זינוק להצלת הקריירה: מאבקו של אריאל הרוש

לבית"ר ירושלים היה מנהיג אמיתי וקטן שאפשר להתגאות בו, אך הוא זכה ליחס מביש מהמועדון. עומרי אפק על הסאגה המכוערת

עומרי אפק
עומרי אפק  29.07.14 - 10:50
תחילת כתבה

הבוררות בין אריאל הרוש לאלי טביב התחילה, ואם תתנהל לפי כל קנה מידה תקין היא תסתיים בניצחון של אריאל הרוש, ותהווה ניצחון של כל שחקן כדורגל שמתעמרים בו בניגוד לכל נורמה ראויה. זה לא יאמן איך רגע לפני שהוא מקבל הזדמנות כשוער הראשון של נבחרת ישראל, אריאל הרוש מוצא את עצמו מגן בגופו דווקא על ערכים בסיסיים ככדורגלן במקום להוביל כקפטן את בית"ר ירושלים.

המועדון צריך לעשות חשבון נפש רציני. זו בושה שקפטן שעומד לצד השחקנים שלו מול ההנהלה בזמן משבר הופך לשעיר לעזאזל. כל שחקן שמבין מהי משמעות של מנהיג בחדר ההלבשה רוצה אחד שאכפת לו מהחברים שמשחקים איתו. אחד שיקום ויעזור לחלשים יותר, שידאג לתנאים בסיסיים כולל תשלום משכורות.

זו גם בושה שהאומץ שלו לצאת נגד הגזענים החשוכים בקהל שלו, לא זכה לתמיכה גורפת מהמועדון והשחקנים שמפחדים להוציא מילה. זו בושה שהמועדון לא מטפח מנהיג ראוי שגדל במועדון, ובעל ערכים של קפטן אמיתי.

על אחת כמה וכמה, מדובר במקצוען, שמתאמן קשה ובתוך כמה שנים הפך משוער שני צעיר ומהוסס לשוער נבחרת. להגיד שהוא לא מתאים מקצועית? במצבה של בית"ר ירושלים, זו בדיחה עצובה. להוציא אותו מהמסגרת, סתם ככה, שיתאמן ללא מאמן, צוות רפואי ולא לשלם לו חובות? זו עילה לתביעה ולשחרור מיידי מהמועדון.

בעולם הבוררויות המשונה שיש בישראל הכול יכול לקרות. אם סוף סוף ההיגיון הפשוט והנורמות הראויות יובילו את הדיון הזה אז אריאל הרוש יצא הקיץ כמנצח (בעל כורחו...) מול מועדון שמפסיד שוב ושוב את הנכסים הטובים שלו לטובת קומץ אלים וגזעני או בעלי בית שאינם ראויים. ואולי בכלל זה יהיה סימן שהקבוצות צריכות לתת יחס הולם לשחקנים שלהן גם בעת משבר ביניהם.