לא תמצאו כאן את אוסיין בולט, מייקל פלפס או אלכס שטילוב. לא תעקבו כאן בדריכות אחרי שחר צוברי ולי קורזיץ באתר השייט וגם לא תחכו בכיליון עיניים לקרב של אריק זאבי. משחקי החורף האולימפיים אמנם לא מגרדים את התהילה והפופולאריות של משחקי הקיץ, אבל גם הם בדרכם - מפוארים, מרתקים, רוויי דרמות, מהפכים וכמובן - סיפורים אנושיים שפשוט אסור לפספס. החל מקופץ הסקי, שחולם להפוך לאגדת החורף הגדולה מכולן, דרך האצנית שעשתה הסבה מהקיץ לחורף וכלה בתקווה הישראלית התורנית.
אני, אגדה: סימון אמאן רוצה טריפל-דאבל
זה ציפור? זה מטוס? לא, זה סימון אמאן (תשתדלו לא לצחוק). קופץ הסקי השוויצרי, שנושק לגיל 33 ושיהיה נושא הדגל של שווייץ בטקס הפתיחה בסוצ'י, נחשב לאחד הספורטאים המצליחים בתולדות משחקי החורף האולימפיים. אמאן, שזוכה להערכה והערצה רבה בשווייץ, ינסה להפוך בסוצ'י לאגדה, כזו המוכרת גם במקומות שהשלג לא פוקד אותם באופן תדיר. אמאן פרץ לתודעה העולמית (לפחות, העולם שיש בו שלג) כאשר זכה בשתי מדליות זהב בגיל 20 במשחקים האולימפיים בסולט לייק סיטי ב-2002. הוא הפתיע כשניצח בשתי הקטגוריות הקיימות בקפיצות סקי, גבעה גבוהה ורגילה. ארבע שנים לאחר מכן, בטורינו, הוא לא הותיר רושם מיוחד, אך מתברר כי את קפיצת המדרגה שלו הוא עשה רק אחר כך. אם הזכיות שלו ב-2002 נחשבו לסנסציה ענקית, הרי שהדאבל המוזהב שהשיג בקפיצות הסקי ב-2010 לא הפתיע אף אחד. אמאן, שהספיק לזכות קודם לכן ב-2007 במדליית זהב באליפות העולם, שלט ללא עוררין בתחרויות באתר הסקי בוויסלר (ונקובר), תוך כדי שהוא מקדים את אדם מאליש הפולני וגרגור שלירנזאוואר האוסטרי.
בגיל 28 נדמה שלא נותר יותר לאמאן מה להשיג. והוא גם הבין את זה. בעונת החורף של 2011 הוא עוד הפגין יכולת טובה לפרקים, אך בסופה הוריד פרופיל. במשך כמעט 3 שנים הוא לא התקרב באמת לדומיננטיות שהייתה לו ב-2009 ו-2010 ולמעשה פינה את הבמה לקופצים מוכשרים במיוחד, דוגמת שלירנזאוואר ותומאס מורגנשטרן האוסטרים, קמיל סטוך הפולני וטאקו טקאוצ'י היפני. אולם, החיידק האולימפי עשה את שלו וב-2013 אמאן חזר לטופ העולמי במטרה לרשום הופעה חמישית במשחקים האולימפיים (משתתף ברצף מאז נאגאנו 1998), שתהיה ככל הנראה האחרונה. אמאן, שהשיג בשלהי דצמבר 2013 ניצחון ראשון בסבב גביע העולם אחרי יותר משנתיים וחצי, יתחרה שוב בגבעה גבוהה ורגילה, במטרה להתברג בפעם החמישית על הפודיום האולימפי ולהוכיח שהגיל לא קובע שום דבר. מתי זה קורה? 8-9.2 (גבעה רגילה), 14-15.2 (גבעה גבוהה).
ג'מייקה מתחת לאפס, גרסת 2014
"כדי להפוך לנבחרת מוצלחת במזחלות הקרח צריך נהג יציב, שלושה רצים חזקים ומהירים שיוכלו להטיס את המזחלת במסלול הקרח. קרח? אנחנו? ביי....". זה אחד הציטוטים מתוך הסרט של דיסני, "ג'מייקה מתחת לאפס" (Cool Runnings), שמספר איך במדינה שאין כל קשר לספורט חורף נולדה נבחרת מזחלות קרח, שהגיעה עד המשחקים האולימפיים בקלגרי ב-1988. בזכות הסרט, שיצא לקולנוע ב-1993, ההופעה המדהימה של אותה נבחרת בקנדה נחרתה בתודעה הקולקטיבית של הספורט האולימפי. הספורטאים הג'מייקנים, שאף אחד לא האמין שיוכלו להגיע למשחקים האולימפיים, הפכו לסיפור הזכור ביותר ממשחקי קלגרי. ההצלחה במוקדמות וההתרסקות שלהם על מסלול הקרח ריגשו את כל מי שנחשף אליהם.
נבחרת ג'מייקה לקחה חלק גם בארבעת המשחקים האולימפיים הבאים (1992, 1994, 1998, 2002), אך מאז היכולת המאכזבת בסולט לייק סיטי הנבחרת דעכה. לקראת משחקי ונקובר החליטו בג'מייקה להתעורר, כאשר אחד מחברי הצוות מרווין דיקסון ניסה אפילו לגייס את אוסיין בולט, שזמן קצר קודם לכן ריסק את שיאי העולם ב-100 ו-200 מטרים באליפות העולם בברלין. "הצענו לו להצטרף לנבחרת שלנו", אמר אז דיקסון, "הוא רק השיב - 'אין סיכוי, קר מדי!". בולט אמנם לא עשה הסבת מקצוע, אך זה לא מנע מדיקסון להשיג, 4 שנים מאוחר יותר, את הקריטריון המינימאלי לסוצ'י. ביחד עם דיקסון בצוות נמצא הנהג של המזחלת ווינסטון ווטס בן ה-46, שהתחרה עם ה-cool runnings עוד באולימפיאדת החורף בלילהאמר ב-1994. הבעיה היחידה של השניים הייתה כסף. הם היו זקוקים ל-80,000 אלף דולרים בכדי לנסוע לסוצ'י. ובכן, מהרגע שהם הבטיחו את מקומם באולימפיאדה, התרומות זרמו כמים ו-100,000 דולר נאספו בתוך פחות משבועיים. "רצינו להראות לעולם שאנחנו עדיין כאן בסביבה", אמר ווטס, "תמיד שואלים אותנו איפה הנבחרת של ג'מייקה, אז הנה אנחנו". בקיצור, ג'מייקה שוב באולימפיאדת החורף, שוב במזחלות הקרח. אין מה לצפות מבחינת ההישגים, אך זה בהחלט יהיה שונה, מעניין ומיוחד. מתי זה קורה? 16.2.
ישלים טריפל-דאבל? סימון אמאן (gettyimages)
התקווה הרוסית. אובצ'קין (gettyimages)
המהפך: לולו ג'ונס ולוריין וויליאמס
בבייג'ין 2008 היא מעדה במשוכה התשיעית והתרסקה. בלונדון היא נתנה הופעה טובה, אך איבדה את מדליית הארד בגלל עשירית שנייה מיותרת. לולו ג'ונס היא אחת הלוזריות של מסלול האתלטיקה בשנים האחרונות. אולי זה מה שגרם לה לרדוף אחרי החלום שלה - מדליה אולימפית במקום אחר. ג'ונס, אצנית משוכות מצוינת ודמות אהובה בארצות הברית, החליטה זמן קצר אחרי לונדון שהיא מסתערת על סוצ'י בכל הכוח באמצעות ענף מזחלות הקרח. אם בג'מייקה, בולט ויתר על ההזדמנות, הרי שג'ונס לקחה את הצ'אנס שלה בכל הכוח ולאט לאט התברגה לנבחרת.
אצנית המשוכות לא עשתה את ההסבה הזו לבדה. לוריין וויליאמס, סגנית האלופה האולימפית ב-100 מטרים באתונה 2004, הצטרפה אליה. אם עבור ג'ונס מדובר בשליחות והזדמנות לממש את חלום חייה, הרי שעבור וויליאמס מדובר בסוג של אתגר וחוויה. הספרינטרית, שזכתה בזהב האולימפי בלונדון עם נבחרת השליחות האמריקנית (רצה במוקדמות), טענה שהיא בכלל באה לתת אנרגיה חיובית לנבחרת. הסיפור של ג'ונס ו-וויליאמס הוא מרתק ושווה לעקוב אחריו משום שאין הרבה ספורטאים שעושים את המעבר מספורט קיץ לחורף, בוודאי שלא כאשר מדובר בספורטאיות בכירות כמו השתיים הללו. בעוד וויליאמס עושה את זה כדי להוסיף עוד רובד לסיפור חייה, הרי שג'ונס ממחישה את האתוס האולימפי - המרדף אחרי הניצחון בכל מחיר. בקיץ, בחורף, על המסלול, על הקרח. זה לא באמת משנה כל עוד עולים בסוף על הפודיום. אולי הפעם זה יקרה לה. מתי זה קורה? 18-19.2
פוטין סומך עליו: אלכס אובצ'קין יוביל את רוסיה לזהב?
זה לא סוד ש-51 מיליארד הדולרים שהושקעו בהבאת המשחקים האולימפיים לסוצ'י היו, בין היתר, על מנת שהנשיא ולדימיר פוטין יוכל להפגין את העוצמה הפוליטית הצומחת של המדינה הגדולה בעולם. גם פוטין יודע שלספורט יש כאן תפקיד חשוב, שכן אם לא יהיו הישגים, אז חלק לא מבוטל מיחסי הציבור שעשה, ירדו לטמיון. זכייה במדליית זהב היסטורית עבור רוסיה (ברית המועצות זכתה 6 פעמים, חבר העמים פעם אחת) בהוקי קרח - אחד הענפים היוקרתיים של המשחקים האולימפיים - בהחלט ישמח את ליבו של השליט. ועל מי נופל העול הכבד הזה? על כתפיו של כוכב ה-NHL אלכס אובצ'קין.
אובצ'קין אמנם כבר הוביל את רוסיה לזכייה בשתי אליפויות עולם ב-2008 וב-2012, אך הוא ונבחרתו כשלו בטורנירים האולימפיים בטורינו ובוונקובר. הפעם, בגיל 28, הוא יודע שזו עשויה להיות ההזדמנות האחרונה שלו להותיר חותם משמעותי. אובצ'קין, שנחשב לסופרסטאר בליגת ההוקי האמריקנית, אמנם מככב במדי וושינגטון קפיטלס, אך לא הצליח להתקדם יותר מדי בפלייאוף לעבר הסטנלי קאפ המיוחל. את עונת 2012/13, שהייתה במתכונת מקוצרת בגלל שביתת שחקנים, הכוכב הרוסי סיים כ-MVP של העונה הסדירה בפעם השלישית בקריירה, כשהוא מוכתר כמלך השערים עם 32 כיבושים ב-48 משחקים, אבל האם זה יעזור לו להצליח בסוצ'י? נראה כי גם עבור אובצ'קין הטורניר האולימפי הוא לא רק חופשת מולדת, אלא הזדמנות פז להיכנס לרשימה של הספורטאים הגדולים ביותר ברוסיה ב-20 השנים האחרונות. ובמקביל גם לרשימת המקורבים של פוטין, שבוודאי ישב קרוב מאוד לפרקט ב"בולשוי דום". מתי זה קורה? החל מה-12.2
חלום כחול-לבן: קרסנופולסקי ודוידוביץ' מדהימים את כולם
כולנו יודעים לדקלם את רשימת ההישגים של ישראל במשחקים האולימפיים. מדליות זהב וארד לגל פרידמן, מדליית כסף ליעל ארד ומדליית ארד לזאבי, צוברי, קלגנוב וסמדג'ה. בנוסף, זאבי, לי קורזיץ, יורי איבסייצ'יק, קלגנוב, פבריקנט וקדמי, בוסקילה וקורניצקי, סלע ואמיר, גוצ'ה ציציאשווילי וקוסטה מטוסביץ' החמיצו מדליות ברגע האחרון. אבל מה עם ההישגים של ישראל באולימפיאדת החורף? בכלל יש דבר כזה? ובכן, ב-2002 גלית חייט וסרגי סחנובסקי קבעו הישג שיא נפלא כשסיימו במקום השישי בהחלקה אמנותית לזוגות. חייט וסחנובסקי יצרו מיני מסורת לישראל בהחלקה האמנותית. הצמד סיים במקום השמיני בטורינו ב-2006 ואילו אלכסנדרה ורומן זרצקי דורגו במקום העשירי לפני 4 שנים. הפעם מגיע תורם של יבגני קרסנופולסקי (25) ואנדריאה דוידוביץ' (16). אה, והכוריאוגרפית שלהם היא גלית חייט.
התקווה הישראלית. קרסנופולוסקי ודוידוביץ' (gettyimages)
זכרונות מ-1988. המזחלת הג'מייקנית המפורסמת (gettyimages)
יגנבו את ההצגה? ג'ונס ו-וויליאמס (gettyimages)