לפי מה שאני מבין, אריק בנאדו מקבל את הקרדיט במכבי חיפה, אבל החבל מתקצר. אם אני הייתי במקומו, הייתי שם את המפתחות על השולחן ואומר ליענקל'ה שחר תודה רבה. אם הוא מאמין ויענקל'ה נותן לו את הקרדיט, אז הלוואי וזה יצליח. אבל אני לא מאמין, לפי מה שאני רואה בקבוצה, קשה לי להאמין שבנאדו יהיה המושיע של מכבי חיפה ושל עצמו.
מסתבר שההערכות שלי לפני פתיחת העונה היו נכונות. אמרתי ששחר צריך לשקול את המשך העסקתו של בנאדו. אמרתי שהוא לא יכול להתמודד עם מכבי תל אביב. יש הבדל בין לקחת קבוצה בגארבג' טיים כשאין מתח, כשמכבי חיפה לא הייתה יכולה להיראות יותר גרוע, לבין לקחת קבוצה בהתחלת העונה. זה הרבה יותר קשה.
יש בעיה מנהיגותית קשה מאוד במכבי חיפה. הקרדיט שהשחקנים קיבלו הוא מוגזם. זו קבוצה עם שחקנים מוגבלים, עם שחקנים שקיבלו קרדיט גדול מדי בתקשורת. בנו אותם למועמדים להתמודד עם מכבי, אך מסתבר שטעינו. לא יכול להיות שכל השחקנים הזרים שהגיעו הם טעות, אף אחד מהם לא מצליח. גם ההבאה של שחקנים ישראלים בשנים האחרונות הייתה תמוהה.
ובסוף בא המאמן ואומר שהוא מרוצה מהם. זו חבורה של שחקנים אדישים, בלי לב, בלי מוטיבציה או מנהיג שיוכל לנער אותם. כשמנצחים, שום חדר הלבשה הוא לא טוב. זה כמו חוג של ברידג' במושב זקנים. אווירה טובה? אלה בלופים ושקרים. כולם מספרים שהם אוהבים אחד את השני, במקום שמישהו ינער את חבורת הפרזיטים האלה. אולי אני בוטה, אבל זאת המציאות.
ככה משחקת קבוצה שמשקיעה? לא מגיעה למצב אחד מול הפועל רעננה? במגרש נייטרלי? הם צריכים להגיד תודה שהתוצאה נגמרה רק ב-1:0. בא להם משחק קל על הנייר, אחרי ההפסד בדרבי, וגם את המשוכה של קורצקי הם לא מצליחים לעבור. ואח"כ מגיע המאמן ואומר שהוא מרוצה. הייתי רוצה לשאול אותו ממה הוא מרוצה.
הולכים אל הלא נודע (אלן שיבר)