מכבי מסתבכת, התחתית בוערת וחיפה חולמת

קרב האליפות
המלחמה של מכבי תל אביב היא בעיקר נגד עצמה. מבחינה מנטלית, קשה לזכות באליפות שלישית ולא סתם רק קבוצה אחת עשתה זאת ב-50 השנים האחרונות. לא קל לבוא למגרש עם אותו רעב וניצוץ, נגד קבוצות שסוגרות ובטירוף משריקת הפתיחה.

הבעיה שהסגנון של פאקו מעקר את הצהובים. כאילו תואר מחזיקת הכדור של הליגה חשוב יותר מלהיות מסוכנת לשער. החזקת הכדור מתישה את היריב (הכי הרבה שערים בליגה ברבע שעה האחרונה של המשחק), אבל לא מסכנת ומפתיעה אותו כי ללא תנועה לעומק מהקו השני בלי כדור - גם של מגנים וגם של קשרים כדי לפרוץ הגנה – זה פשוט קשה. עדיף גם שיהיה יותר מדריבליסט אחד (דור מיכה) על כר הדשא כדי לשבור צפיפות. בסופו של דבר זה עולה במתפרצות נגדה, וזה קורה הרבה העונה.

השאלה הגדולה היא מה הלאה, גם אם מכבי תיקח אליפות. ג'ורדי קרויף צריך לחשוב טוב, האם לאחר שלוש שנים חלק מהסגל מתחיל למצות את עצמו. זה בערך מחזור חיים של קבוצה מצליחה – בטח כאן. אין ספק שדרוש ריענון. הרכש שהגיע השנה – עדן בן בסט, נוסא אייגיבור, יובל שפונגין וגילי ורמוט עוד לא השפיעו על הקבוצה ולא שדרגו אותה. זו העונה עם אחוזי ההצלחה הכי נמוכים והכדורגל הכי פחות מרשים בעידן קרויף. עכשיו, בפלייאוף, זו הזדמנות לשנות קצת את התחושה הזו. לשנות את טבלת התוצאות העגומות שלה מול היריבות לצמרת. כשבן חיים, יצחקי, ורמוט ופריצה יחזרו מפציעות ואמורים להוסיף יכולת אישית.

למזלם של הצהובים, כרגע, היריבות מתקשות בעצמן לנצל זאת. לקריית שמונה נגמר הדלק והסגל. עצם זה שהיא בפער כזה ממכבי בשלב הזה של העונה מצביע על עונה מצוינת, אך יהיה לה קשה לאיים עד הסוף על התואר. ראינו את השחיקה הזו בחודשיים האחרונים ובעיקר בשבוע האחרון עם שלושה הפסדים. לעומת זאת, לבאר שבע היה הרבה יותר פוטנציאל להתמודד עם מכבי אבל הכדורגל שלה די מאכזב, שבלוני וחסר קצב. ארבעת האסים שלה בחלק הקדמי לא התחברו עד עכשיו.

ב"ש עדיין יכולה לזכות בגביע ולסבך את העניינים בליגה. ההגרלה בגביע, עפולה, תיתן לה אנרגיות מחודשות כי היא אמורה להגיע לגמר. אם זה לא ייתן לה דחיפה מורלית ומקצועית, זו תהיה אכזבה גדולה. לתחושתי, יש סיכוי סביר שברק בכר ואלישע לוי לא ימשיכו בעונה הבאה. חגיגת הספקולציות המוקדמת לגביהם בטח לא מוסיפה שקט בחדר ההלבשה.

מלחמת הפלייאוף העליון
מכבי חיפה היא הפייבוריטית. בעיניי, הניצחון בק"ש היה מצויין ולא רק בגלל התוצאה. הירוקים הגיעו למצבים ושיחקו בביטחון באחד המגרשים הביתיים והקשים בליגה. זו נחמת עניים, אבל היא סוף-סוף עמדה בלחץ מול יריבה ראויה. למעשה, חיפה הנוכחית זו קבוצה אחרת לחלוטין מזו שפתחה את העונה עם שישה שחקנים חדשים בהרכב ואני לא רואה תסריט שהיא מפספסת את הפלייאוף העליון.

שכטר ועטר היו המהלך הראשון של יענקל'ה שחר בחזרה למשחק של הגדולים. הם שחקנים שפותחים הגנות, ידין וקאמרה נותנים שקט ובטחון עם נוכחות באמצע ויוסי בניון עם שני שערי ניצחון ברצף ומשחק מצוין בק"ש מוכיח שאת הנחישות והקילר-אינסטינקט שלו אי אפשר לקחת ממנו. כיף לראות אותו סוף סוף משחק ככה. לחזור בגיל כזה מסדרת פציעות, ולשחק ביכולת הזאת, זה מרשים מאוד. השאלה איך ישתלב בתוך מכבי חיפה בעונה הבאה כדי להחזיק מעמד פיזית ולהשפיע הרבה יותר מאשר בעונה הזו.

ספק גדול אם בלבול ימשיך שנה הבאה אבל צריך לזקוף לזכותו את ההחלטה להביא את קמארה ופאס כדי לייצב את החלק האחורי. אחרי כל מפחי הנפש העונה, חיפה שווה מקום רביעי - ופחות מזה, בהרכב הנוכחי – יהיה כישלון.

בית"ר ירושלים, רעננה ומכבי פתח תקווה מתחרות גם הן על הכרטיס. בית"ר במומנטום מצוין והמשחק מול מכבי היה אחד הטובים שלה העונה. גיא לוי ראוי לכל המחמאות על הגישה והאנרגיות שהוא מייצר. להערכתי, רעננה או פתח תקווה לא יעפילו לשישייה הראשונה, העונה הנהדרת של שתיהן. הקרדיט מגיע למאמנים טובים כמו בן שמעון וסילבס ששדרגו את היכולת של הסגל שלהן.

מלחמת הישרדות
צפוף מאוד למטה, אבל כרגע יש קבוצות שנראות במצב טוב יותר. האנרגיה בבלומפילד והקהל האדום שמגויס למטרה אחרי עידן חיים רמון, ישאירו את הפועל תל אביב בליגה. גם מכבי נתניה וסכנין כרגע משחקות כדורגל שאמור לסדר להן הישארות.

לעומת זאת, אשדוד (אם לא תתאפס), הפועל חיפה והפועל פ"ת יאבקו על הירידה. להפועל פ"ת, ללא שחר הירש הפצוע, אין מוציא לפועל והיא תצטרך למצוא לזה פתרון. הפועל חיפה של טל בנין הוציאה ממכבי ת"א ובאר שבע הגדולות ארבע נקודות אבל אלה לא יהיו המאבקים שלה בפלייאוף התחתון. אשדוד תלויה מאוד במשחק הקרוב מול נתניה, וחייבת לעצור את כדור השלג. הפועל עכו תצטרך נס ספורטיבי להישאר כי כשיש רק 24 נקודות בקופה - פער של שבע נקודות הוא עצום. השאלה היא מי מהשלוש תצטרף אליה.