רק בשבוע שעבר, יעקב שחר העניק ראיון די נדיר - בו ענה על כל השאלות הכי חמות, כאלו שכמעט ולא נשאל לפני כן. אך דבר אחד היה חסר שם, אולי מפני שעדיין יש נושאים רגישים מדי מכדי להציף אותם אל מול המצלמה: סוגיית היחסים של בעלי מכבי חיפה עם הקהל הירוק.
אוהדי חיפה סוגרים 22 שנה עם יעקב שחר כבעלים, שמביא עימו כנדוניה 8 אליפויות, 3 גביעי מדינה, 4 גביעי טוטו, שתי עליות לשלב הבתים של ליגת אלופות, שמינית גמר גביע אופ"א ורבע הגמר למחזיקות גביע. 405 ניצחונות ב-21 שנים (לא כולל את העונה הנוכחית) עם ממוצע של 19.3 ניצחונות בעונה. זה לא רק נשמע מרשים, כי מדובר פה בשורשים של מועדון גדול, אולי הכי גדול בכדורגל הישראלי.
והנה קם לו דור חדש שדורש ודורש, לא יודע שובע ולא מבין מתי מרפים; אותו דור שלא מבין מתי הזמן לתמוך כשלא הולך ואיפה עובר הגבול הדק שבין בקשה ראויה לבין חוצפה טהורה; לשקט הנפשי וליציבות ששחר נותן לאוהדי מכבי חיפה אין ערך כספי, משום שהוא מודל לחיקוי בכל חברה תקינה - ולא רק בכדורגל.
אם אוהדי חיפה יציצו מעבר לכתף, הם ייראו את אוהדי הפועל תל אביב - שלא יודעים איך הקבוצה שלהם תיראה בסוף ינואר ומה יקרה בסוף השנה; או שאולי הם יראו את אוהדי בית"ר ירושלים, ששוחים בבוץ תמידי וימי תהילת ארקדי גאדימק נראים כמו זיכרון רחוק.
קמצן? תלוי את מי שואלים (צילום: אלן שיבר)
ואתם, אותו חלק קולני, שקורא לעצמו "אוהדי מכבי חיפה". מה אתם?
אתם קומץ חוצפן שלא יודע שובע, קומץ שלא מבין ומעריך את המגדל הירוק שנבנה עבורכם במשך עשרות שנים. וכך, ללא שום בושה ומשוא פנים, אתם קוראים לבעל הבית "קמצן". מה בדיוק עבר במוחכם הדל בזמן שצרחתם? שכדורגל זה מונופול? שכשמנצחים, אז שחר הוא הגדול מכולם, וכשמפסידים אז הוא לוזר קמצן?
ה"קמצן", שאתם - אוהדי מכבי חיפה - מזלזלים בו, הוציא מעל לרבע מיליארד שקל מכיסו הפרטי בכל שנותיו במועדון. ספק אם יש מישהו מאותם אנשים שמסוגל אפילו לקלוט את זה. אותו "קמצן" נתן יד ורגל חופשית למאמנים בתקציבים שאלמריה, ספורטינג גיחון, אוססונה וקבוצות מליגות בכירות בדרג הזה לא הוציאו.
יכול להיות שהוא לא שווה את זה, אבל סכום מטורף שולם עבורו (צילום: אלן שיבר)
הנה על קצה המזלג: יוריצה בוליאט הגיע במיליון יורו, גם דינו אנדלובו וחן עזריאל נרכשו בסכום די דומה. לא פחות מ-26 שחקנים חדשים נקנו ב-30 חודשים, כאשר אדין צוצאליץ', שמעון אבוחצירה, וויאם עמאשה, איציק כהן, תמיר כהן וסיידו יא יא עברו בירוק. רוצים עוד? בבקשה: שמואל שיימן, חן עזרא, דלה ימפולסקי, עודד אלקיים, ג'ואל דמאו, אוראל דגני, אביחי ידין ואלעד גבאי. וזו רשימה חלקית.
אז זאת בדיוק ההגדרה של קמצנות? ספק גדול. הטעות היחידה ששחר עשה היא שהוא לא התערב לאותם מאמנים ברכש הכושל שלהם, ואז אולי היה נמנע בזבוז הכספים. יכול להיות שהעין שכבר קלטה והביאה את איגביני יעקובו, ריימונדאס ז'וטאוטאס, ננאד פראליה, סרגיי קנדאורוב ואחרים היתה מונעת את כל הרשימה הבינונית הזו.
לכן, נסכם ונאמר: אין פה כל ניסיון לשכנע או להטיף מוסר לאותם אוהדים ירוקים, אלא רק לשים מראה מול הפרצוף לאלו שקוראים לשחר "קמצן".
עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל... (צילום: אלן שיבר)