זה שיר פרידה: משפחת לוזון מיצתה עצמה, זה הזמן לעזוב

בתור התחלה, אני חייב לומר שעקרונית אני מאלה שחושבים שאבי לוזון עשה דברים טובים וקידם את הכדורגל החולה שלנו. אמנם בצעדי צב אבל לזכותו ייאמר שאיש לפניו לא עשה זאת. בנוסף, משפחת לוזון החזיקה מועדון קטן במשך שנים ואפילו בהצלחה, מה שאחרים לא הצליחו.

ולמרות כל האמור מעלה, משפחת לוזון - על מרכיביה וחלקיה - צריכה להיפרד בסיום השנה מהכדורגל הישראלי. למה? כי בשנה האחרונה רב הנזק על התועלת בפועלה של המשפחה. למשל, ההחלטה ההזויה למנות את ייטב למאמן מכבי פ"ת בתקופה קשה וככל הנראה לרדת איתו ליגה. למשל, ההתנהגות, ההתעלמות, המשפטים והכותרות של יושב ראש ההתאחדות ובתוכם גם ההכפשות, החקירות והתירוצים.

אם כל זה לא מספיק, תצרפו לכך גם אלימות מילולית ופיזית מול צלמים, כתבים ושחקני קבוצות שמשחקות נגד פתח תקווה, והחשוב ביותר חוסר השקט וחוסר האהבה שהם גרמו לעצמם מול הקהל הישראלי שרוצה כל כך לראות שינוי. כל זה מוביל למקום אחד באופן חד משמעי, מעבר של המשפחה מענף הכדורגל לכל מקום אחר.

איני מכיר אישית איש ממשפחת לוזון ולעולם לא ישבתי איתם לקפה. דעתי הנקייה, הרכה והשפויה כמו של כל חובבי הספורט והכדורגל בפרט. תזוזה שלהם הצידה תעשה טוב לכדורגל שלנו, ובאותה נשימה גם לכם.

משפחת לוזון – הגעתם, השפעתם ואפילו שיניתם דבר או שניים בכדורגל הפצוע שלנו. החזקתם מועדון קטן במשך שנים, והפכתם אותו לבינוני וגדול לפרקים. טיפחתם וגידלתם שחקנים מרן בן שמעון ועד עומר דמארי. אבי לוזון היה אחד האחראים והמשפיעים על בנית תשתיות אצטדיונים ומתקנים ראויים וחדשים. אפילו טורניר מכובד (מה שלא היה בעבר) זכינו לראות פה. הוא הביא מאמנים בכירים לנבחרות שבאותו רגע רובנו חשבנו שזו האופציה הטובה ביותר.

אפשר להתווכח על הדרך, ועל התוצאות. אבל אף אחד לא ייקח מהם את היוזמה, הניסיון, האהבה לענף, אכפתיות והשנים הארוכות שבהן ישבו בקוק פיט והובילו את ענף הכדורגל שמאחוריהם שובל ארוך של קהל שבוי.

הגיע הזמן להיפרד.
הגיע הזמן להגיד שלום לכל חובבי ואוהדי הכדורגל.
הגיע הרגע להיפרד מקבוצה סימפטית לליגה הלאומית ולייחל לאיחוד בפ"ת.
הגיע הרגע לסיים עם טיפה טעם טוב כי גם את זה אתם עלולים להפסיד.
הגיע הרגע להגיד שלום.

וכן, כשתרצו לראות משחק באצטדיון החדש בחיפה, טדי או בלומפילד, תחכה לכם מעטפה בהתאחדות, שיושב הראש שלה - אלון חזן, שמעון גרשון או איציק קורנפיין - ישמור בצד. מה שמגיע מגיע.