בפעם הראשונה, מכבי תל אביב והפועל באר שבע יגיעו כשוות זו לזו למשחק העונה. עד עכשיו, בשנים האחרונות, התחרות בין הקבוצות היתה בעיקר בתקשורת. רק על הנייר. על הדשא, זו ממש לא הייתה אותה איכות. כשב"ש הגיעה לבלומפילד היא התלהבה מ-0:0 או ממינימום נזקים. העונה, היא משדרת רעב ועוצמה, משחקת טוב יותר, בקצב גבוה ולא פחות פיזית ולוחצת מהאלופה בצהוב.
עכשיו השאלה היא מה ינצח: הרעננות של באר שבע או הניסיון והשקט של מכבי ת"א? עד כמה באר שבע מאמינה שהיא יכולה לבוא לבלומפילד וללחוץ את מכבי? היא צריכה להמשיך לשחק מהר ופיזי כמו שהיא עושה כל העונה. תנצח או תפסיד, היא צריכה ליזום, להיות אגרסיבית ולהשכיח את הפחד והמנימליזם שליוו אותה בשנים האחרונות מול הצהובים מחוץ לווסרמיל.
שניים מהכלים החשובים ביותר של מכבי (אלן שיבר)
מהצד השני, מול כל הטירוף החיובי שמלווה את האדומים לאחרונה תעמוד אלופה מנוסה ושקטה. כזו שלא נלחצת גם ברגעים פחות טובים, ששומרת על המקום הראשון בליגה למרות המעברים הקשים מהצ'מפיונס ובחזרה וששומרת על איזון גם כשהיא ביכולת ירודה ופחות עוצמתית במגרש.
האמת, שסלבישה יוקאנוביץ' עדיין לא מצא את הנוסחה שמתאימה לו, ואפילו בסכנין השבוע הוא ניסה מחצית אחת שלושה בלמים במערך 2-5-3, ומחצית אחת חזר למערך 3-3-4. לפעמים ערן זהבי חלוץ, ולפעמים עדן בן בסט או ברק יצחקי לידו. פתאום עכשיו דיאן ראדוניץ' כשיר וב"ש תצטרך להתכונן לכמה תרחישים.
המאבק ממש לא הולך להיגמר בהרכב שיפתח, כי גם במהלך המשחק המאמנים ישנו את המערך כמעט בוודאות. למה? כי שניהם עושים את זה כל העונה. ברק בכר יכול לשחק עם מליקסון מתחת לשני חלוצים (אליניב ברדה וטוני וואקמה, מערך 2-1-3-4) או כשחקן קו כמו וואקמה, כשברדה בודד בשפיץ. את המשחק נגד קרית שמונה, בכר סיים בכלל עם שלושה בלמים, כשהובאן יורד לעמדה האחורית.
המאצ'-אפ האדיר יהיה בין שלישיית הקישור של שתי הקבוצות. הקישור של שתיהן פיזי, טכני ומאוד עוצמתי - ומשם בעצם מתחיל הלחץ שמתיש את היריבות.
גם הקשרים, מאיימים על השער. והרבה (דני מרון)
אם נתמקד ביתרונות, אז למכבי ת"א יש שתי עמדות עם ערך מוסף גדול על הנייר: ערן זהבי שכמעט בלתי ניתן לשמור עליו, ואלי דסה שמפתיע תמיד לעומק מעמדת המגן. לצהובים יש כרגע עומק גדול יותר על הספסל למקרה שצריך לעשות שינויים ויותר שחקני הכרעה שיכולים להיכנס ולהשפיע.
לעומת זאת, לבאר שבע יש יותר חופש פעולה לקישור ולהתקפה. הם מאוד מגוונים בתנועה כך שכל אחד מהם - מליקסון, ברדה, וואקמה, ראדי והובאן - יכול לאיים על השער. לבאר שבע יש גם עוצמה במצבים הנייחים כשלא הולך לה במשחק שדה. רק השבוע, מול ק"ש, אוגו הוכיח את זה בדקה ה-94.
מהמשחק הזה יש הרבה ציפיות - שיהיה עוצמתי, פיזי ויספק קצב טוב. אי אפשר לדעת אם יהיה משחק אטרקטיבי, אבל לפחות אפשר לקוות שהפעם המאמנים יאמינו בגישה של ללחוץ, ליזום ולתקוף בניגוד למה שאנחנו רואים בליגה העונה.