בדרך שלא: לוזון רחוק מלהיות הקורבן בהפועל

הנשימות הארוכות, הדיבור על סף בכי והאכפתיות כלפי המועדון? הכל נראה כמו אחיזת עיניים. גיא לוזון, גיבור מעמד הפועלים בתקופה הקשה, עזב כמו גוטמן רגע לפני הדרבי. יחסי ציבור, קהל, כסף. יכול להיות שהפועל הייתה כלי להעלאת המניות בארץ? טור דעה

קרין שביט  12.01.17 - 18:15
תחילת כתבה

"גיבור מעמד הפועלים" זעקו הכותרות. "הלהבה היחידה בחושך הגדול", אמרו עליו, "האדם הכי יציב במערכת", היללו כולם, שכחתי משהו? כמובן, "האיש שלנו בדמשק". את כל מחיאות הכפיים אפשר לזרוק לפח. אומץ, גבורה, עיטורי העוז והמופת נועדו לאנשים שעושים את הבלתי ייאמן בסביבה בלתי אפשרית, ובלתי נסבלת, משהו שבאמת דומה להפועל ת"א בימים אלה.

  • הערב ב-20:30: קרית שמונה מול הפועל ת"א

אבל גיא לוזון ארז חפציו ונסע. לא גיבור, לא קפיטן, לא מושיע. לקח כל מה שספינה מפוארת כמו הפועל ת"א יכולה לתת (יח"צ, קהל, כסף) והשאיר אותה לשייט בערפל אחר חוף מבטחים. שחס וחלילה לא ידבק בשמו המושג הנלעג "ירידת ליגה", שחס וחלילה הוא לא יביך את עצמו כי הארון שלו עולה על גדותיו מרוב גביעים.
 
דווקא בגלל התלות שנוצרה בלוזון בתקופה הזו, העזיבה שלו מאכזבת יותר. יש אפילו תחושה שכל העגמומיות במסיבות העיתונאים האחרונות, הנשימות הארוכות, המילים הקשות, היו אחיזת עיניים. זה לא מצב המועדון שכואב לו, זה המצב שלו אישית. הרי אם היה לו כל כך אכפת מהפועל ת"א, הוא לא היה עוזב, אבל זה הרזומה שצורב בבשר, מה יגידו, איך זה ייראה שגיא לוזון, למרות הנסיבות המקלות, יורד ליגה? וכמה סמלי, לוזון עזב דקה לפני הדרבי, עושה למאמן הבא אחריו את מה שגוטמן עשה לו.

ההתמודדות של גיא לוזון בשבועות האחרונים היתה מדהימה, הוא באמת היה, כך לפחות נדמה מבחוץ, האדם להשעין עליו את הראש. ברור שזה היה קשה, ברור שגם לאדם שנועץ את האצבע בסכר יש גבול, ברור שזה לא המצב האידיאלי למאמן. אבל ההתפטרות אתמול הראתה שהקדנציה בהפועל נועדה כדי להעלות לעצמו את המניות כאן בארץ. האיש שהתרחק מהמשפחה המגוננת ואימן בחו"ל, עדיין חולם על נבחרת ישראל ואין כמו לחזור למועדון כמו הפועל ת"א בשביל לסלול לשם את הדרך ולאגד סביבך את הקואליציה הנדרשת.

הפועל ת"א עומדת בפני התקופה הקשה בתולדותיה. מתחת לקו האדום, עם סגל בינוני ומטה, בלי גרוש. ועדיין, יש עתיד. זו בדיוק התהום שממנה צומחים גיבורים, זו בדיוק הקרקע שעליה נוצרות אגדות. מי שיישאר במועדון בשעתו הקשה ביותר, יזכה לחיבוק נצחי מאחד הקהלים הכי גדולים וטובים בארץ ורק תארו לעצמכם באילו "חיי נצח" יזכה המאמן שעוד עשוי להשאיר את המועדון הזה בליגת העל (התחתית חלשה, זה לא בשמיים כמו שנדמה).

כמה מילים לשחקנים
הקיצוץ הוא נוראי. הוא זוועה, הוא סיוט. המצב הכי קשה שיכול להיות. השחקנים בהפועל עומדים כעת בצומת המכריע של הקריירה שלהם והצומת הזה מסמל את המקום עליו עומד הכדורגל הישראלי והעולמי. כסף או נבחרת? בשעה שהעולם כולו פונה לכיוון הכלכלי, מועדונים הופכים לעסק וכולם חושבים איך להרוויח, הנשמה של הספורט מחפשת את מקומה. האגדות הכי יפות אי פעם מספרות איך הרוח ניצחה את החומר וזה מה שקורה כרגע בהפועל. המועדון איבד את כל הכסף, הקישוטים והטרמפיסטים. הפועל נותרה עירומה וניתנה לה הזדמנות למצוא את הנשמה שלה מחדש. גם לשחקנים שמחפשים את דרכם בימים אלה, ניתנה הזדמנות פז.

כמה אנשים קיבלו את הזכות לשחק במועדון כמו הפועל ת"א? כמה אנשים זכו לשחק מול אלפי אוהדים שמעודדים עד לרגע האחרון? לשחק בהפועל ת"א, גם במצבה הנוכחי, זה כבוד עצום. סמל הפטיש והמגל הוא הרבה יותר מהדפס קטן בקצה החולצה, הוא ערכים, הוא היסטוריה, הוא מורשת. הפועל זה טיש וחודורוב, סיני ושייע, לבקוביץ', פרימו, אבוקסיס וטורק, גילי לנדאו ושוויצר. הפועל זה קשטן, שביט ושלום, התינוקות והמסע המופלא והדאבל ההוא והרוש הודף.

בימים אלה נכתב דף חדש וקריטי בתולדות המועדון הזה, תחליטו אתם אם אתם רוצים להיכנס לרשימה המפוארת הזו. הפועל כרגע היא תמצית הספורט והיא תשרוד רק על רוח. מי שלא מבין את זה, שייקח את הגרוש שלו וילך להעלם בקבוצה בינונית עם 300 אוהדים ביציע.

הדפס