המחזור הזה הקדים קצת את פורים. הקטנות התחפשו לגדולות. אלה שבאו אנדרדוג סיפקו כדורגל טוב וגרמו מפח נפש לפייבוריטיות. מכבי נתניה, הפועל רעננה, הפועל חיפה ואפילו הפועל תל אביב התעלו על קבוצות שהרבה יותר טובות מהן על הנייר - גרמו למכבי ת"א, הפועל באר שבע, קריית שמונה ומכבי חיפה לעשות חושבים - והעירו את הליגה מחדש. לקינוח, קיבלנו שערים לפנתיאון מאלי דסה, שלומי אזולאי ובן רייכרט וזכינו לאחד המחזורים הטובים שהיו העונה.
1. זכרונות מהקלאסיקו
הפועל ת"א נגד מכבי חיפה היה במשך שנים הקלאסיקו של הכדורגל שלנו. אמש, שתי המאכזבות מהפלייאוף התחתון סיפקו משחק נהדר שהיה יכול להיות מוכרע לכאן או לכאן ממש עד הדקה ה-90. הפועל במשחק הכי טוב שלה בעידן אלי כהן, הגיעה למצבים, כבשה שערים נהדרים, ושיחקה שווה בשווה מול קבוצה עם יתרון על הנייר כמעט בכל עמדה. הבעיה של האדומים, שבכל משחק יש להם שחקן הגנה שעושה טעויות מצחיקות וגורם למרדף אחרי היריבות. לדעתי, מרכז ההגנה עם קולין ואוחיון יותר בטוח ונכון מהאופציות האחרות, ועכשיו צריך לפתור את בעיית המגנים.
שלומי אזולאי הוכיח שהוא לא פחות טוב מכל חלוץ בסגל של השריף. כל הקישור של הפועל היה טוב, אבל מעל כולם בלט בן רייכרט, הבורג הכי חשוב של הקבוצה. כל הכבוד לאלי כהן שלא נכנע לקומץ התובעני שדרש לא לשתף אותו. נכס גדול, שמשלב אגרסיביות עם טכניקה בקישור. מחפש לחלץ וגם להיות מסוכן לשער. צריך עוד הכוונה אבל בהחלט יכול להוביל את הפועל ואפילו להצליח במכבי ת"א. השאלה היא מי תרוויח אותו החל מהעונה הבאה.
עשה ריח נוסטלגי (אלן שיבר)
2. אכזבה בירוק
משחק של הזדמנות עבור מכבי חיפה, אבל הקבוצה לא שיחקה ככה. שוב לא הייתה התקדמות אחרי ההבלחה נגד אשדוד. ללא איתי שכטר החולה, היה שחקן אחד שבלט ויצר כמעט לבד את ארבעת המצבים של מכבי חיפה במשחק. אלירן עטר. הוא ושכטר יביאו מספרים, אבל הקבוצה מסביבם לא מספיק טובה לחשוב על צמרת כרגע. ראיוס, עזרא ובניון לא יצרו כמעט אף מצב במשך 90 דקות. חיפה הבקיעה במחצית הראשונה מטעות נוראית של אברהם צ'קול, אבל לא הצליחה לייצר מצב אחד דרך כדורגל. היו לה 20 דקות טובות במחצית השנייה, אבל זה מעט מדי. לא היה עדיין משחק אחד העונה שהוגדר כגורלי והירוקים ניצחו. כדי להשתחל איכשהו לפלייאוף העליון, היא תצטרך להשתפר. מאוד.
3. משפחת לוי פורחת בנתניה
רוני לוי מאמן מצוין. זו ממש "הפתעה" לכולם. כאחד ששיחק אצלו ויכול לספר מקרוב כמה הוא מאמן יסודי ואיכותי, זה לא הסיפור. אני רואה שינוי. אני רואה את הסיפור דרך ערן לוי. האנטיתזה לדמות השחקן שרוני לוי האמין בה. הרי כשהוא אימן במכבי חיפה, הוא לא רצה את השחקן העצלן, העצבני, הסטטי, בעל המשקל העודף, זה שמדבר בעיקר עם הידיים.
היום, בנתניה, ערן לוי הוא השחקן הכי חשוב שלו במגרש. היכולת להתגמש ולעמוד מול שחקנים שכאלה ולהוציא מהם את המיטב היא הבשורה. יכול להיות שבמצב כלכלי אחר הוא היה מנסה להחליף אותו בינואר. זה לא קרה, ומאז ערן לוי את לארי קאיודה בע"מ פשוט פורחים. רוני לוי מודע לבעיות של ערן לוי ובכל זאת מצליח להביא אותו למקומות הכי נכונים מבחינה מנטלית ומקצועית. הוא גורם לקבוצה שלמה להיערך טקטית נהדר, ולהיות חדורת מוטיבציה בשביל שני כישרונות שעושים את ההבדל. לא בטוח שלפני כמה שנים רוני לוי היה מתחבר למקומות האלה ולשחקנים כאלה. זה מקנה לו המון נקודות זכות. גם בטבלה, גם אצל יענקל'ה שחר ובכלל לדמות המאמן ישראלי.
הקבוצה של רוני לוי טובה? "מפתיע"
4. משפחה במשבר: פאקו וערן זהבי
יחסי פאקו והכוכבים שלו במכבי תל אביב הם בדיוק הסיפור ההפוך. רוטציה? שיטת משחק? בשורה התחתונה - הם פשוט כבויים. הבאסקי מביא איתו מטען בעייתי. הרוצה להוכיח כל הזמן שהוא צודק. זאת, בניגוד לסוזה, שבעונה שעברה הוכיח על המגרש רוב הפעמים שהוא צודק ומתכונן למשחקים יותר טוב מכולנו. מפתיע יריבות פעם אחר פעם. עושה קמפיין אירופי ולוקח אליפות. זה לא היה סימפטי לראות אותו מתראיין ומתנשא אבל מקצועית הוא היה עילוי. פאקו מתעקש להסביר שמכבי משחקת טוב מאוד, למרות שמרוב הנעת כדור היא הפכה למסורבלת ומאופקת. כשזה לא הולך, הוא יוצא מהמערך שהוא מאמין בו, והקבוצה פשוט נראית מבולגנת.
במקרה של פאקו, חשוב לו להראות שערן זהבי הוא כמו כולם דווקא בשיא הכושר שלו. אז פתאום הוא חלוץ או הופך לשחקן קו שנכנס לאמצע. ואז לפתע על הספסל או ביציע. אולי מבחינה פיזיולוגית זה מתאים לו לנתוני המחשב כדי לאושש אותו, אבל כדורגל זה גם אינטואיציות והבנה מה מחבר את כל הפרטים היבשים להיות קבוצה טובה יותר. כל זה הוציא את זהבי מהפוקוס, את בן חיים, את ורמוט עוד לפני שהספיק להתאקלם, את אלברמן, את גארסיה וטיבי ואת עדן בן בסט. להמשיך?
פאקו מתעקש, אז זהבי לא פוגע (יוסי שקל)
מי השחקן המוביל שלו? נוסא איגייבור שנותן לו את הפיזיות, החילוצים והקילומטראז' הגבוה הפך להיות האיש שלו במגרש - וזה מעיד על בעיה כי הוא לוקה בהבנת המשחק נגד צפיפות שזה רוב המשחק של מכבי. את הבנת המשחק של אלברמן אי אפשר להחליף בעוד שלושה תיקולים או חצי קילומטר ריצה.
מעניין להיות זבוב על הקיר בשיחות של המאמן עם ג'ורדי קרויף. לשמוע אותו מסביר את ההתעקשות לשלוט בכדור שעולה למכבי במתפרצות ושערים קלים, בלי מגנים שתוקפים, בלי תנועות לעומק מלבד של זהבי והעובדה שכמעט אף שחקן לא התקדם העונה. רק להיות זבוב על הקיר. מכבי ת"א יכולה וצריכה לזכות באליפות, אבל בתקופה האחרונה היא איבדה הרבה מאפקט ההרתעה שלה,שנבנה בעמל רב במשך שנתיים. ואם היא לא תזכה באליפות, יזכרו את הכישלון הזה לזהבי, בן חיים, בן בסט, ורמוט, טיבי ושאר הכוכבים - לא פחות מאשר לפאקו. כי בתנאים האלה, בשקט הסביבתי ובתקציב הזה הם צריכים לתת מעצמם הרבה יותר כרגע. בדיוק בעוד חודש הם צריכים להוביל את נבחרת ישראל מול ווילס ובלגיה. החודש הזה חשוב למכבי, אבל גם יקבע גורלות לנבחרת.
5. פרמיירה מהחלומות
טל בנין בניהול משחק מבריק הצליח לנטרל את מכבי תל אביב. שינוי המערך ליהלום צפוף באמצע, עם שני חלוצים על ההגנה הצהובה הלא בטוחה וההצבה של טוסיין ריקטס המהיר כמגן ימני. בנוסף, מהראן לאלה בכושר שיא. האימפקט היה מיידי וחשוב. עכשיו יש לקבוצה של יואב כץ משחקים פחות זוהרים
וזה ייבחן ביכולת שלה להמשיך את המומנטום במפגשים יותר אפורים.
אפשר לבקש בכורה טובה יותר? בנין (יוסי שקל)