נבחרת עם חלומות: נבחרי הסיבוב בליגת העל

הנתון המאכזב ויוצא הדופן של שחקני הנבחרת, הבינוניות של מכבי חיפה והשכונה בבית"ר י-ם, שרק ממחישה את גדולת שחקניה. עמרי אפק עם מצטייני הסיבוב הראשון בליגה כולל ההרכב. נציג אחד בלבד להפועל ב"ש, אפס נציגים למכבי תל אביב. מי בפנים? כל הנבחרים

עומרי אפק
עומרי אפק  12.12.17 - 15:30

תגיות: ליגת העל

תחילת כתבה

מה משותף לכל השמות? עמרי גלזר, טל בן חיים, איתן טיבי, דוד קלטינס, מאור מליקסון, אלירן עטר, יוסי בניון, אופיר דוידזאדה, בן ביטון, מיכאל אוחנה ודן איינבינדר.

התשובה: כולם שיחקו מפתיחת העונה בנבחרת ישראל, אבל לא נכנסו לנבחרת הסיבוב של ליגת העל.

תקדים שאני לא זוכר כמוהו ויכול להצביע על כמה דברים מעניינים לגבי השחקנים שאמורים להוביל את הכדורגל שלנו. את חוסר העקביות שלהם שמשקף את הענף כולו. זה נכון שבהפועל באר שבע ובמכבי תל אביב ביצעו רוטציות בגלל אירופה, אך אותה מדיניות הייתה נהוגה גם בשנים קודמות. כל השחקנים האלה לא השפיעו על הקבוצה שלהם בצורה גורפת כמו שאר נבחרי הסיבוב.  גם אם חלקם היו טובים לפרקים, הציפיות מהם הרבה יותר גבוהות ולראשונה אין אף נציג לנבחרת ישראל בנבחרת הסיבוב.

בסך הכול, זה היה סיבוב מפתיע ומרתק, כשלראשונה מזה שנים, יש לנו ליגה עם צמרת צפופה וכזו שנכבשו בה לא מעט שערים יפים. הכדורגל יותר התקפי והגישה למשחק טובה יותר מצד קבוצות בדרג השני, שבאות למשחקים עם רעיונות התקפיים. לצערי, זה לא מעיד על התקדמות ברמה המקצועית של הכדורגל ואנסה להסביר מדוע.

צמצום הפערים בצמרת
הצמרת צפופה בעקבות הירידה הברורה ביכולת של הקבוצות הגדולות והתעוזה של כמה מהקטנות. הפועל באר שבע ומכבי תל אביב סיימו השבוע במקום האחרון בשלב הבתים בליגה האירופית, במה שמעיד על הדעיכה באיכות שלהן, כשזה מה שצמצם את הפערים משאר הקבוצות.

במכבי תל אביב זה היה פשוט סיבוב של כדורגל מדכא. ג'ורדי קרויף כמאמן סירס את כל מה שגורדי קרויף החזיר למועדון כמנהל מקצועי. איפה הדומיננטיות, הרעב, התשוקה, המחויבות לנצחון, הבטחון העצמי והכדורגל ההתקפי? ג'ורדי קרויף עשה בעיניי מהלך שגוי ופגע בשני התפקידים ביניהם זיגזג.  לא חסרים אנשי צוות בקרית שלום: קרויף, מלקארן, מאמן צעיר ומבטיח מריאל מדריד (דני פויאטוס) וחואן טוריחו.

אם בוחנים את העלות תועלת של צוות מקצועי כזה לעומת רמת הכדורגל עד עכשיו, זו אכזבה גדולה. אם מכבי תל אביב לא תילחם על כל התארים עד הסוף בעונה כזו צפופה, זה יהיה כשלון גדול למועדון כולו.

לעומתה, להפועל באר שבע יש את המאמן הכי טוב בליגה, ברק בכר, שמצליח לחבר את הקבוצה מחדש למרות אינספור בעיות, פציעות, השעיות וסיפורים מסביב. כך או כך, האלופה פחות איכותית מבעונה שעברה. גם הגנתית וגם התקפית.  אחרי פתיחת עונה לא טובה והפספוס האירופי, ההתעוררות של באר שבע במחזורים האחרונים שמה אותה בנקודת זינוק מבטיחה להסתערות שלישית על התואר. מבחינתי, האליפות תלויה קודם כל בה. כשהיא טובה, הכדורגל שלה עדיין יותר טוב משאר הליגה.

שחקן הסיבוב - דיא סבע.
באיחור של שלוש שנים הכשרון הנהדר הזה מתפרץ בגדול על המגרש.  הוא מעורב בהכי הרבה שערים בליגת העל (12 שערים ו-2 בישולים). מלך שערי הליגה מסוכן לשער מכל מקום: מחוץ לרחבה ומתוך הרחבה (54 איומים). סבע שיפר מאוד את התנועה לשטחים ריקים כדי לקבל את הכדור קרוב לשער וכך הוא מגיע עם הפנים להגנה ומסדר לעצמו מצבי הבקעה.

מאמן הסיבוב: ניר קלינגר.
המהפך של ליגת העל.  אחרי שנים של אכזבות וכישלונות על הקווים, קלינגר שוב בנה קבוצה מצוינת. הפועל חיפה היא קבוצת הסיבוב. הסינדרלה שהתרגלה לקרבות תחתית סידרתיים, נושמת אוויר פסגות, אחרי סיבוב מטורף.  בתחילת העונה, קלינגר חלם על טרנד שלושת הבלמים, אבל כבר בסיום המחצית של המשחק הראשון בליגה, הבין שזה לא עובד ושינה ל-4-3-3 שמבוסס על חטיפות ומעברים, כשהפועל חיפה כובשת הכי הרבה שערים במתפרצות.

מדובר ביחידה מגובשת שגדולה מסך חלקיה ומשקיעה על המגרש כמעט כמו קלינגר השחקן, כשהיא רצה את הקילומטראז' הכי גבוה (1311.33 ק"מ) מעניין יהיה לראות את הסיבוב השני של הקבוצה הזו, שכן יהיה לה קשה מאוד להחזיק בקצב הזה.
 
מעט אחריו, שאפו ענק לסלובודן דראפיץ' את שי ברדה שבנו את מכבי נתניה, הקבוצה הכי התקפית ומרגשת בליגה עם סגל שרבים ממנו היו שחקני ליגה לאומית עד העונה הזו.
 
תגליות סיבוב - רוסלן ברסקי ועלי מוחמד .
עלי מוחמד הוא הקשר הטוב בליגה ומדובר בפשע ספורטיבי שהוא הסתובב בליגה לאומית שלנו.  ממוקם בצמרת הרשימה כמעט בכל קטגוריה קיימת: גם הגנתית (76 תיקולים)  וגם התקפית (693 מסירות מדוייקות, דריבלים מוצלחים - 45).
רוסלן ברסקי היה אמור לפרוץ הרבה קודם, אבל נעצר קצת בליגה הלאומית כמה שנים. נייד, עוצמתי, שיפר את המסירה לעומק, ההצטרפות והסיומת. סיבוב מעולה של הבינגו של קלינגר.

האכזבה: מכבי חיפה.
מכבי חיפה כרגיל משובצת כאכזבת העונה. מה שעצוב זה שהיא כבר התרגלה למעמד.  הכי גרוע למועדון גדול כזה הוא הידיעה שבינוניות היא המונח שמייצג אותו. עם סגל טוב יותר מהשנים הקודמות היא ניפקה כדורגל אנמי, כשגיא לוזון לא מצא הרכב קבוע לרוץ איתו או שיטה אחת שתעבוד לו. הפרידה הייתה עניין של זמן.

שוב במועדון מינו מנהל מקצועי מעל מאמן קיים ומתחילים לבנות את העונה הבאה. כרגע, העתיד מראה סימני שאלה יותר מסימני קריאה. מדוע? כי המנהל המקצועי, מו אלאך, הוא בהחלט איש מקצוע מוערך.

איש שהצליח כשחקן וכמנהל מקצועי בקבוצות קטנות ובינוניות בהולנד. השאלה היא האם הוא בנוי לפי הרקע שלו, לבנות DNA מנצח למועדון גדול בהגדרה שמתרסק תחת ציפיות עונה אחרי עונה. האם הסגל הנוכחי שהושקע בו הרבה מאוד כסף מתאים בכלל לסגנון של מו אלאך? האם אולי הוא זה שיחזיר את הצעירים הנודדים הביתה לכרמל וייתן להם סבלנות להתפתח?

השכונה: בית"ר ירושלים.
מה שקורה בביתר ירושלים הוא יותר מצחיק או עצוב תבחרו אתם.  ארבעה מאמנים (כולל אלי כהן) מתחילת העונה, נתון בלתי נתפש! 

בית"ר מציגה כדורגל מפוזר ומשיגה נצחונות שבעיקר מבוססים על כשרון. מבקיעה המון, אך סופגת המון. אז מי מנהל? מי מאמן? מי מעורב? מי קובע הרכבים וחילופים? לדעתי התשובה ברורה לכולם. גם למי שלא מצליח להוכיח. השאפו היחיד בעיניי הוא לשחקנים שלבד לוקחים על עצמם את הקבוצה הזו לצמרת בסיבוב הזה.

השערורייה: הפועל עכו.
הסיפור של עכו הוא שערוריה בפני עצמה. ההכנה לליגה. הניהול שלה. איש קש לכאורה? סוכן? עירייה? חברת ניהול? אלוהים יודע. היא מצליחה לאבד נקודות גם בבית הדין, אבל זו תעודת עניות לכדורגל שלנו.

נבחרת הסיבוב - במערך של 3:4:3
שוער: אמיליוש זובאס (48 הצלות מתחילת העונה).
תחרות צמודה עם ארנסטס שטקוס מהפועל חיפה, חברו לנבחרת ליטא. כל אחד מהם ראוי להכלל בנבחרת, אך העובדה שזובאס כבר שנה שניה שומר על יכולת גבוהה הכריעה את הכף.

הגנה:
גבריאל תמאש (81 חילוצי כדור):
פיגורה. בלם עוצמתי ומנוסה, שמנהיג את השאר בשפת הגוף שלו ובונה את המשחק מהקו האחורי. רכש מצוין של קלינגר. האיש ששינה את ההגנה של הפועל חיפה לחלוטין מזו של העונה שעברה.

קרלוס קוויאר (99 חילוצי כדור) ומרקוס דיניז (122 חילוצי כדור):
שני הבלמים שכרגע נראים כאילו שיחקו שנים יחד. מאוד משלימים ומתואמים.  מחזיקים את ההגנה של סילבס, ששמרה על רשת נקייה 6 פעמים מתחילת העונה, על מעט ספיגות נמוכה.

קישור
עלי מוחמד - ראה ערך תגלית העונה.
רוסלן ברסקי - ראה ערך תגלית העונה.
חנן ממן - ארבעה שערים, חמישה בישולים ואינספור מסירות מפתח (37).
היכולת הזאת גורמות לאבא, ברוך ממן, להיות גאה. בעונה האחרונה הוא הפך מכשרון קצת עצלן לשחקן ששורף שטחים. לראייה, ממן ביצע הכי הרבה ריצות מהירות בליגה בסיבוב הזה (643). כשרון ועבודה בקצב גבוה שווים יחד תוצרת והמרוויחה הגדולה היא הפועל חיפה.
עידן ורד - ארבעה שערים ושישה בישולים (למרות שהוא נעדר מכמה משחקים עקב מחלה).
סיבוב מצוין לשחקן שסוגר מעגל בבית"ר ירושלים כמנהיג תכליתי, שחקן של מספרים ופצצת אנרגיה חיובית על המגרש.

התקפה
דיא סבע -
ראה ערך שחקן הסיבוב.
טוני וואקמה (חמישה שערים, שלושה בישולים ו-43 איומים על השער) 
הפועל באר שבע התעוררה כשהוא התעורר. השחקן הכי משפיע על היכולת של הקבוצה הזו. כשהוא טוב כמו שהיה במוקדמות ליגת האלופות או מאז המחזור השישי, הוא פשוט בלתי ניתן לעצירה.
 
אלון תורג'מן (שמונה שערים ובישול אחד, כשכל השערים מתוך הרחבה)
קאמבק נהדר לחלוץ שהלך לאיבוד. תורג'מן נהנה לשחק בחוד ולא בכנף, ושם הוא בא לידי ביטוי. כל הקריירה הוא היה שחקן של עליות וירידות גדולות. בסיבוב שני הוא יעמוד למבחן העקביות.

על הספסל: ארנסטס שטקוס, איתי שכטר, עדן בן בסט, מהראן ראדי, קלאודמיר פריירה, שמואל שיימן, מאור קנדיל, נריוס ואלסקיס ובן שהר.