"מה שהוא עבר מבחינה מנטאלית בשבועות האחרונים, אלוהים. אני חושב שזו שעתו היפה ביותר כשחקן גרין ביי פאקרס". את הדברים הללו אמר מייק מקארת'י, מאמן הקבוצה הכי מעוטרת ב-NFL, על הקוורטרבק שלו, ארון רוג'רס. כמה שעות קודם לכן, אותו רוג'רס עלה למשחק ראשון אחרי חודשיים של היעדרות בגלל שבר בעצם הבריח. בלעדיו, הפאקרס ניצחו רק שני משחקים וכמעט איבדו סיכוי להעפיל לפלייאוף.
זה קרה נגד שיקאגו ברס, שרוג'רס נפצע. אחד הבריונים של הדובים, שיי מקללין שמו, נחת עם כל 118 הקילוגרמים שלו על רוג'רס, והעצם פשוט לא עמדה בלחץ. הרופאים אמרו שהוא יחזור תוך כמה שבועות, אבל משחק גרר משחק, והקוורטרבק נותר מצועף על הקווים, מביט בתסכול לעבר אלו שניסו להיכנס לנעליו. בזה אחר זה הם באו, הקוורטרבקים שהחליפו את רוג'רס בהרכב, אבל לא הצליחו להחליף את מה שהוא עבור הפאקרס.
וכך קבוצה שלפי כל הפרשנים היא מועמדת בכירה לזכייה בסופרבול, החלה להידרדר. ההפסדים המעיקים נערמו והכישלון נראה בלתי נמנע. רוג'רס צפה מהצד, וידע שהוא לבדו מסוגל להוביל את הקבוצה לניצחונות. אבל הרופאים פשוט אסרו עליו להתלבש. הקהל התחיל להתמרמר, גם רוג'רס עצמו, ה-MVP בעונת 2011, לא היה מרוצה. ואיכשהו, למחזור האחרון הגיעה גרין ביי כאשר הכל תלוי בה.
ביום ראשון האחרון, הפאקרס הגיעו לסולג'ר פילד של אותה שיקאגו, היריבה ההיסטורית שלה, והקבוצה שפצעה את רוג'רס. מאז 1921 שתי הקבוצות הללו נאבקות אחת בשנייה, יותר מכל יריבות אחרת ב-NFL, אבל הפעם הזו הייתה מיוחדת. לראשונה גרין ביי ושיקאגו שיחקו בקרב ישיר על כרטיס לפלייאוף – המנצחת תהיה שם, השנייה תארוז את החפצים. אף רופא שבעולם לא היה מונע מרוג'רס להופיע למשחק הזה.
ההתחלה הייתה מהוססת. אחרי כחודשיים בחוץ, רוג'רס היה צריך לנער את החלודה, ובמחצית השנייה הוא נקלע לפיגור. היה לו צ'אנס אחרון להציל את העונה שכבר הייתה אבודה כל כך הרבה פעמים. 48 שניות לסיום, בפיגור 2 נקודות, רוג'רס קיבל את הכדור מהסנטר שלו, ברח משחקן הגנה מסתער והביט במורד המגרש. הוא מצא שם את ראנדל קוב, הווייד-רסיבר שבעצמו נעדר שלושה חודשים, פנוי לחלוטין. כשהמסירה נחתה בידיו של קוב, כולם באצטדיון של שיקאגו ידעו שהסיפור נגמר. הקאמבק של רוג'רס, תרתי משמע, הושלם בצורה הכי הוליוודית שיש.
--------
היה יכול רק לצפות מהצד בעצבים (gettyimages)
אבל לפאקרס ולקוורטרבק שלהם יש עניין לא פתור. עם כל הכבוד לניצחון הדרמטי על שיקאגו, הוא לא יהיה שווה הרבה אם הפאקרס לא יצליחו להשיג נקמה על הכבשה השחורה שלהם. כמו שאוהבים להגיד בארצות הברית, לסן פרנסיסקו פורטיניינרס יש את המספר של הפאקרס. בשנתיים האחרונות סן פראן ניצחה את גרין ביי בכל 3 הפעמים שהן נפגשו, כולל בפלייאוף שעבר. ואלו לא היו סתם ניצחונות, אלא תצוגות מהדהדות בהן הניינרס לא ירדו מ-30 נקודות על הלוח.
והנה, הגורל רצה והן שוב נפגשות. למרות שלפאקרס יש את המאזן הפחות טוב (ולמעשה, את המאזן הכי חלש בין קבוצות הפלייאוף), הם זוכים לארח את המשחק באצטדיון הביתי שלהם, לאמבו פילד. 75 אלף אוהדים יהיו שם, בקור מקפיא של מינוס 15 מעלות במקרה הטוב, גועשים ורועשים ובעיקר חולמים על עוד מסע עמוק לתוך הפלייאוף.
העונה הזו מזכירה לאוהדים של גרין ביי את עונת 2010, שהסתיימה עם החזרת גביע לומברדי לעיירה בצפון וויסקונסין בה וינס לומברדי בנה את האגדה שלו. גם אז, רוג'רס התמודד עם פציעות, גם אז הפאקרס השתחלו לפלייאוף רק בזכות ניצחון במחזור האחרון, וגם אז לא נתנו להם הרבה סיכויים. אבל נגד שיקאגו ארון רוג'רס הזכיר לכולם מדוע הוא נחשב על ידי רבים לשחקן הכי טוב כיום בפוטבול.
קור מקפיא? הצחקתם את האוהדים (gettyimages)
החזרה של מספר 12 בירוק וזהב טרפה מחדש את כל הקלפים. עונה סדירה שלמה עברה, הקבוצות מהחוף המזרחי ועד לחוף המערבי הציגו את מרכולתם כדי להוכיח שהן ראויות להיקרא האלופות. אבל דווקא בספורט כל כך קבוצתי, אולי הספורט הקבוצתי האולטימטיבי, יש עדיין שחקנים אינדיבידואליים שמסוגלים להכריע במו ידיהם את גורל המשחק, גורל העונה. רוג'רס הוא בדיוק אחד כזה, ולכן הפאקרס כל כך מסוכנים.
כן, ההגנה של גרין ביי רחוקה מלהיות חזקה ומאיימת, ואמנם יש לא מעט פציעות נוספות בסגל של מייק מקארת'י. ואף אחד בוויסקונסין לא שכח כיצד הקוורטרבק של סן פרנסיסקו, קולין קאפרניק, חרך אותם עם הופעה של 412 יארדים במחזור הראשון של העונה. אבל השחקן הכי טוב שיעלה על הדשא בלאמבו הוא רוג'רס, וכשהוא לצידך, הכל אפשרי.
שוב יחגוג מול הפאקרס? קאפרניק (gettyimages)