כמעט מלכים: הלוזריות של הולנד החלה ב-1974

כִּמְעַט - ליד, סמוך, מתקרב ל-, באיזור, קרוב מאוד ל-.

מַפְסִידָן - אדם שנוטה להפסיד באופן קבוּע או לעיתים קרובות, שאינו זוכה אף פעם; כינוי גנאי לאדם חסר מזל או יכולת.

להיות לוזר זה דבר אחד, אבל להיות מפסידן סדרתי למרות היותך מוכן, רוצה ומסוגל לנצח, זה כבר גורל. ההיסטוריה המודרנית של המשחק תמיד הציגה נבחרת הולנדית מלהיבה וחזקה. ברוב הטורנירים היא נחשבה לאחת הפייבוריטיות לזכיה, ואם לא, אז שיחקה כמו אחת. אלא שלא סתם בחרנו לפתוח עם ההגדרה המילונית הנ"ל.

למרות היותה מוכשרת, דורסנית בשלבים המוקדמים וראויה, הולנד תמיד נשארה ''נבחרת הכמעט''. תמיד ליד, תמיד במרחק נגיעה, תמיד לוזרית. ב-10 מונדיאלים בהם השתתפה, נבחרת האוראנג' הספיקה לשבות בקסמה אין-ספור לבבות נייטרלים, אבל המשמעות של 3 הופעות בגמר גביע העולם ו-3 הפסדים במעמד ברורה: העם ההולנדי יבחר להתהדר בשלוש סגנויות, בעוד העולם זוכר לו רק את 0 הזכיות. למרבה הצער, זרע הפורענות הזה, שהושקה ב-1978 וצמח שוב ב-2010, נטמן דווקא בטורניר בו העולם חזה באחת הנבחרות החזקות ביותר אי פעם - מונדיאל 1974.

שנתיים אחרי שהטבח הנורא במינכן אפילו לא הביא להפסקת המשחקים, גרמניה המערבית שוב אירחה את העולם. המלחמה הקרה הייתה בשיאה, האומה חולקה לשניים וראשיה היו עסוקים בדברים קצת יותר חשובים מכדורגל, כששבועיים לפני הטורניר ראש ממשלת מערב גרמניה התפטר, אחרי שנחשף כי סגנו היה מרגל מהמזרח. הנבחרות והאוהדים, שהתענגו על השמש במקסיקו ארבע שנים קודם, התכוננו לגשמים טורדניים ויציעים לא מקורים ברובם, בעוד פיפ"א שותקה על ידי פחד מפיגועי טרור, מה שהוביל לאבטחה הדוקה וחנק כליל את אווירת המסיבה הרגילה.

נבחרות חזקות כמו אנגליה, צרפת, ספרד וברית המועצות כלל לא העפילו לטורניר, שגם שיטת המשחקים בו שונתה וכללה שלב בתים גם בחצי הגמר. האיתות היחיד למשהו חדשני היה הגביע החדש, שעוצב בצורה דרמטית וסקסית מאי פעם וחיכה להיקטף לראשונה. ואז הגיע מפץ אור בכתום עז. ההולנדים, ששבו לטורניר אחרי 36 שנות היעדרות (6 מונדיאלים רצופים), היו כמו קרן אור עוצמתית שפילחה את האפרוריות. שיערם הארוך, פאות הלחיים והמכנסיים המתרחבים הציעו שמדובר בהיפסטרים, רק שהמושג הזה עוד לא היה קיים. על המגרש, הכדורגל שלהם כבר הבהיר שזה בדיוק מה שהם היו: ביטוי לתרבות נגד, עם חוש אופנה נון-קונפורמיסטי. חולצות שחקני ההרכב מוספרו מ-1 עד 11? קרויף התעקש לשבור את התבנית עם 14 והשוער יונגבולד בכלל עלה עם הספרה 8, ובלי כפפות. היפסטרים או לא?

הכדורגלנים, שנראו כמו כוכבי קליפ של הבי ג'יז, שובצו לבית המוקדם עם אורוגוואי, בולגריה ושבדיה והציגו את יוהאן קרויף ורינוס מיכלס, ואת פרי עבודתם המשותפת. טוטאל פוטבול, כך קראו לו באנגליה. מיכלס מונה למאמן הנבחרת שלושה חודשים בלבד לפני הטורניר, אבל שיטת המשחק שלו יושמה על ידי קרויף, שהגיע בשיאו - 3 פעמים שחקן השנה בעולם (71', 73', 74'), בדיוק בסיום שנתו הראשונה בברצלונה, אליה עבר אחרי 3 אליפויות אירופה רצופות עם אייאקס.

ביום השלישי למשחקים, זה קרה: העולם חזה בבכורה של הטוטאל פוטבול, והמופתעים ביותר היו האורוגוואים המסכנים. בדקות הפתיחה, כשכל ההגנה בכתום רצה קדימה ולכדה אפילו את הקשרים האחוריים של היריבה בנבדל, זה עוד היה נראה כמו סיכון מטורף. אבל כשהמגנים תקפו, החלוצים בלמו וקרויף עצמו ליהטט עם הסיבוב שהפך לסימן ההיכר שלו, כולם כבר התאהבו. 0:2 על אורוגוואי, 0:0 עם שבדיה ו-1:4 מרשים על בולגריה שלחו את הולנד לבית חצי הגמר מהמקום הראשון.

במקביל, המארחת, שהייתה גם אלופת אירופה המכהנת, התאמצה מול צ'ילה ואוסטרליה, אך הפסידה במפתיע לגרמניה המזרחית 1:0 (במשחק הראשון והאחרון שאי פעם נערך בין שתי המדינות), מה שעלה לה בפסגה. לחץ, עצבים ואי עמידה בציפיות השפיעו לרעה על שחקני גרמניה המערבית, אך למזלם, ההפסד הזה סידר להם הגרלה קלה יותר בחצי הגמר.

הולנד הוגרלה עם ברזיל, ארגנטינה וגרמניה המזרחית, והטוטאל פוטבול הוכיח את עצמו בגדול עם 0:4 על הארגנטינים, 0:2 על הגרמנים ו-0:2 על המחזיקה המכהנת, שהתבנקרה בלי בושה ונקטה באלימות, מה שרק חידד את היופי שמנגד. לראשונה בתולדותיה, הולנד העפילה לגמר. במינכן חיכתה לה המארחת.

בעוד במחנה הגרמני פרץ סכסוך מכוער בין השחקנים לראשי הנבחרת על גובה המענקים במקרה של זכיה, ההיפים של מיכלס הרגישו בנופש. "לא ידענו כלום על כללי התנהגות בטורניר כזה", נזכר הארי האן. "פשוט היינו עצמנו. כשהיה צריך לשחק, היינו רציניים. אחרי המשחק חזרנו להיות רגועים ולעשות מסיבות".

"קרויף, שמפניה ובחורות עירומות", זעקה הכותרת ב"בילד" יומיים לפני הגמר. ההולנדים חטפו מהלומה שהפרה את ההרמוניה. הצהובון טען כי בערב המשחק מול ברזיל, השחקנים בילו בבריכה במלון עם נערות ואף התעקש כי בידיו תמונות, אם כי מעולם לא פורסמו כאלה. קרה או לא? האמת כבר לא שינתה, כי הנזק נגרם מעצם הפרסום, והאן היטיב לתאר כיצד. "היינו מבולבלים, זו הייתה הפעם הראשונה שחווינו כזה סוג של עיתונות. ואז, רגע לפני הגמר, הבנו שזה מחיר הסלבריטאות. אנחנו הכי טובים, ולכן ינסו להפיל אותנו. זה מיד גרם ללחצים מראשי הנבחרת, ולא התרגשנו, אבל אז הגיעו הטלפונים מהנשים שלנו".

האגדה מספרת, וכך גם נשבעים המון עיתונאים, שדני קרויף הכועסת הכריחה את בעלה לבלות את הלילה שלפני הגמר צמוד לטלפון, מחשש שיבגוד בה. הכוכב עצמו גם הודה בהמשך כי היה "עייף ותשוש מנטלית" בגמר עצמו. ומכאן הסיפור כבר כתב את עצמו.

גרמניה הגיעה עם ספ מאייר בשער, ועם ברטי פוגטס, פרנץ בקנבאואר, פול ברייטנר וגרד מולר בהרכב, כשיופ היינקס על הספסל. נבחרת האוראנג' פתחה עם הארי האן, רוד קרול, יוהאן נייסקינס, ג'וני רפ, רוב רנסנברינק וכמובן קרויף העייף. המארחת ראתה את שריקת הפתיחה מובילה ל-17 מסירות רצופות של הולנד, ולפני שהצליחה בכלל לגעת בכדור, אולי הנס הכשיל את קרויף ברחבה. נייסקינס תרגם את הפנדל ל-0:1 כבר אחרי דקה. "למזלנו, ההולנדים לא הבינו כמה השער הזה שבר את רוחנו", חשף ברייטנר שנים לאחר מכן. מאייר חיזק את דבריו: "הם היו הטובים בטורניר, אבל הגישה שלהם עלתה להם לראש. במקום למהר ולהבקיע שוב, הם החלו בתעלולים ובניסיונות להשפיל אותנו עם כדורגל היפה שלהם". לצערו של מיכלס, שחקניו הפסיקו לחפש את השער ושילמו על כך ביוקר: ברייטנר איזן בפנדל משלו (25) ומולר הפך שתי דקות למחצית.

לא הגנה גרמנית בראשות "הקייזר" תשמוט יתרון בגמר גביע העולם על אדמתה, כך שניסיונות ההחייאה היו לשווא וגרמניה ניצחה 1:2. הולנד הפכה ללוזרית עוד לפני שריקת הסיום, ולאחריה היו שהכתירו אותה כנבחרת הכי חזקה שלא הצליחה לזכות. היא סיימה את הטורניר עם הפסד בודד והפרש שערים של 3:15, והמשיכה למונדיאל 1978 בארגנטינה (בלי קרויף), כשגם שם נכנעה בגמר. 40 שנה אחרי וכשהיא מתאוששת מעוד מכה בגמר 2010, הנרטיב כבר ברור, גם להולנד עצמה. הבעיה הנוכחית היא שבמונדיאל בברזיל ואן חאל היה קונה סגנות בשתי ידיים. סגנות של הבית המוקדם, כן?

• רוצים לקרוא עוד סיפורי מונדיאל? לחצו כאן