הגעתי עם נבחרת איטליה למלון, התמקמנו, התיישבנו וראינו את המשחק בטלוויזיה ופשוט לא האמנתי שישראל הפסידה לבריטניה. זאת הפתעה גדולה, בכל קנה מידה. לישראל יש מספר שחקני יורוליג כמו ליאור אליהו, יוגב אוחיון, גיא פניני ויותם הלפרין ושחקן NBA ברמה של עומרי כספי, ובאה נבחרת עם שחקנים אלמונים כמו בריטניה וחוגגת בסיום, זה היה מדהים.
אני לא חושב שהסיפור של ישראל בטורניר נגמר בעקבות ההפסד, אך זאת בהחלט הייתה סטירה מצלצלת לפרצוף של השחקנים ואולי עכשיו הם יתעוררו לקראת ההמשך. אם זה מנחם קצת את הישראלים, אז כל שנה יש הפתעות כי הרמה של כל הנבחרות משתפרת והפערים מצטמצמים.
לדעתי, אחת הסיבות לצמצום הפערים היא העובדה שלכל נבחרת יש מתאזרח אחד, וככה אנחנו רואים אמריקאי במקדוניה, אחד בגאורגיה ואחרים במונטנגרו או בולגריה. זאת בדיוק הסיבה שנבחרת כמו מקדוניה הגיעה מאוד רחוק לפני שנתיים ביורובאסקט וסיימה במקום הרביעי. למתאזרחים יש השפעה גדולה מאוד, מספיק שחקן אחד טוב בנבחרת מסויימת והוא משנה את כל האיזון.
בנוגע לנבחרת שלנו, איטליה, מצבנו לא טוב. הוגרלנו לבית קשה עם נבחרות כמו טורקיה, יוון ורוסיה ובנוסף חמישה שחקנים בכירים שלנו לא הגיעו לאליפות מה שפוגע ברמה שלנו. אבל, וזה הכי חשוב, לא צריך להתעסק באף שחקן שלא נמצא פה אלא רק במי שכן. השחקנים שהגיעו לסלובניה ינצחו או יפסידו, ולא אלה שנשארו באיטליה. אני גם מאוד מקווה שיגיעו אוהדים שלנו, כי הבית שבו אנחנו משחקים רחוק רק 20 דקות מהגבול עם איטליה, ולמרות שכדורסל לא פופולרי כמו הכדורגל, אני מקווה שהאוהדים יגיעו.
למזלנו, לא רק אנחנו בסגל חסר. הרבה מאוד שחקני NBA לא הגיעו לטורניר, מה שבאופן ישיר פוגע מעט ברמה שלו. אם אני מנסה להיכנס לנעליים שלהם, אין ספק שצריך להבין אותם. זאת הקריירה שלהם, הקבוצות לוחצות עליהם ושחקנים כמו נוביצקי ופאו גאסול מספיק בוגרים כדי לעשות החלטות ולשאת בתוצאות. אני מקווה שהאליפות תהיה מהנה ואיכותית למרות חסרונם.