יחד, כל הדרך: שנת המהפכה של ריאל מדריד

כריסטיאנו רונאלדו סיפק נתונים מדהימים, אבל זאת הייתה השנה של ריאל מדריד כי הבלאנקוס ידעו להצטרף למגמה העולמית. האגו האישי נותר בצד, הכוכבים עבדו למען חבריהם והקבוצתיות ניצחה. המסר יחלחל ל-2015?

דניאל שחק
דניאל שחק  31.12.14 - 16:00
תחילת כתבה

כריסטיאנו רונאלדו זכה בכדור הזהב האחרון. הוא יזכה גם בזה הקרוב. שמו נחשב למותג השביעי בעוצמתו בעולם הספורט ושוויו נאמד ב-17 מיליון דולרים. בשנה האחרונה כוכב ריאל מדריד הכניס לכיסו 80 מיליון דולרים – כ-52 מיליון ברוטו על בסיס משכורת ומענקים ו-28 מיליון נוספים בתמורה לחוזי פרסום והכנסות הקשורות למכירת הזכויות על השם. אימפריה של אדם אחד. ובכל זאת, הסיפור של השנה היוצאת היה אפילו גדול ממנו.

כל מי שיטען שכריסטיאנו רונאלדו לא היה השחקן שהציג את היכולת האישית הטובה ביותר בזירת המועדונים לאורך השנה האחרונה יחטא לאמת. המוטיבציה העילאית שלו, הדרבון העצמי הבלתי פוסק, יצר התחרותיות המוגבר – קראו לזה איך שתרצו, אבל זה עובד. הרעב הגרגרני שלו לקבל הכרה כשחקן הטוב ביותר דחף אותו שוב לגבהים חדשים. מלך שערי הליגה, שיאן הכיבושים בעונה אחת באלופות, פתיחת העונה הנוכחית עם 25 שערי ליגה ב-14 משחקים בהם שותף. אלא שהפעם, בניגוד לשנה שעברה, הוא ניצב בפסגה בזכות. בזכות סובביו, זאת אומרת.

זוהי עונתו השישית של כריסטיאנו בריאל מדריד. ואסור לשכוח, עד כה הוא זכה במדיה רק באליפות אחת. למרות 202 שערי ליגה, על אף עשרות בישולים והעובדה שהוא כמעט בלתי ניתן לעצירה. מדוע? כי הבלאנקוס בתהום שבין דל בוסקה לאנצ'לוטי התייסרו בטלטלה. ניהולית, מקצועית, חברתית. ההתבססות המוחלטת של הנשיא פלורנטינו פרס איפשרה לו להתפכח מסערת מוריניו, לבחור במנהיג מתון, להמשיך בביצור הסגל על פי דרישת הצוות המקצועי ולהשיב את הגאווה והחיבור לחברי המועדון. וזה ניכר היטב על הדשא.

לאחר תקופה בה כריסטיאנו רונאלדו ואיקר קסיאס - שני העוגנים החשובים ביותר בריאל מדריד הנוכחית - נאבקו על מעמדם, הצליח קרלו אנצ'לוטי להפוך את החלקים הנפרדים לשלם אמיתי. כזה שלא דולף ממנו ארס המעכיר את האווירה בסגל ובין הקבוצה לאוהדיה. התהליך הזה איפשר למצות את הפוטנציאל כמעט מכולם. ועם ערימות כאלה של פוטנציאל, השמיים הם הגבול.

כך הגיעה הבגרות המיוחלת של סרחיו ראמוס, כך ניכרה ההשפעה של אלונסו, די מריה ומודריץ' בקישור, כך השתלב הכשרון של בייל ואיסקו, כך פרחו קרבחאל וקוואנטראו, כך התעורר בנזמה, כך הושב הבטחון לקסיאס בין הקורות. וכמובן, כך הפך כריסטיאנו מכוכב שרק מנקז אליו את המשחק לטובת סטטיסטיקות אישיות לסקורר שמשלים בצורה נוצצת ויעילה את המארג הקבוצתי הנדיר.

ריאל מדריד לא הניפה בפעם העשירית בתולדותיה את גביע האלופות כי היא מחזיקה בשחקן הטוב ביותר. הוא היה שם גם בעונות קודמות. היא עשתה זאת כי סוף סוף הצליחה להצטרף למשפחה שחוללה את השינוי הגדול ביותר של השנה. סן אנטוניו, אתלטיקו מדריד, מכבי תל אביב בכדורסל, יובנטוס, נבחרת גרמניה - כולן יושבות יחד סביב אותו שולחן חגיגי. כי 2014 הייתה בראש ובראשונה השנה של המהפכה הקבוצתית. השנה בה ניתנה החותמת הסופית להצלחה של בניה נכונה, עבודה של הכוכבים ולא למענם, מאמן בעל סמכות בלעדית והקרבת האגו האישי למען הקולקטיב.

במובן הזה, אולי ההישג של ריאל גדול משל כל אותן קבוצות שהוזכרו. כי אנצ'לוטי עשה זאת עם סגל רווי באגו ועם כוכבי-על בולטים שרבים מהם היו יכולים להוביל כמעט כל קבוצה אחרת בעצמם. הבלאנקוס בחרו להיחלץ מביצת התככים בה היו שקועים ולהצליח יחד, כי זאת הדרך הנכונה והיחידה להצלחה אמיתית בספורט קבוצתי. כי תהילה אישית באה והולכת, אבל בצד הלבן של מדריד תהילה אירופאית זוכה לחיי נצח.

הדפס