרות החיסורים.