הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

להיות פרגוסון: ארסן ונגר חולם לעזוב את ארסנל כאלוף

מאמן יונייטד נפרד אחרי 26 שנה כגדול מכולם, והצרפתי יכול ללכת בדרכו. הניצחון על סיטי היה הצהרת כוונות, אלכסיס מתאים לשיטה וראמזי נראה כמו ססק משודרג. האם זה ייגמר באליפות?

אורי אוזן  15.08.14 - 22:30
רגע האמת שלו. ארסן ונגר
רגע האמת שלו. ארסן ונגר

תגיות: אורי אוזן

תחילת כתבה

מגן הקהילה הוא אמנם תואר, אבל שולי. המשחק בין האלופה למחזיקת הגביע מרגיש יותר כמשחק פתיחה חגיגי, מאשר קרב אימתני על תואר משמעותי. אבל השנה, ישנה הרגשה, שהמשחק הזה - למרות ההרכבים החסרים - היה קצת מעבר. מלבד האווירה החגיגית בוומבלי, הנפת המגן והקונפטי, נראה שמחזיקת הגביע באה לתת הצהרת כוונות.

תשע שנים שחונות עברו על ארסן ונגר וארסנל. תשע שנים מלאות בציפיות לא ממומשות, ביקורות נוקבות על הרכש (או היעדר הרכש) וספקולציות על המשך דרכו של המנג'ר הוותיק ביותר בפרמיירליג. תשע השנים הללו הסתיימו בחודש מאי עם הנפת הגביע האנגלי לאחר גמר מותח במיוחד מול האל סיטי, ונראה שהגביע הזה הוא הסנונית שמבשרת על בוא האביב.

מאז האליפות האחרונה ב-2005, ארסנל קפאה על השמרים. רכישות בינוניות וניסיונות למצוא מציאות בכסף קטן הפכו את ארסנל ממועמדת טבעית לתואר, לנספח שולי במאבקי הצמרת. שחקנים שפרצו אצל התותחנים והפכו לכוכבים, התייאשו מחוסר היכולת של המועדון לזכות בתארים ועברו לקבוצות אחרות בכדי לחוש טעמו של תואר. המכה הקשה ביותר הייתה מעברו של בן טיפוחיו של ונגר וקפטן הקבוצה, רובין ואן פרסי, למנצ'סטר יונייטד, מקום בו ההולנדי הגשים את שאיפותיו וזכה בתואר.

כבר בעונה הקודמת הצרפתי הבין שבכדי לחזור למאבקי האליפות, הוא צריך לשדרג קבוצתו בשחקנים גדולים שעולים כסף גדול, גם אם זה רק ברמה ההצהרתית. 50 מיליון ליש"ט שילמה ארסנל על מסוט אוזיל וההתחלה נראתה מבטיחה. אוזיל נראה נפלא, ראמזי פרח לידו, התותחנים סיפקו כמה רגעי קסם שהזכירו ימים עברו (שער הטיקי טאקה המדהים של ווילשר נגד נוריץ' לדוגמא) וארסנל הוליכה את הטבלה כמעט לאורך כל הסיבוב הראשון. אבל אוזיל דעך, ראמזי נפצע, הסגל לא היה עמוק מספיק בכדי לשמור על יציבות וארסנל הסתפקה בגביע ובמקום הרביעי.

השנה ונגר עשה עוד קפיצה קדימה, כשהביא את הרכש המרשים ביותר באנגליה עד כה, אלכסיס סאנצ'ס. אלכסיס, אחד השחקנים הטובים בעולם בעיניי, מתאים כמו כפפה ליד לשיטה של ונגר. עוצמתי, מהיר מאוד, קטלני במשחק מעבר, אחד השחקנים הטובים בעולם בתנועה לעומק ללא כדור (גם לקבלת הכדור וגם לפינוי שטחים לאחרים), בעל בעיטה מצויינת ומעל הכל – שחקן קבוצתי שמתקדם בכל שנה. מת'יו דבושי הגיע להחליף את בקארי סאניה (מחליפו בנבחרת צרפת), צ'יימברס הגיע מסאות'המפטון, מחלקת הנוער הטובה באי הבריטי, כפוטנציאל עתידי בעמדות המגן והבלם ואוספינה, שהוכיח במונדיאל שהוא לא רק גיסו של חאמס אלא גם שוער מצויין, הגיע כגיבוי לשצ'זני המשתפר וג'ואל קמפבל חזר מהשאלה באולימפיאקוס אחרי מונדיאל פנטסטי.

במגן הקהילה כבר ראינו את ניצני השינוי. ונגר שינה את שיטת המשחק מ-4:4:1:1 ל-4:1:4:1, כשארטטה משחק כקשר אחורי יחיד, אלכסיס בכנף ימין, ראמזי כ-50/50 וסאנוגו מקדימה. ארסנל קטלנית במתפרצות עם המהירות של סאנוגו, אלכסיס, קמפבל ואוזיל כשיצטרף, יש לה את ראמזי, שנראה כפברגאס משופר, וגם משחק ההגנה נראה טוב ומתואם. בסגל הנוכחי לוונגר יש הרבה מקום לגמישות טקטית כמו שהוא אוהב וגם כשארסנל תצטרך להחזיק יותר בכדור מול יריבות נחותות, יש לצרפתי את הכלים.

שני גביעים ברצף זה יפה לכל מועדון, אבל זה לא קרוב לפצות על עשור ללא אליפות. ונגר, שלא מזמן האריך את חוזהו עד 2017, יודע שכל דבר מלבד אליפות בשנותיו הבאות בחוזה, יכתימו את הקדנציה המופלאה שלו בתותחנים ויגרמו לכך שאלו יהיו שנותיו האחרונות במועדון. הנמסיס הספורטיבי הגדול של ונגר בשנותיו בהייבורי ובאמירויות פרש אחרי 26 שנה עם אליפות, האם גם ונגר יעשה כמותו? לדעתי הוא בדרך הנכונה.