מלכודת דבש
"בניון זה כלוב הזהב שלנו", אמר אוהד מכבי חיפה בדרך חזרה לתל אביב. ככה, ברגע אחד, במשחק אחד, הפך קפטן מכבי חיפה להיות מה שערן זהבי עבור מכבי ת"א. הברומטר שסביבו חי ונושם וזז וקיים הכול. יחד עם המשחק אמש, הוא שיחק 306 דקות מתוך 1440 דקות שהיו לירוקים בכל המסגרות העונה, קצת יותר מחמישית. ועדיין, בכל המשחקים העונה, גם בגביע הטוטו, מכבי חיפה לא הפסידה כשבניון פתח.
הפעם האחרונה שבניון שיחק 30 משחקים בעונה הייתה אי שם ב-2009/10, בליברפול. הפועל בדיוק לקחה את אליפות הקיזוז ההיא ואת הגביע ההוא, מכבי חיפה אכלה אז הרבה הרבה חצץ. העובדה שהקפטן לא הצליח לפתוח ולסיים עונה במלואה כבר 5 שנים, לא מפריעה לירוקים לשים על כתפיו את כובד הציפיות של הקבוצה הזו. וזה אכן כלוב זהב. לפי הסטטיסטיקה של בניון, הוא לא ישחק את כל המשחקים העונה. ומה אז?
בראשית הבשיל הפרי עד ערב
"בניון הוא אחת הסיבות לניצחון. לא בגלל איך שהוא שיחק, אלא בגלל הביטחון שהוא נותן לשחקנים". הקפטן תורם לקבוצה בדיוק במקום בו סטנוייביץ' נכשל - ביטחון. לראייה: בדקה ה-36 כבש עמאשה את השני. השער התחיל מנגיחה והתעופפות וירטואוזית של קובי מויאל שהוציא התקפה מתפרצת עם הראש. מויאל נגח, תורג'מן בישל (בערך), עמאשה כבש. לכאורה בניון בכלל לא קשור פה, אבל הוא קשור בכל מהלך שעשתה חיפה. לא פיזית, רוחנית.
אולי זה רק בישול אחד, אבל עשרות גליצ'ים של הירוקים, תיקולים, חילוצי כדור. מן רוח מרחפת על פני המים, התחושה הקוסמית שאפשר לעשות את מה שלא יכלו לעשות עד עכשיו. פתאום עקבים, פתאום נגיחות וירטואוזיות, פתאום מוסרים מדויק, פתאום כובשים מוקדם, פתאום ג'אבר עטאא, פתאום כולם רצים אולגה לנסקי סטייל.
כן, הוא לא מחזיק מעמד 90 דקות, כן, החלק שלו בשערים הוא בעיקר בחיבוקים שאחרי. לא יהיה יותר שלושער באלופות, תשכחו מנגיחות בברנבאו, תקראו לזה התעלות, תקראו לזה קתרזיס. בשביל זה הביאו אותו. לפני כמה שנים, אייל ברקוביץ' אמר: "בניון יעשה טעות קשה אם יחזור לארץ. זה מיותר, אין לו מה להרוויח. אליפות במכבי חיפה הוא כבר לקח וכל השאר לא מעניין. שילמד מהטעויות שלי ושל חיים רביבו". לא משנה שבקיץ האחרון הוא הציע לו להגיע להפועל ת"א, אבל המנהל המקצועי של האדומים אולי שינה את דעתו בדקה ה-71, כש-30 אלף איש הריעו לבניון כשהוחלף. הוא לא בא בשביל אליפות, הוא בא בשביל זה. רגעים אחרונים של חסד בקריירה אדירה וקשה.
למרות החיוכים, עדיין לא יצאו מהמשבר (אלן שיבר)
שינה את דעתו לגבי בניון? ברקוביץ' (אלן שיבר)
הבלחה חד פעמית או יריית הפתיחה? (אלן שיבר)
מינה צמח
לפני המשחק ביצעתי סקר קטן. שאלתי אוהדי מכבי חיפה שעשו מנוי העונה למה עשו אותו. היו להם 3 תשובות לבחירתם:
1. סמי עופר
2. יוסי בניון
3. אחר
עם כל הכבוד לקפטן, 83 אחוזים מהתשובות היו סמי עופר.
"לאצטדיון יש חלק גדול במנוי שעשיתי, אבל קניתי בגלל שיענקל'ה עבד עליי", אמר לי אוהד המכונה אלמנה שחורה, "מכר לי שיש לנו קבוצה לאליפות. חשבנו שנניף צלחת באצטדיון שמתי כופר". הרבה כינויים קיבל האצטדיון, סמי עושר, סמי בלופר, אבל אמש המגרש הזה סוף סוף קיבל תמורה לאגרה. הניצחון אולי שייך לבניון וחבריו, אבל אין ספק שהאדמה מתחת רגליי האדומים רעדה מהעידוד של החיפאים. בשעה שהקבוצה עצמה דשדשה, הקהל של מכבי חיפה היה השואו האמיתי. וזה רק בזכות סמי עופר.
המשחק הזה הבליט את האופי האמיתי של הפועל ת"א ומכבי חיפה. לאדומים, שסובלים מתקציב של קבוצת מרכז ומטה, יש גבול מסוים. זה לא מפתיע אף אחד כשהפועל מפסידה. זה כן מפתיע, כשזה קורה למכבי חיפה. הפועל בינונית, אבל מנצלת את מלוא הפוטנציאל של הסגל החלש שלה, וזו כבר נקודה לזכותה. היא סטטוס קוו, היא לא תשתנה הרבה, היא לא יכולה לשחק הרבה יותר טוב מזה. חיפה מנגד, מעולם לא ניצלה את מלוא הפוטנציאל שלה. בכל 4 השנים האחרונות, הפוטנציאל של הירוקים הוא תמיד להתמודד על אליפות. היא מעולם לא הצליחה להביא לידי ביטוי את הכישרון של שחקניה בזמן אמת. גם אמש, אגב.
"אנחנו קבוצה לא פחות טובה ממכבי חיפה, ואל תשכחו, היא שיחקה על מתפרצות בבית שלה". גילי ורמוט, האול-מייטי-גאד של הפועל עקץ את הירוקים בסיום, אבל הוא צדק. וזו נקודה לרעתם. בליגה שבה בין המקום ה-12 למקום ה-5 מפרידות שתי נקודות בלבד, כל ניצחון כזה יכול להקפיץ קבוצה לפלייאוף העליון, אבל יכול לעשות גם הפוך. אז אולי בחיפה מסתכלים על הטבלה הבוקר ומשפשפים עיניים, אבל מספיק תיקו בין בית"ר למכבי פ"ת בשביל להוריד את הירוקים שני שלבים בטבלה. הבלחה חד פעמית או באמת יריית הפתיחה למה שהקבוצה הזו אמורה להיות – נתניה תגיד ביום רביעי.
מי שראה את מכבי חיפה במשחקים האחרונים, ראה קבוצת תחתית גרועה, חסרת אופי ומחויבות, עם הגנה מחוררת והתקפה חסרת ברק וזעם. מי שראה את מכבי חיפה אמש, יכול היה לחשוב שמדובר במשחק הישרדות. כן, גם בגלל היכולת הדלה של שתי הקבוצות. חיפה צריכה להיזהר מהתלות המנטלית בבניון, למצוא מקור למוטיבציה שאינו תלוי באדם. בסוף, הרוח המרחפת על פני המים עלולה להפוך לחושך על פני תהום.
השואו האמיתי. אוהדי חיפה (אלן שיבר)
עקץ את חיפה. ובצדק. ורמוט (אלן שיבר)
בניון, חזר בשביל האהבה (אלן שיבר)