1.יאללה לפטר!
8 מתוך 14 מאמנים פוטרו העונה (וזה מבלי לספור את העזיבה של אוסקר רגע לפני פתיחת העונה ואת הנדנדה של חיים סילבס), והשבוע ראובן עטר הצטרף לרשימה המכובדת. יש בקושי שלוש קבוצות שבאמת הצדיקו פיטורי מאמנים העונה - מכבי חיפה, הפועל חיפה והפועל עכו הן מאכזבות אמיתיות. על מכבי חיפה אין צורך להרחיב ואילו הפועל עכו והפועל חיפה נבנו רע בתחילת העונה. הקבוצה של יואב כץ נכשלה גם אחרי התיקון בינואר (מגרלשווילי, דג'אני, סליחי וקוראץ') ועשתה רק נקודה אחת מתוך 15 אפשריות. אולי אפשר להוסיף את נתניה שעברה עונה כלכלית מסויטת עד שכל הצדדים רצו שינוי. אבל 8 מתוך 14? זה ממחיש כמה בעלי הבית שלנו לוקים בבחירה שלהם. חלקם חסרי סבלנות, חלקם חסרי אסטרטגיה לטווח ארוך וחלקם לא מתאימים את המאמן לחומר השחקנים.
הכדורגל שלנו זועק לתפקיד הכל כך מתבקש ומוכר באירופה - מנהל מקצועי אמיתי. כזה שיודע להגיד לא לבוס, שיודע לחשוב לטווח ארוך, שמכיר את חדר ההלבשה יותר טוב מכל איש עסקים. אחד כזה שמבודד את רעשי הסביבה מהמאמן ונמצא שם בשבילו. מה שיעלה לבעל הבית בעוד משכורת חשובה אמור לחסוך לו כסף ובעיות לאורך זמן. שמישהו יפטר כבר את האגו שמונע את זה. לא את המאמנים. את האגו.
2. מכבי חיפה לאירופה?
איכשהו, לירוקים יש חלון הזדמנויות של ארבעה משחקים לתקן מעט את הכישלון המפואר של העונה הזו. אין לקבוצה תירוצים, היא כבר בזבזה את כולם. לחיפה יש כרגע הרכב ששווה צמרת גבוהה והיא צריכה לנצח ולנצח, להגיע לפלייאוף העליון ולסיים רביעית – דבר שסיכוי סביר יקנה לה מקום באירופה. שכטר ועטר כבשו את הספתח. יוסי בניון לראשונה העונה הביא את הטאץ' מלבד הנחישות. בליגה שלנו ידין יכול להצטיין אחרי שלא שיחק כדורגל כבר שנה (!!) בזכות הניסיון והמיקום שלו. אבל בשביל שכל זה יקרה צריך יותר מהבלחה אחת נהדרת. בניון צריך להצטיין יותר מפעם בעשרים מחזורים, ידין יצטרך להמשיך להיות דומיננטי גם בלי כושר משחק ושכטר ועטר יצטרכו לנצל מצבים כמו שעשו נגד אשדוד.
אלה רגעים שההנהלה והקבוצה חייבים להיות ממוקדי מטרה ולהניח בצד את הדיונים, ההחלטות, וההתלבטויות שילוו את הקבוצה בסוף העונה. למכבי חיפה, כולל הבעלים והמנהיגים שלה, יש החלטות חשובות לקחת הקיץ. השאלה אם זה מתוך מקום באירופה ותחושת התאוששות או כמלכה העצובה של הפלייאוף התחתון.
3. מכבי ת"א התקפית?
אחרית הימים – הקבוצה של פאקו פתחה בהרכב הכי התקפי שלה, ודווקא במשחק העונה. הרעיון היה נהדר אלמלא שני דברים חשובים: ראשית, היא לא מתורגלת לשחק ככה אחרי חצי שנה של סגנון שונה לגמרי וראו את זה במרחקים הגדולים בין השחקנים. בחוסר התיאום בין קווי ההגנה, הקישור וההתקפה במחצית הראשונה, בטח כשגילי ורמוט עוד לא מסונכרן עם חבריו. יש משחקים הרבה יותר נוחים מקצועית ומנטלית כדי לתרגל שיטה חדשה.
שנית, אי אפשר לשחק עם כל כך הרבה שחקנים באמצע שדורכים אחד על השני. כולם רוצים כדור לרגל, המגנים לא מרווחים לקווים והכול תקוע. אם יש לך מגנים פחות התקפיים, הקשרים חייבים לייצר אופציה על הקו. מיכה, שפתח בשמאל ,יכול לרווח רק בימין ואז בשמאל ורמוט או זהבי נכנסים לאמצע ומפנים לבן הרוש את הקו. אז, מכבי הייתה מסוגלת להניע מצד לצד ולייצר משחק התקפי זורם.
המסקנה? פאקו רמז בסוף שהוא הוכיח לעצמו ולתקשורת שלא כל מה שמבקשים (הרכב התקפי) הוא הדבר הנכון. אבל השמות ההתקפיים בהרכב לא מספרים את כל הסיפור. צריך שכל אחד ישחק בתפקיד המתאים לו, תפקיד שישפר אותו ואת הקבוצה. את זה מכבי לא עשתה למרות השמות על הנייר. בכלל, לדעתי פאקו וקרויף לא לגמרי משדרים על אותו גל. לא בהרכבים ולא בהצבת השחקנים.
4. ברק בכר למכבי חיפה?
המחצית הראשונה של קריית שמונה במשחק העונה גרמה ליענקל'ה שחר עוד כאב ראש בקשר למאמן שלו בעונה הבאה. ההכנה של בכר הייתה מפתיעה ומדויקת וגם שווה יתרון במחצית טובה. ההצלחה הכי גדולה שלו היא ההחלטה ללחוץ במשך עשרים דקות את הצהובים וכך גם הגיע השער. מאמן ק"ש ידע שלשחקניו אין סיכוי בהנעת כדור לאורך זמן מול מכבי, ולכן רצה להפתיע כבר בהתחלה.
ההצלחה השניה שלו הייתה נטרול מיטרוביץ' והעובדה שכך גרם לנוסא איגייבור לנהל את המשחק של מכבי. הניגרי שחקן טכני, אך ללא מיומנות של פס עומק או הבקעת שערים. ואתם מוזמנים לבדוק את המספרים שלו בשנים האחרונות. בכר גרם לצפיפות באמצע ולצהובים לא היו קווים בגלל השיטה שלהם וחסרונו של בן חיים.
המחצית השנייה הייתה חלשה. שכר לימוד למאמן צעיר ולקבוצה שצריכה להבין: אי אפשר לרוץ ולרוץ בהגנה בלי ליזום. זה מעייף, זה מתיש ובסוף חסר חמצן וחסר ריכוז שעולה בספיגה. עכשיו נראה את ק"ש מחזיקה מעמד עם סדרת משחקים קשה וסגל פחות עמוק משל האלופה. ק"ש בעונה גדולה, אבל עומדת בפני חודש גורלי. אליפות העונה מול מכבי ת"א בתקציב כזה - תהיה אולי האליפות הגדולה בכל הזמנים.