פעם ריאל מדריד לא הייתה כזאת. אולי כן, אבל היא לא צריכה להיות. היא לא הייתה חבורה של בכיינים. היא לא הייתה מקור לתלונות בלתי פוסקות. היא לא הייתה קבוצה של כסחנים. היא לא הייתה בית לשחצנים שחושבים עצמם יותר גדולים מהסמל.
פעם ריאל מדריד לא הייתה כזאת. אולי כן, אבל היא לא צריכה להיות. היא לא הייתה הקבוצה שתמיד רצה להתלונן בתקשורת על השופטים. היא לא הייתה ספקית הכותרות השליליות של עולם הכדורגל. היא לא הייתה זו שמפסידה ומאשימה אחרים. היא לא הייתה טועה ואז טוענת שמחפשים אותה.
פעם ריאל מדריד לא הייתה כזאת. אולי כן, אבל היא לא צריכה להיות. היא לא הייתה הקבוצה שדוחקת החוצה את הסמל הכי גדול שלה ומיד מעבירה את החולצה שלו לצעיר שחצן ומוחצן. היא לא הייתה נותנת גיבוי לייבוש הקפטן שלה אחרי אחת העונות הטובות בחייו ומחתימה מחליף בפתאומיות. היא לא הייתה נותנת את סרט הקפטן לפרובוקטור סדרתי שכבר ספג במדיה 112 כרטיסים צהובים.
פעם ריאל מדריד לא הייתה כזאת. אולי כן, אבל היא לא צריכה להיות. היא לא הייתה קבוצה שמחתימה שחקנים בשביל הפוזה ומשחררת מנהיגים כדי לכסות גרעונות. היא לא הייתה מביאה שחקן ששווה שליש מהכוכב שלה ומנחיתה אותו על אותה עמדה במחיר גבוה יותר. היא לא הייתה שומרת על חלוץ שלא לרמתה כי הנשיא מחליט, ולא המאמן.
איך יכול להיות שזה הקפטן שלה? ראמוס
פעם ריאל מדריד לא הייתה כזאת. אולי כן, אבל היא לא צריכה להיות. היא לא הייתה נותנת גיבוי במשך שלוש שנים למאמן שמוציא לה שם רע. היא לא הייתה מחזיקה זרים שהיו חלק מסכסוך בחדר ההלבשה. היא לא הייתה נכנסת בכוונה לחובות על מנת להרחיק מועמדים פוטנציאליים מתפקיד הנשיא. היא לא הייתה יורדת לבונקר כבר באסיפה הטקטית לקראת הקלאסיקו.
אפילו שהגיע לכריסטיאנו רונאלדו פנדל, אז מה?! פעם הבלאנקוס היו מגיבים בבליץ על שער היריבה ובמקרה הכי גרוע מפסידים בכבוד. פעם היו שם ספורטיביות, ג'נטלמניות, פאסון. פעם האוהדים בלבן יכולים היו לטעון שלאלילים שלהם יש קלאסה. פעם ריאל מדריד לא הייתה כזאת. אולי כן, אבל היא לא צריכה להיות.
פעם היתה שם קלאסה. ראול