הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

לא הגיע לרונאלדו לזכות השנה בכדור הזהב

הדחה בחצי גמר הצ'מפיונס, 15 נקודות מתחת לאלופה בספרד, הפסד בגמר הגביע, עליה לאחר פלייאוף למונדיאל. עם כל כישוריו האישיים, הכוכב כשל במשחק הקבוצתי בכל 2013. חוץ מבזמן ההצבעה. ולא, גם למסי לא הגיע

דניאל שחק
דניאל שחק  14.01.14 - 12:00

"בכית כל כך הרבה עד שנתנו לך את כדור הזהב. לא היית הטוב ביותר ב-2013, היית הטוב ביותר של אותו הרגע". המילים שכתב וואלטר פנדיאני, חלוץ אורוגוואי לשעבר ואחד שלא דופק חשבון לאיש, מתארות היטב את מה שנחשף בציריך. הפרס היוקרתי רק התברר מחדש כתחרות פופולריות זולה שמתעלמת מחודשים של הישגים ומתגמלת על פריחה בזמן נתון.

אמת, כריסטיאנו רונאלדו היה השחקן הטוב בעולם מפתיחת חלון ההצבעה ועד סגירתו. זהו, לא פחות ולא יותר. בזמן הזה לא הושגו הכרעות בצ'מפיונס, לא נפל דבר בליגות המקומיות וגם מפעלי הגביע עדיין בחיתוליהם. אז על שום מה ולמה הוענק לו הפרס? כי הוא הצליח לשפר סטטיסטיקות אישיות בצורה מרשימה יותר ממתחריו הישירים.

גם אם מדובר בתואר אישי, זהו פרס על הצטיינות אישית בכדורגל. ומה לעשות, כדורגל הוא ענף קבוצתי. שחקן שלא הוביל או עזר לקבוצתו לזכות בהישגים, לא ראוי לזכות. חד וחלק.

בזכות איזה רקורד זכה כריסטיאנו בכדור הזהב? מקום שני בליגה בפער של 15 נקודות מהאלופה, הפסד לאתלטיקו מדריד בגמר הגביע, הדחה בחצי גמר הצ'מפיונס במפגש כפול מול דורטמונד, מקום שני במלכות השערים בספרד, מקום שלישי בליגה בעונה הנוכחית. למזלו, היו בפיפ"א מי שרצו ביקרו ולכן הוארכה תקופת ההצבעה כך שתשוקלל בבחירה גם עליה לגביע העולם מהפלייאוף, לאחר בית מוקדם לא קשה במיוחד. את זה הוא כבר עשה בגדול, אבל הבישום הרגעי לא מסתיר את הסרחון שתחתיו.

יקומו המקטרגים, יחפשו להסיט את הדיון למחוזות אחרים ויטיחו בטוקבקים: "גם למסי לא מגיע", "אתר של אוהדי בארסה" ועוד כהנה וכהנה טענות. נכון, למסי לא הגיע לזכות בכדור הזהב. הוא היה ראוי יותר מכריסטיאנו (בזכות אליפות ונעל הזהב), אבל בהחלט לא ראוי לתואר שחקן השנה בעולם. כך גם לגבי שמות כמו רובין ואן פרסי, גארת' בייל, זלאטן איברהימוביץ', אנדראה פירלו, פלקאו, ניימאר או רוברט לבנדובסקי. הסיבה פשוטה: באיירן מינכן.

המכונה של יופ היינקס (והעונה של פפ גווארדיולה) שינתה בשנה האחרונה את נוף הכדורגל העולמי. היא מצאה דרך לרסק את שלטון המסירות של ברצלונה בלי להתבנקר, היא הציגה משחק קשוח ויעיל וזכתה על חשבון יריבות חזקות בחמישה תארים ב-2013 – כולם נקטפו בצורה מרשימה. כמעט כל בורג באותה מכונה היה ראוי יותר לזכיה בכדור הזהב. ריברי, מולר ונויר היו הבולטים מכולם, אבל גם בחירה ברובן, שוויינשטייגר, לאם או אפילו מנדז'וקיץ' מוצדקת מאשר זו שנעשתה.

כריסטיאנו רונאלדו כיחיד היה בשנה החולפת שחקן מוכשר, דומיננטי ומסוכן מכל אלה, אבל זה לא בא לידי ביטוי מספיק לטובת ריאל מדריד ונבחרת פורטוגל. אלא שכמו בכל בחירה אחרת שאנחנו עושים, הזכרון האנושי קצר ונענה לרושם שמתקבל באותו הרגע. וזה מה שקרה לרוב הקפטנים, למאמנים ולעיתונאים בעת ההצבעה הזאת. לבחור בכריסטיאנו ככדורגלן השנה בעולם 2013 זה כמו להעניק פרס לדייויד אנקראם על ממוצע הנקודות הגבוה שלו ב-1993. הרי אם בודקים הישגים אמיתיים, ואפילו הוא יודה בכך, גם לרונאלדו עצמו היו שנים מוצלחות יותר.