"היא הייתה היריבה הכי גדולה שלנו, אבל גם עזרה לנו בסופו של דבר", אמר יו"ר ש"ס אריה דרעי על שולמית אלוני שהובאה אמש למנוחות. "הייתה פעורה בינינו תהום אידיאולוגית", הוסיפה שרת התרבות והספורט לימור לבנת, "ממש שני קטבים שלא יכולים להיפגש". השבוע נפטרה אלוני, כלת פרס ישראל ובין המספידים בלטו יותר מכל יריביה. אתמול בבוקר הלכו הקרבות הפוליטיים הכי טובים שסיפקה כנסת ישראל לישון, בערב הם התעוררו על כר הדשא.
היריבות בין הפועל ת"א לבית"ר ירושלים החלה אולי סביב מחלוקת פוליטית אי שם כשז'בוטינסקי התנגש בהסתדרות, אבל מה שנצפה בנתניה, היה קרב אחר לגמרי, קרב שפשט מעליו את הכבוד, החמלה והצמיחה שיריבות אמורה ליצור. אמש נחשפה היריבות החדשה בין אוהדי הפועל לאוהדי בית"ר. עירומה, בלי כבוד ומטרה, חסרת מעוף ועמוד שדרה, יריבות שלא קשורה לכדורגל ומונעת משנאה בלבד.
לא מוצאים את השער
שעה לפני המשחק מאמן הנבחרת הצעירה, מיכאל ניס ומנהל הנבחרת, אלי רוזן חיפשו את השער שלהם. אם יש אצטדיון שיכול להוציא אוהדים מדעתם זה האצטדיון החדש בנתניה. כל אוהד שמגיע עושה 7 סיבובים עד שהוא מוצא את עצמו. השילוט נראה כמו צופן שצריך לפתור ומיועד לחניכי קורס טיס בלבד, אין סדרן אחד שיודע מה הסדר ויכול להכווין את התנועה והכי גרוע - בסיום המשחק נוצר צוואר בקבוק שתוקע את שני מחנות האוהדים בדיוק באותו הפקק. יאללה בלאגן.
"ת"א עולה באש", שרו אוהדי בית"ר בזמן שזרקו רימון עשן וחנקו את עצמם. המגרש כולו התכסה משתעלים, הקבוצה תספוג בוודאי איזה עונש והאוהדים שוב סימנו לנו ברגע אחד קטן מהי האג'נדה המקורית שלהם - הרס עצמי. מאותו רגע והלאה, בין כתלי האצטדיון הקהל מעיר הבירה נתן תצוגת עידוד נהדרת.
זגורי כמנהגו בקודש, נשא תפילה עם החולצה על ראשו כשידיו מורמות אל על ושריקת הפתיחה הוציאה אל הדרך מכבש לחצים באדום. הפועל ת"א עדיין לא הביאה רכש אחד בחלון ההעברות ובעיקר מדברים שם על מכירות, בית"ר לעומתה, הביאה 4 שחקנים והיד עוד נטויה. שתי הקבוצות עברו לא מעט מהפכים בקיץ האחרון, אבל בזמן שהאדומים מאכילים את המלעיזים כובעים, החבורה מהבירה אכלה ניצחון אחד ב-11 משחקים. זו מול זו, צמרת מול תחתית, "דרך" ו-"תהליך" מול שער ניחומים של ז'ונס. מה נשאר להם לאוהדי בית"ר? אם לא רומסים את האויב בפנים, רומסים אותו בחוץ.
נהר זורם ביניהם
אוהדי בית"ר רעבים. ההפסד הצורם הגיע כמו אגרוף בבטן הרכה, על אף שהיה די צפוי. כמו נרקומן שמחפש את הסם בנרות, כך הם תרו אחר אוהדים אדומים לשסות בהם את הטרף. המשטרה החליטה שאוהדי בית"ר יצאו ראשונים מהאצטדיון ו-11 אלף אוהדי הפועל יישארו בפנים ויחכו עד שהירושלמים יפנו את השטח על מנת למנוע חיכוכים. רצונות לחוד, מציאות לחוד.
כשהעשן יתפזר, מה ישאר? (אלן שיבר)
ילד אחד קטן, אולי בן 9, לבוש חולצת הפועל מלווה באביו ספג את כל הזעם. "תוריד את החולצה הזאת", צעקו לו והתקהלו סביבו. אחד ירק לכיוונו ומיד אחר הגיע להרגיע. שתי דקות לאחר מכן, יצאו אב ובניו מהאצטדיון. "הם עוברים פה בכוונה", אמר אוהד בית"ר, "זה סתם להתגרות בנו". בזמן שרוב האוהדים רק מסתכלים, אוהדת אחת החליטה לעשות מעשה ופשוט הכתה את אחד הילדים. שוטרי מג"ב התנפלו עליה ומיד נשמעו קולות ברקע: "היא בחורה, תעזבו אותה" (כי אלימות שמגיעה מידיים של אישה היא לגיטימית). עשרות אוהדים התקהלו סביב השוטרים ורק כשהגיעו הפרשים המהומה התפזרה.
כמו פרפר לאש
"העולם בלי שולמית אלוני הוא עולם חסר", אמרה היריבה המושבעת, גאולה כהן. אפלטון טען שהיריב הוא ידידו הטוב של האדם, כי רק כך הוא יכול להתקדם. התחרות המתמדת בין הנבל לגיבור תחזק בסופו של דבר את שניהם. היריבות בין הפועל לבית"ר היא אחד הצבעים הכי מעניינים וחשובים שיש לכדורגל הישראלי להציע, אבל היא כזו רק כי היא תמיד הייתה יותר משנאה סתמית ועילגת. הרי בלי הפן הפוליטי, מה לבית"ר והפועל? שתי הקבוצות האלה נהנות מעליית חשיבותן העצמית כשהשנייה מגיעה העירה ולעד יהיו כזוג נשוי שאינו סובל את זה שלצידו, אך אינו יכול בלעדיו. במקום מסוים, קיומה של האחת שומר על הגחלת של השנייה. לאוהדים שהתגרו אמש והגיעו כדי להרביץ ולרסק את האחר, אין שום סנטימנטים להיסטוריה או פוליטיקה, בטח שלא ליריב ראוי.
צ'קול ודסה מוכיחים שאפשר גם אחרת