הרגשה של דז'ה וו. אני לא יודע אם המשחק הזה מסמן איך מכבי תל אביב הולכת להיראות תחת פאקו אייסטראן אבל המשחק מול מכבי פתח תקווה מאוד הזכיר לי את אוסקר גארסיה בכל הקשור להתנהלות עם השחקנים, אבל לא רק. ראדה פריצה לדוגמא, ישב ביציע לפני מספר ימים, ואתמול כשנכנס ראינו את החלוץ שוב רעב, עושה הגנה, משקיע, מחלץ כדורים, מבצע המון תנועה ומשחק קבוצתי במיוחד. יש הרגשה כאילו רוחו של אוסקר גארסיה הייתה פה.
אבל לא רק בנושא הזה הדמיון לאוסקר גדול. גם שיטת המשחק, הנעת הכדור, הקישור המעובה עם שלושת השחקנים והמשחק מסודר. מכבי משתמשת בטקטיקה בה השתמשה לפני שנתיים, מתישה את היריב וגומרת את המשחק לקראת הסיום בזכות הכושר והעומק. מיכה ולוגסי עולים מהספסל, ומזכירים לנו איך אוסקר זרק אותם למערכה באליפות לפני שנתיים. דז'ה וו כבר אמרנו?
הרגשה של דז'ה וו. אוסקר (אלן שיבר)
זהבי, העמדה החדשה נותנת לו אפשרות להפתיע
בן שמעון, צריך לתת יותר כבוד
אחד השינויים הגדולים של פאקו החלו כבר במחצית השנייה בדרבי, ומול הפועל ומכבי פ"ת באו לידי ביטוי היטב - ערן זהבי עבר לשחק כחלוץ, והניידות שלו, היכולת להפתיע והטכניקה, נותנת לו המון יתרון בעמדה ועבור מכבי הם גורם הפתעה. הבעיה היא, שבשיטה של שלושת הקשרים זה מאט את המשחק של מכבי ובמחצית הראשונה היא שיחקה כדורגל איטי ומסודר, כשרק עם הכניסה של דור מיכה הקצב עלה. השאלה אם הדרך שפאקו מתווה מכוונת ובמהלך העונה נראה את מכבי משחקת בשתי שיטות – במחצית הראשונה להתיש ולשלוט בכדור, ובשנייה להכניס כלים התקפיים ולגמור את המשחק.
מכבי תל אביב עברה בקיץ טלטלה, לקח לה זמן להתאזן ולהתעצב, אבל בשבועיים-שלושה האחרונים היא הוכיחה שהמערכת חזקה, וכמו שנראו המשחקים מול שתי הפתח-תקוואיות, השגרה חזרה ומכבי שוב חזקה יותר מהאחרות. לא קל לעשות את הסוויץ' מכישלון באירופה לחזרה לארץ, המטרות היו שונות, ועכשיו צריך להתרגל למטרה החדשה והברורה, אליפות.
מכבי פתח תקווה היא סימן שאלה אחד גדול. יש שקט סביב המועדון, וזה לא דבר רגיל שם. זאת אחת העונות הראשונות שזה קורה והקרדיט הגדול הוא לעומר גולן. צריך לברך על מהלך כזה של הכנסת שחקן עבר למועדון, כזה שיש לו רגש ומחוייבות ולא מחכה רק לכסף בסוף החדש. סגל השחקנים טוב, המאמן טוב, והקבוצה יכולה להפתיע ולהגיע לפלייאוף העליון – רק נקודה קטנה והערה לרן בן שמעון: גם אם שואלים אותך שאלות פחות נוחות, לא יכול להיות שאתה עומד מול המצלמה ומזלזל בכתב שעומד מולך ועוזב את עמדת הראיונות. זה לא מכובד, ולא רק כשמנצחים כיף להתראיין. גם אם אין תשובות, יש דרך.