עברה מקום: האנטישמיות בכדורגל הגרמני לא מתה

למרות ההתקדמות בשנים האחרונות, שנאת יהודים היא נושא שנידון במונחי הווה. היא באה לידי ביטוי לא אחת באצטדיונים בליגות הנמוכות, שלא נמצאות ברדאר של התקשורת

פליקס טמסוט  02.05.19 - 09:55
תחילת כתבה

השנה היא 2017. זו הייתה שעת צהריים בעיר פוטסדאם, לא רחוק מברלין. באבלסברג המקומית, מועדון הידוע בזכות אוהדיו הפעילים נגד גזענות ואפליה, התמודדה מול אנרגי קוטבוס, לשעבר בבונדסליגה, במסגרת הליגה הרביעית. ביציעי קבוצת החוץ: קריאות כמו "העבודה משחררת, באבלסברג 03," ו"כינים (כינוי גרמני לשמאלנים), צוענים ויהודים, באבלסברג 03".

מדובר היה במקרה הבולט והבוטה ביותר של אנטישמיות בכדורגל הגרמני בשנים האחרונות, מקרה שגרם לגרמניה כולה להתמודד עם אמת כואבת: שנאת יהודים עודנה קיימת בחברה הגרמנית, והיא גם באה לידי ביטוי לא אחת באיצטדיונים.

זה לא שלא הושגה התקדמות. רק לפני כשלושים שנה, אוהדי הכדורגל בגרמניה היו פחות או יותר רגילים לשמוע שירים אנטישמיים מקבוצות יריבות, כשהבולט שבהם מדבר על בניית רכבת תחתית מעירה של הקבוצה היריבה היישר לאושוויץ. כן, גם בליגות העליונות.

הודות להתערבותם של קבוצות אוהדי כדורגל אנטיפשיסטיות, התופעה הזו נעלמה כמעט כליל מהליגות המקצועניות. האולטראס הצעירים, המעורבים פוליטית והנוטים שמאלה, לקחו את השליטה על היציעים מידיהם של החוליגנים מהאייטיז והסבנטיז, חוליגנים שנטיותיהם לגזענות, שנאת זרים ואנטישמיות מתועדת היטב. ועם עזרתם של המועדונים, כמו גם של פרוייקטים חינוכיים שנפתחו ברחבי גרמניה, המגמה השתנתה כמעט לגמרי.

מבין מחנות האוהדים הבולטים בהן שינוי המגמה היה בולט במיוחד ניתן לציין את זנקט פאולי, ורדר ברמן, מיינץ, וכמובן באיירן מינכן, שארגוני האולטראס שלה אף הגדילו לעשות וגרמו למועדון עצמו להכיר בפועלו של נשיאה היהודי של הקבוצה, קורט לנדאוור, שגורש מתפקידו עם עליית הנאצים, חזר אליו לאחר המלחמה והוביל את המועדון לזכייה ראשונה אי פעם בתואר אליפות גרמניה.

עם זאת, קשה לומר שהתופעה נעלמה כליל. גם כיום, אוהדי כדורגל נוהגים לכנות את יריביהם כ"יהודים" כמילת עלבון. ההבדל: כיום מדובר בליגות הנמוכות, שלעתים אינן נמצאות ברדאר של התקשורת הארצית והבינלאומית. קבוצות עם נטייה שמאלנית ואנטי גזענית נוטות להיות מושאם של קללות כאלה באופן תדיר יותר, אך גם מועדונים ללא קשר פוליטי בולט, דינמו דרזדן למשל, זכו לכינויים שכאלה בעבר.

בשבוע שעבר יצא לי לחזות במקרה כזה בעצמי. כששהייתי בעיר לייפציג, עיר יפהפייה במזרח גרמניה, נתקלתי בגראפיטי של אחת מקבוצות האולטראס של כמי לייפציג, מועדון המשחק בליגה החמישית בגרמניה, ושאוהדיו ידועים בעמדותיהם נגד גזענות ואנטישמיות. על הגראפיטי, היה מי שדאג לרסס את האותיות JDN CHM, "כמי יהודים".

עם עלייתו של הימין הקיצוני בגרמניה, נאמרים דברים במרחב הציבורי שלא יכלו להיאמר בעבר, כשחלק מהפוליטיקאים עושים ככל שביכולתם להפחית בערכה של השואה והאחריות הגרמניה אליה. לצערנו, הדבר מקבל ביטוי גם בכדורגל.

בגרמניה של 2019, אנטישמיות היא נושא שנידון במונחי הווה, ולא רק עבר. כן, גם באיצטדיונים.

הכותב הוא עיתונאי ספורט ישראלי שגר בגרמניה ומסקר את תרבות הכדורגל והאוהדים במדינה עבור דויטשה וולה

הדפס