הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

הקבוצה הגרועה ב-2020

היא לא ניצחה מינואר, החליפה שני מאמנים, הובסה 8:0 ע"י באיירן, סובלת מחדר הלבשה רעיל ונמצאת במשבר כלכלי חמור. כך הגיעה שאלקה מאלופות לשפל היסטורי תוך שנתיים

דני פורת
דני פורת  25.12.20 - 18:21
תחילת כתבה

אין דבר שאוהדי כדורגל חולמים עליו יותר מהרגע האוטופי הזה שבו יהיה ניתן לחזור למגרשים ולעודד את הקבוצה אותם הם כל כך אוהבים. כולנו מחזקים אצבעות לחיסונים שיבואו לחלץ אותנו מהקורונה הארורה ודומה שהאירוע המרגש הזה יקרה מתישהו בקרוב. האופטימיים מדברים על אפריל, אחרים מצביעים על קיץ 2021. אלא שיש קבוצת כדורגל אחת, שאוהדיה, איך לומר זאת בעדינות, מאוד חוששים מהמפגש הזה. לקבוצה קוראים שאלקה 04.

הסיוט הגדול של אוהדי שאלקה הוא לחזור לאצטדיון פלטינס ארנה למפגשים מול סאנדהאוזן, קרלסואה ואיינטרכט בראונשוויג בליגה הגרמנית השניה. שאלקה, שנמצאת בבונדסליגה מאז 1992 ברציפות, נמצאת ערב השנה האזרחית החדשה במשבר הגדול ביותר שלה מאז הסתלקה בפעם האחרונה מהבונדסליגה ב-1988. עם 4 נקודות בלבד אחרי 13 מחזורים מדורגת קבוצת כורי הפחם במקום האחרון בטבלה, מרחק 6 נקודות מהפלייאוף. הסכנה ברורה ומיידית.

אנחנו קרובים לסיום 2020 ואפשר להכתיר את שאלקה לקבוצה הגרועה ביותר של השנה. לא רק בגרמניה, כנראה בכל אירופה. הרויאל בלוז חותמים את שנת הקורונה עם רצף של 29 משחקים ללא ניצחון בליגה, כשהם רחוקים רק 180 דקות מהשוואת השיא המפוקפק והמיתולוגי שקבעה טסמניה ברלין ב-1966. בחודש הבא נציין 12 חודשים שלמים ללא ניצחון ליגה של שאלקה, כשהאחרון היה ה-0:2 על מנשנגלאדבך בינואר 2020, בימים בהם אנשים עדיין היו מתקהלים ומסתובבים חופשי ללא מסיכות.

הנפילה של שאלקה אינה מובנת מאליה, שכן רק לפני שנתיים שיחקה הקבוצה בליגת האלופות לאחר שסיימה את 2017/18 במקום השני אחרי באיירן מינכן. שאלקה, שתמיד נחשבה לאחת הקבוצות האהודות (160 אלף חברי מועדון) והגדולות בגרמניה, נמצאת בדרך הבטוחה להפוך להיות המבורג, עוד מועדון פאר במשבר, ולהיפרד מהליגה הבכירה בסיום העונה. כמו בכל משבר, אין סיבה אחת להתדרדרות, אלא מדובר בכדור שלג אחד גדול שממשיך להתדרדר במדרון ומגיע לממדים מפלצתיים משבוע לשבוע.

אחרי התבוסה 4:1 למנשנגלאדבך בנובמבר, המנהל הספורטיבי של שאלקה, יוכן שניידר, התראיין לעיתון הבולד והודה: "אנחנו קורעים את עצמנו לגזרים". שניידר התכוון שלא די בכך שהקבוצה מתפרקת מבחינה מקצועית, אלא שגם חלק השחקנים עצמם תורמים להרעלת חדר ההלבשה. נאביל בנטאלב, אקס טוטנהאם, ואמין האריט, השחקן הכי מוכשר בסגל של שאלקה, קיבלו הודעה שהם יחלו להתאמן בנפרד מחבריהם לאחר התנהגות לא הולמת וגישה שלילית. הראשון לא חזר מאז לשחק וצפוי להימכר בינואר, בעוד השני חזר בינתיים למגרשים אך תרומתו דלה ומאכזבת.

שחקן נוסף שזכה לכותרות שליליות הוא ודאד איבשביץ'. החלוץ הוותיק שקרע רשתות בהופנהיים והרטה ברלין עבר הקיץ לפלטינס ארנה אבל לא ממש הסתדר מקצועית ואפילו נקלע לעימות עם עוזר המאמן והסמל - נאלדו. שניידר החליט לסיים איתו את ההתקשרות ובחלון ההעברות הוא צפוי להקלט על ידי קבוצה אחרת. איבשביץ' נמצא כבר בברלין עם משפחתו ומחכה בקוצר רוח למצוא מקום אחר. מי שהביא את הבוסני לשאלקה, הוא המנהל הטכני, מיכאל רשקה, ששילם בכיסאו אחרי 18 חודשים בתפקיד בהם לא הצליח בלשון המעטה בחיזוק הסגל בשלוש הזדמנויות בחלון ההעברות.

לראשי שאלקה אין שום מושג איך להוציא את הקבוצה מהבור אליו נקלעה וכראיה לכך החודש הודיעה על שינוי נוסף בצוות המקצועי: מיכאל באום, שהחליף את סנדרו ואגנר לאחר התבוסה הנוראית 8:0 לבאיירן מינכן במחזור הפתיחה, קיבל את מכתב הפיטורים ובמקומו מונה באופן זמני הוב סטיבנס - מי שנחשב לאחד המאמנים האהובים והמצליחים של שאלקה בכל הזמנים. ההולנדי שחזר מהפנסיה לקדנציה רביעית במועדון שימש כמאמן זמני בשני המשחקים האחרונים של הקבוצה לפני פגרת החורף - ויהיה על הקווים עד אשר תמצא הקבוצה מאמן חדש.

מעבר למציאת מאמן קבוע, לא ברור עד כמה תוכל שאלקה לשנות את גורלה בחלון ההעברות שיפתח בשבוע הבא. המועדון סיים את עונת 2018/19 עם חובות של 200 מיליון יורו וכל זה עוד הרבה לפני שצץ משבר הקורונה שגרם להפסדים רבים אצל כל הקבוצות בגרמניה כולל שאלקה כמובן. המתחים בין המועדון לקהל הנאמן והעצום שלו רק גדלו עם הבקשה של ההנהלה מהמינויים שיוותרו על הפיצוי הכספי שמגיע להם כתוצאה מקיום המשחקים ללא קהל בתקופת הנגיף. בנוסף לכך, חלק מעובדים זוטרים של המועדון פוטרו בתקופת משבר הקורונה, דבר שהעלה את חמתם של האוהדים עוד יותר, שכן שאלקה תמיד נחשבה למועדון שגילה סולידריות חברתית.

כל השינויים בסגל, יחד עם פציעות של מספר שחקני מפתח, הובילו את שאלקה מודל 2020/21 לעלות הרכבים מאולתרים עם שחקנים צעירים וחסרי ניסיון שנזרקו למערכה ומתמודדים כעת עם משהו שנראה גדול עליהם בכמה דרגות. מארק אות, אחד השחקנים הוותיקים בשאלקה, שיתף לא מזמן את תחושותיו שמסמלות יותר מכל את המצב הקריטי בו נמצא המועדון: "אני כל כך כועס כרגע. עד כדי כך שאני יכול ללכת לחדר הלבשה ולבכות. הכדורגל שלנו חסר שיניים וזה עצוב. כל פעם אנחנו בפיגור של צעד אחד מהיריבה. אנחנו לא מנצחים במאבקים על הכדור, אפילו לא מצליחים לקבל כרטיס צהוב. אין לי מושג איך אפשר לנצח כאשר אנחנו משחקים ככה".