זה לא הגיל: ורמוט מייצג את החולשה של הפועל

מהכשרון הגדול נותרו רק זכרונות, אולי זה הזמן של בן שמעון לשנות. טור דעה

רותם בארי
רותם בארי  21.12.13 - 11:25
ורמוט. סמל לעמידה במקום
ורמוט. סמל לעמידה במקום
תחילת כתבה

על גילי ורמוט קשה להגיד דבר רע. הוא בחור מדהים (גם חבריו לקבוצה אומרים זאת), שחקן צוות, לעולם לא גונב את ההצגה במגרש או מחוצה לו. סוג של קונצנזוס. הקשר של הפועל ת"א היה במשך שנים שחקן עם כריזמה מופתית, אבל לא כזו שבאה בצעקות ותנועות ידיים, אלא סמכותית ושקטה.

כשיצא לחו"ל ונכשל בשלוש קבוצות שונות, גם בשנת 2008 בגנט הבלגית, ב-2011 בקייזרסלאוטרן הגרמנית וב-2012 בדה חראפסחאפ ההולנדית שירדה ליגה בסוף העונה, לא נוצר סדק ביכולות של ורמוט ובתדמית שלו. רבים חשבו שאולי החיבור לקבוצות לא היה נכון, מאמנים לא השתמשו בו כפי שצריך, אבל ברור היה שהכישרון יוצא הדופן לשחקן ישראלי נותר כשהיה.

ב-2012 חזר ורמוט לקדנציה נוספת בהפועל ת"א והתחיל ברגל ימין, עד שנפצע במחזור ה-13 ולא שיחק כמעט שנה. הציפיות לחזרה שלו נבנו מחדש. רן בן שמעון אמר בתחילת העונה ש"הרכש הכי טוב של הפועל יהיה שגילי ורמוט יחזור לעצמו". אז גילי חזר, אבל לא למה שהורגלו וציפו לו בבלומפילד. שחקן העונה לשעבר, שיאן הבישולים לעונה (17), נראה כמו צל של עצמו. אחרי שפתח ב-11 משחקים מתוך 13, יש לו שער בודד ויחיד בלי אף בישול. הקפטן לא אוחז בהגאים.

ורמוט והפועל זה כרגע כישלון אחד גדול. נכון, גם העונה היו פציעות, אבל כולם מחפשים את גילי של עונת הדאבל, עם הפס הגאוני, וזה לא קורה. כ-80 אחוזים מהכדורים עוברים דרכו והחזקת הכדור ( 2.38 דקות בדרבי) רק פוגעת במהירות המשחק של הפועל ומנטרלת משבצת לשחקן אחר.

רוב המסירות של ורמוט היום הם רוחב ואחורה (סימפטום עיקרי של חוסר ביטחון) וכשהוא כבר עובר שחקן הוא חוזר שוב ושוב על אותה פעולה שלא מניבה שום דבר למשחק. גם חבריו לקבוצה, על אף התנועה הרבה שהם עושים, לא מקבלים כדורים בטיימינג הנכון. בדרבי זה היה בולט. הפועל שלטה יותר בכדור, ורמוט היה נראה לכאורה הטוב אצל האדומים, אבל זו בעצם הטרגדיה המקצועית. כי כל המסירות לא היו לעומק, הפועל לא הגיעה למצבים דרכו והוא ניווט את המשחק בעיקר לרוחב.

גילי ורמוט הוא בעל הבית בהפועל, המנהיג. אבל כיום אין לו את היכולת והכלים להוביל ולשנות. אולי הגיע הזמן לשים את האמפתיה בצד, וטוב היה עושה בן שמעון אם היה משנה תפיסה ובינואר הקרוב מביא תוספת לוורמוט, מוריד ממנו את הלחץ והופך אותו זמנית להיות (לפעמים) השחקן ה-12 כמו שלום תקווה בזמנו. הפועל היתה משתדרגת ויעילה בהרבה ביחס לכדורגל שלה היום וגם ורמוט היה מפיק מעצמו יותר בפרק זמן קצר.

כבר בעשור האחרון , שחקנים במשבצת של ורמוט היו עושים סגירות והגנה לא פחות מהתקפה. שחקנים בתפקידו, צריכים בראש ובראשונה לחשוב ולפעול מהר, להביא את גורם ההפתעה בחשיבה מהירה ובפעולות יעילות. גילי של היום איטי ומסורבל ואפילו ללא ביטחון. שלא יובן אחרת. מבחינת כישרון וגאונות במשחק, גילי היה ונשאר כישרון עצום. הבעיה היא שכרגע נותרו רק הזכרונות. הכדורגל של היום נע במהירות, ומי שמחזיק בכדור זמן רב כנראה שייך לשנים עברו.

הפועל חייבת שינוי, מדברים על שכטר, דמארי והשד יודע מי, אבל אולי המשבצת הראשונה לשינוי היא זו של גילי ורמוט. מועדון עם יומרות גדולות לא יכול להרשות לעצמו בשלב כזה של העונה להיות כבר מחוץ למפעל האירופי ומחוץ למירוץ על האליפות, במיוחד כשגם המקום השני מתחיל להתרחק.