$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

שמיים וארץ: הפערים העצומים בין ב"ש למכבי

צוות האימון הישראלי שהוכיח שהצלחה היא לא נחלת הזרים, הבינגו ברכש והרגע בו לקרויף נגמרו הקסמים. ההגמוניה בכדורגל הישראלי התחלפה מהצהוב של ת"א לאדום הזוהר של באר שבע. פרימו על ההבדל בין הסגנית לאימפריה הדרומית שכאן כדי להישאר

משה פרימו
משה פרימו  30.04.17 - 14:45

כשפותחים את המונח "אימפריה" בוויקיפדיה, מקבלים "שליטה" ו-"כיבוש", מונחים שכל כך מתאימים היום להפועל ב"ש. על השליטה שלה בכדורגל הישראלי אין מחלוקת, והכיבוש שלה, תרתי משמע, נע בין שערים לבין נגיעה בלבבות של רבים ברחבי הארץ שהתרגשו עימה.

  • הפועל ב"ש זכתה באליפות המדינה
  • ברקת: "החוסן המנטאלי עזר לנו לקחת אליפות"
  • הציונים: ויטור כמעט מושלם, צדק וראדי עם 9 וכמה בוזגלו?
  • פנים מוכרות: היריבות של ב"ש במוקדמות האלופות
  • מסי-בא: הרשת מגיבה לחגיגה של מליקסון
  • בסטייל: משחק האליפות של ב"ש בתמונות
  • היה עשר: התחנות של ב"ש בדרך לאליפות

  • כל אליפות אפשר לחלק להרבה מאוד גורמים, מי באחוזים גבוהים ומי ביותר קטנים. דווקא הייתי רוצה לתת את הקרדיט הכי גדול לאיצטדיון "טרנר". כל מי שמגיע למקדש ברחוב האצ"ל מרגיש היטב את העוצמה. עם עובדות אי אפשר להתווכח, הפועל ב"ש לא הפסידה אף משחק בית בליגה. זה לא היה קורה ב"ווסרמיל" בשום אופן. האיצטדיון המיושן הזה, שיותר מזכיר את כלא "קציעות", היה גורם לחלק מהקהל להיות אלים עוד בטרם כניסתם ליציע ולנבל את הפה במשך 90 דקות.

    ההבדל בין שני האיצטדיונים הוא כמו ללכת לישון בלילה באוהל במדבר על חול ואבנים עם יתושים וברחשים, לעומת סוויטת 5 כוכבים. זה ההבדל בתחושה. נקודה. הפועל ב"ש נלחמה על האליפות בשנים האחרונות מול מכבי ת"א. המאבק הזה לא היה פשוט והוא הגיע אחרי 3 אליפויות רצופות של מכבי ת"א, שהייתה השליטה הבלעדית בכדורגל הישראלי.

    המחמאות למכבי ת"א היו עצומות ובצדק. נעשה שם מהלך גדול שלא היה כמותו בכדורגל הישראלי ורבים שייכו את זה לאנשים טובים ויקרים שהגיעו מחו"ל. בראש ובראשונה מיץ גולדהאר, ג'ורדי קרויף, ג'ק אנגלידיס, מרטין ביין, עוזרים, מאמני כושר וכמובן רק מאמנים זרים. כל זה היה טוב והביא 3 אליפויות.

    היום במקביל לצוות הזרים במכבי ת"א, עובד צוות כחול לבן מהמשובחים שידע הכדורגל הישראלי. אלונה ברקת, ברק בכר, אסי רחמים, צוות ושחקנים. המסקנה היא שאין קשר בין מינוי צוות זר לבין הצלחות, כאשר ב"ש היא ההוכחה שגם ישראלים יכולים לעשות את זה. הקבוצה מבירת הנגב הביסה את מכבי ת"א, כשמספר עובדות יוכיחו זאת:

    ראש בראש: נעבור לעובדות של העונה האחרונה, ב"ש ניצחה את מכבי ת"א בשלושה מתוך ארבעה מפגשי ראש בראש ביניהן. נוק אאוט אדום.

    צוות מקצועי: את ב"ש מאמן שנתיים רצופות הישראלי המבריק, ברק בכר, בעוד מכבי ת"א הספיקה למנות 5 מאמנים. בעונה שעברה אצל שניים מהם, פיטר בוס וסלבישה יוקאנוביץ', היה נדמה שעשו טובה שבאו לכאן לאמן.

    השנה, שוטה ארבלדזה היה כישלון מהדהד. אם היו מתפטרים ממנו בזמן, אולי מכבי ת"א עדיין הייתה במאבק על האליפות. השני ג'ורדי קרויף, שכלל לא רצה לאמן וגם לא אימן מעולם ולמרות שהיו הצלחות בתקופתו, הביא את השלישי, ליטו וידיגל, שנראה לא מחובר, קיבל את המנהל המקצועי מאחורי גבו על הספסל והפסיד לברק בכר פעמיים בשני משחקי עונה. ניצחון מוחץ לב"ש בעמדת המאמנים.

    שחקנים זרים: אתמול במשחק העונה, למכבי ת"א שיחקה עם 2 זרים, בעוד ב"ש עם 5, כל אחד בתפקידו היה הטוב בארץ. בחודש ינואר מכבי ת"א "חיזקה" את עצמה עם שני זרים ברזילאים בהרבה כסף, משהו ראה אותם? גם בעמדת הזרים ניצחון גדול לב"ש.

    בעמדת הישראלים: מכבי ת"א הביאה את שגיב יחזקאל, ב"ש צירפה את ניב זריהן ומיכאל אוחנה, שאתמול במשחק העונה נכנס ושינה את פני המשחק עד הניצחון הגדול. ניצחון גדול לב"ש.

    צריך לומר, ערן זהבי יש רק אחד. לזכותו של ג'ורדי קרויף ייאמר שהוא הביא לכאן מאיטליה את אחד הגדולים שהיו בכדורגל הישראלי, אולי שובר השיוויון הכי גדול שהיה כאן. כשנגמרו הישראלים שוברי השיוויון, לג'ורדי קרויף הסתיימו בעצם הקסמים. אי אפשר היום לשלוף ישראלי שישנה את פני מכבי ת"א וכך הצהובים איבדו את ההגמוניה לב"ש.

    הפועל ב"ש גדולה על הליגה ללא קשר לאף מועדון אחר. היא לא הבלחה כמו ק"ש של רן בן שמעון ואיזי שרצקי. היא כאן ועוד תשאר הרבה שנים בזכות אלונה ברקת. הבעלים, שעוד הרבה לפני, ידעה שהקבוצה תזכה באליפות (אמרה לי לפני מספר חודשים), שבטוחה שתגיע לליגה הטובה בעולם, ליגת האלופות ובתוך כך, כל הזמן חושבת קדימה ולא נעצרת לרגע.

    ברק בכר, אסי רחמים ואלונה כבר מתכננים את האליפות השלישית ברציפות. נשאלתי אתמול, אם ב"ש נחשבת לאחת הגדולות בהיסטוריה שלנו ותשובתי הייתה, בהחלט. אי אפשר לשכוח את האליפוית של המועדון שנתיים ברציפות ב-75 וב-76.

    גם אז הייתה קבוצה גדולה, עם שחקנים ענקיים, אבל לא ניתן להשוות בין התקופות. מי יכול לתת תשובה איזה בלם היה טוב יותר, אלון בן דור או ויטור? מי קשר טוב יותר, מליקסון או מאיר ברד? ומי היה חלוץ טוב יותר ברדה או שלום אביטן? אי אפשר לקבוע, כל אחד ותקופתו.

    לגבי אליניב ברדה, מדובר באחד השחקנים הבודדים בהיסטוריה ששינה פני מועדון. הגיע לפני 4 שנים לאחר שהקבוצה שוב נשארה בליגה רק במחזור האחרון ותראו לאן הוביל אותה. במבט לעתיד, לב"ש יש על מי לסמוך, זה נראה שהיא רוצה עוד ועוד.

    לא אכנס לציונים של כל אחד ואחד, אבל אני חייב משהו לסיום. אז ככה: אלונה ברקת, אסי רחמים וברק בכר ציון 10. מושלמים. השחקנים, גם הזרים וגם הישראלים ציון 9. הקהל והאיצטדיון ציון 10. זאת חברים, קבוצה אלופה.