די עם הסיפורים: ישראל חייבת לשכוח מה'כמעט'

שחקן העבר האגדי חוגג 70 ומתייחס למצב הענף גם למכבי נתניה אהובתו: "אני מחכה לתואר, הבא שלה, ויש לי הרגשה שאני אהיה בסביבה כשזה יקרה"

מוטל'ה שפיגלר
מוטל'ה שפיגלר  19.08.14 - 18:27
תחילת כתבה

כדורגלן היובל בישראל, החבר הראשון בהיכל התהילה של הכדורגל שלנו ונשיא הכבוד של מכבי נתניה, חוגג 70. מוטל'ה שפיגלר, האיש שהוביל את הנבחרת למונדיאל היחידי בתולדותיה - וגם כבש את השער ההיסטורי ההוא במקסיקו 70' - אמנם כבר לא ילד, אבל עדיין חד מתמיד. בטור אישי לרגל המאורע, הוא מנתח את מצב הכדורגל בארץ, את הנבחרת הלאומית וכמובן, גם את מכבי נתניה אוהבתו. אבל לפני הכל, שפיגלר פותח בתיקון היסטורי.

"בכל רשימת סטטיסטיקה כתוב שיש לי 33 שערים בנבחרת, אבל זה לא נכון. שיחקתי 82 משחקים וכבשתי 32 שערים, אל תוסיפו לי מה שלא שלי. למרות זאת, אם תתנו לי עוד משחק במדים הלאומיים, אולי אצליח לכבוש. זה בסדר שמזכירים לי את העבר, אבל הייתי מגדיר את עצמי כאיש של עתיד. אולי אין לי עוד 70 שנה, אבל אני משתדל לחיות את הרגע.

לא התפרסמתי בכך שאני אדם צנוע מדי, אבל כשמתבגרים ומסתכלים על החיים מנקודת מבט של אבא וסבא, ההשקפה שלי בכלל ועל כדורגל בפרט היא שונה כיום. התקשורת אולי היתה רוצה מוטל'ה אחר, כזה שמתרפק על העבר, אלא שמהמקום שלי, אני חי את חיי בהנאה גדולה.

אני מוכרח להודות שאני כבר לא בקיא בדברים היומיומיים סביב נבחרת ישראל. היו שנים שבהן עקבתי מקרוב אחר הקדנציות של אברם גרנט ודרור קשטן, הייתי נוסע לראות את היריבות של ישראל, וזה מה שאני לוקח איתי הלאה. אני לא אחראי על נבחרת ישראל וגם לא מנתח את הסיכויים מול בלגיה, אבל אני רק מקווה שיספיקו לספר לנו סיפורים על 'כמעט' ו'בערך'.

אני רואה כדורגל במשקפיים של העולם. המונדיאל, הצ'מפיונס, ולעומת זאת, הכדורגל שלנו - אני יודע מנסיוני שגם מועדונים גדולים עוברים תקופות קשות. ריאל חיכתה 17 שנים לגביע אירופה, בארסה סיימה עונה ללא תואר וכו'. אצלנו, כל מועדון נוהג לפי האנשים שמנהלים אותו, לי יש כבוד לחלקם ופחות כבוד לאחרים, אבל זה לא ענייני, לי רק חשוב שמכבי נתניה תצליח.

נתניה עברה תקופה מיוחדת מאז כניסת הבעלים החדשים. אני לא יודע מה יהיה בעתיד, אבל זו קבוצה מאומנת. אני רואה מקרוב איך יוסי מזרחי זוכה למלוא הגיבוי ואני אופטימי. צריך סבלנות, כי יש הרבה שחקנים חדשים וזה לוקח זמן. וכאן המקום לומר - הכי קל זה לשבת באולפן או ביציע ולבקר. אני לא מבקר את התקשורת ולא פרשן, אבל אם שואלים אותי - אני לא אחד שבונה את עצמי מאומללות של אחרים ולא אעקוב אחר משחקי גביע הטוטו בשביל לחלק ציונים.

בנוגע לכל מבנה הליגות, הפלייאוף וכל הדברים המיותרים הללו - אין דבר כזה בעולם שקבוצות מסיימות עונה עם מספר שונה של משחקים, אז אל תמציאו את מה שלא צריך להמציא. אני מחכה לתואר השישי של נתניה. אתם יכולים לצחוק עליי, אבל אני מרגיש שהמועדון יכול לעשות זאת, ואני מרגיש גם שאני אהיה בסביבה כשזה יקרה.

אז מה מרגש אותי היום? לראות אבים וסבים אוספים את הילדים מהאימון ולראות כמה הם מעורבים. זה יוצר אצלי תחושה שונה מהזמנים שלי, המעורבות של ההורים מרגשת אותי והיא חיובית, אבל כמובן שאסור להם לעבור את הגבול במעורבות, כי הם אלו שצריכים לחנך. מפריע לי שאיש לא עומר 'די' לכל משחקי הליגה ה''דרמטיים'' של ילדים בני 10, שאח"כ בוכים בגלל שהפסידו. רק תזכרו שלא צריך ללמד את הילדים לנצח, אלא איך לשחק".