זהו, תיכף ייגמר עוד קמפיין מוקדמות. הנבחרת שוב עצבנה כמעט את כולם וגם את מונדיאל 2014 נראה מהבית, כרגיל. ישראל הוגרלה לבית קשה שכלל את רוסיה ופורטוגל וכבר מההתחלה היה ברור שהמשימה קשה במיוחד. למרות זאת, כמו תמיד, זה לא הפריע לרבים להאמין שאפשר לעשות את זה. הציפיות טופחו (נכון, בעזרת התקשורת), התסריטים האופטימיים התחילו לצוץ, אבל כשהעולם נהג כמנהגו והשחקנים של גוטמן מעדו - הלינץ' החל.
"נכון, אולי השחקנים שלנו לא הכי טובים, אבל לפחות שיילחמו. שיראו שאכפת להם". משפט כזה, או גרסאות דומות לו, הופרחו לאוויר על ידי לא מעט אוהדים ופרשנים. בעצמי שמעתי את זה בלייב, והאמת היא, שנמאס מהתקליט השבור הזה. בכדורגל יש הרבה אלמנטים חשובים, אבל בסופו של דבר אם השחקנים לא מספיק טובים זו בעיה די גדולה. אלי גוטמן הוא לא וויליאם וואלאס ואם מוטיבציה הייתה כל כך משמעותית שייע פייגנבוים היה מאמן בוולנסיה ולא בליגה א'. זה לא שהשחקנים לא רוצים - הם בעיקר לא יכולים וזו גם הסיבה מדוע לא ממש משנה מי יאמן אותם.
ברור שהציפיות נבנו באופן טבעי, אבל במציאות הנוכחית הרמה של הכדורגלנים שלנו פשוט לא מספיק גבוהה. כשבודקים את הנתונים לעומק מתגלה תמונה עגומה. כדי להגיע לטורניר גדול, נבחרת ישראל צריכה להתמודד בעיקר על המקום השני בבית בו היא נמצאת, אבל ככל שעוברות השנים כמות הכלים שעומדים לרשות מאמן הלאומי רק יורדת - בהשוואה ליריבות כמובן. כשמדברים על היריבות הכוונה היא לא לנבחרות העילית של אירופה, אלא לכאלו שישראל חושבת שהיא מתחרה איתן. בוסניה, אוסטריה, שוויץ, סרביה, סלובניה, סלובקיה, אוקראינה, טורקיה, מונטנגרו, ופולין הן רק חלק מנבחרות עליהן ישראל צריכה לגבור כדי להגיע לטורניר גדול. ועוד לא הוזכרו בכלל האימפריות החזקות באמת. כרגע גם מול "יריבות נוחות" יותר אין לנו בדיוק במה להתפאר. חכו לנתונים ותראו.
מה שמסמל יותר מכל את הדלות אצל ישראל היא כנראה העובדה שכרגע אין לה אף "כוכב" אמיתי בעלית של הכדורגל האירופי. יוסי בניון היה האחרון מהזן הזה, אך הוא כבר הרבה מעבר לשיאו, שהיה אי שם בעשור הקודם. אז עם מה נשארנו? לביברס נאתכו מגיע הרבה כבוד, אבל הוא בטח לא מתקרב לסטטוס של הסטארים שמעטרים את הסגלים של אותן יריבות. למרות ההתקדמות, עדן בן בסט ותומר חמד הם עדיין רק חלוצים בינוניים מאוד בקנה מידה יבשתי. זהבי ושכטר? עד שלא יוכח אחרת, אירופה גדולה עליהם. לאיתן טיבי הנפלא יש כנראה עתיד מבטיח, אפילו בליגות הגדולות של אירופה, אך ברור גם שמעמדת הבלם הרבה יותר קשה להשפיע. ואלה, יסכים כמעט כל אוהד כדורגל כאן, הם השחקנים שנחשבים לגולת הכותרת בסגל הנבחרת.
סימן נוסף לחולשה אפשר למצוא פשוט בשווי של השחקנים. ערך השוק של כדורגלנים הוא אולי לא תמיד מדד ליכולת האמיתית על הדשא, אבל בהחלט מדובר בנתון שיכול לספר לאיזה כיוון נושבת הרוח. בטח להצביע על איזושהי מגמה. על פי אתר transfermarkt, המתמחה בתחום, השווי המוערך הכולל של שחקני נבחרת ישראל הוא כ-39 מיליון יורו. מה זה אומר לכם כרגע? לא יותר מדי, אבל מיד תוצג כאן ההשוואה בין הסגל הישראלי לזה של היריבות וגם יחשף גודל הבלוף בכחול לבן. הכוונה היא בסך הכל להציג את הכלים/שחקנים שעומדים לרשות הנבחרות ואת ערך השוק המוערך של אותה נבחרת, לעומת ישראל. המסקנה לגבי הנחיתות הישראלית כבר זועקת לשמיים.
פשוט לא כוחות
הכוכבים הגדולים של הנבחרת הנוכחית. ועדיין... (אלן שיבר)
בוסניה
שווי שוק מוערך: 100 מיליון יורו
שחקנים בולטים: אדין דז'קו (מנצ'סטר סיטי), אסמיר בגוביץ' (סטוק), ודאד איביסביץ' (שטוטגרט), מיראלם פיאניץ' (רומא), סנאד לוליץ' (לאציו), סיאד סליחוביץ' (הופנהיים), אמיר ספאחיץ' (לברקוזן).
בקיצור: גם סטאר עצום כמו דז'קו, גם צוות מסייע איכותי במיוחד. רק לפני 10 שנים הסתכלנו עליהם הרחק מלמעלה, אבל בקרוב הם במונדיאל, ובצדק.
אוסטריה
שווי שוק מוערך: 97 מיליון יורו
שחקנים בולטים: דויד אלאבה (באיירן מינכן), אלכסנדר דראגוביץ' (דינמו קייב), מרטין הארניק (שטוטגרט), מרקו ארנאוטוביץ' (סטוק סיטי), אנדראס ויימן (אסטון וילה), אנדראס איבנשיץ' (לבאנטה) זלטקו יונוזוביץ' (ורדר ברמן), סבסטיאן פרודל (ורדר ברמן).
בקיצור: גם אם תשימו רגע בצד את דויד אלאבה המצויין, תקבלו נבחרת לא רעה בכלל עם נציגים בליגות הכי בכירות שיש. ועדיין – כנראה שזה בכלל לא יספיק להם להגיע לברזיל 2014.
שוויץ
שווי שוק מוערך: 153 מיליון יורו
שחקנים בולטים: סטפן ליכשטיינר (יובנטוס), חרדאן שאקירי (באיירן מינכן), גוקאן אינלר (נאפולי), ואלון ברהאמי (נאפולי), בלרים דזמאילי (נאפולי), האריס ספרוביץ' (סוסיאדד), ריקרדו רודריגס (וולפסבורג, לא WWE) ויש עוד כמה.
בקיצור: הם טובים מספיק כדי לא להיות בכלל ברשימה הזו, אך הוכנסו רק בגלל שעד לפני כמה שנים עוד חשבנו שהם הגרלה סבירה בדרך לגביע העולם.
אוקראינה
שווי שוק מוערך: 121 מיליון יורו
שחקנים בולטים: יבחן קונופליאנקה (דניפרו), יארוסלב רקיטצקי (שחטאר דונייצק), אנדריי ירמולנקו (דינמו קייב), רומן זוזוליה (דניפרו), אנדריי פיאטוב (שחטאר דונייצק), אולג גוסב (דינמו קייב), יבחן חאצ'רידי (דינמו קייב).
בקיצור: אוסף שחקנים טוב משל נבחרת ישראל. אפשר היה לראות את משחק הידידות בין השתיים בקייב ואת המפגש של אוקראינה מול אנגליה לאחרונה כדי להבין.
טורקיה
שווי שוק מוערך: 170 מיליון יורו
שחקנים בולטים: טוראן ארדה (אתלטיקו מדריד), בוראק ילמאז (גלאטסראיי), נורי שאהין (דורטמונד), סלצ'וק אינאן (גלאטסראיי), אומר טופראק (לברקוזן), מבלוט ארדינג (סנט אטיין), מחמט טופאל (פנרבחצ'ה).
בקיצור: הכל הולך להם קשה לאחרונה, אבל הייתם רוצים לקבל אותם באותו בית?
ככה נראה כוכב בקנה מידה עולמי
סרביה
שווי שוק מוערך: 155 מיליון יורו
שחקנים בולטים: ברניסלאב איבנוביץ' (צ'לסי), נבן סובוטיץ' (דורטמונד), מאתיה נאסטסיץ' (מנצ'סטר סיטי), אלכסנדר קולארוב (מנצ'סטר סיטי), נמניה מאטיץ' (בנפיקה), לזאר מרקוביץ' (בנפיקה), זוראן טוסיץ' (צסק"א)
בקיצור: אם רק היתה להם התקפה ברמה של ההגנה. בכל מקרה, אצלנו יכולים רק לחלום על כאלה שמות.
מונטנגרו
שווי שוק מוערך: 80 מיליון יורו
שחקנים בולטים: סטבן יובטיץ' (מנצ'סטר סיטי), מירקו ווצ'יניץ' (יובנטוס), סטפן סאביץ' (פיורנטינה), מארקו באשה (ליל).
בקיצור: עוד דוגמא מצויינת לכוח עולה מהבלקן שרק מרחיק את ישראל עוד יותר מהישג משמעותי.
פולין
שווי שוק מוערך: 111 מיליון יורו
שחקנים בולטים: רוברט לבאנדובסקי (דורטמונד) יאקוב בלאז'יקובסקי (דורטמונד), לוקאס פישצ'ק (דורטמונד), וויצ'ך שצ'נסני (ארסנל), דמיאן פרקיס (בטיס), אדריאן מייז'רייבסקי (טרבזונספור).
בקיצור: הם נקלעו לבית קשה, הם מתעקשים להיכשל פעם אחר פעם וגם במקרה הזה, לישראל פשוט אין מספיק שחקנים כאלה.
סלובקיה
שווי שוק מוערך: 93 מיליון יורו
שחקנים בולטים: מארק האמשיק (נאפולי), ולדימיר וייס (אולימפיאקוס), יוראי קוצ'קה (גנואה), תומאס הובוצ'אן (זניט), מרטין שקרטל (ליברפול), מירוסלב סטוך (פאוק סלוניקי)
בקיצור: מי זו בכלל? היא היתה במונדיאל האחרון, יש לה שלד חזק ומארק האמשיק אחד.
סלובניה
שווי שוק מוערך: 67 מיליון יורו
שחקנים בולטים: סמיר הנדנוביץ' (אינטר), יוסיפ איליצ'יץ' (פיורנטינה), ואלטר בירסה (מילאן), רנה קרין (בולוניה), טים מאטאבז' (פ.ס.וו איינדהובן), בוסטיאן צ'זאר (קייבו)
בקיצור: סיבה גיאורגרפית או לא - מתי לישראל היו לפחות 7 נציגים בסגל בליגה האיטלקית?
לנו היו שני שחקנים בקייזרסלאוטרן. ולפולין?
איסלנד
שווי שוק מוערך: 36 מיליון יורו
שחקנים בולטים: גילפי סיגורדסון (טוטנהאם), קולביין סיגטורסון (אייאקס), יוהאן גודמנסון (אלקמאר), אלפרד פינבוגסון (הירנביין)
בקיצור: עד לא מזמן התייחסו אליהם כסוג של דייגים, אבל עם קצת מזל הם עוד יסיימו בפלייאוף. איסלנד היא בעיקר דוגמא לאיך כוכב אחד כמו סיגורדסון יכול לסחוף למעלה. לישראל כאמור, אין כרגע אפילו מישהו ברמה הזו.
ועדיין, אנחנו באמת חולמים על היורו?
כבר דובר רבות על אפרוריותו של הדור הנוכחי. נראה שגם התחרות מולה הוא נאלץ להתמודד רק הופכת קשה יותר והשורה התחתונה מתבטאת כמו תמיד - בתוצאות. חלק מהנבחרות שהוצגו כאן הן כאלה שפעם "לא היינו סופרים" אך הן סגרו פערים וחלקן כבר עקפו בסיבוב. ביורו הבא ישחקו 24 נבחרות, אבל ישראל ממש לא תגיע לשם בקלות, אם זה עדיין לא ברור. מלבד הנבחרות שהוזכרו והתותחים הכבדים באמת, בדרך יש גם שמות כמו רומניה, נורבגיה, בולגריה, הונגריה ואירלנד. אף אחת לא נופלת מישראל.
גם היריבות בדרגים התחתונים משתפרות באופן יחסי (ארמניה של הנריך מחיטריאן למשל). אז האם במקרה של אכזבה שוב יהדהד הטייטל כישלון והחרבות ישלפו? על פי יחסי הכוחות, בעולם צודק פשוט היו מניחים לנבחרת לנפשה. למרות זאת, אתם כבר יודעים את התשובה לבד. מנגד, בהתאחדות כנראה ישדרו אופטימיות. הם חייבים. אלא שמלבד הצהרות למיניהן יש גם מקום למעשים. אם רוצים שם להעלות במשהו את הסיכויים, נשלחת מכאן רק בקשה אחת לקראת הקמפיין הבא: די למשחקים באצטדיון רמת גן. אולי זה יעזור, אולי לא, אבל כשרוברט לבנדובסקי יגיע לפה לפחות נראה אותו מקרוב.
איפה הם ואיפה אנחנו. הנבחרת האוקראינית