מסריח מהראש: האשמים בקריסה של הפועל

המועדון האדום הפך לבן ערובה של האגו של הבעלים שלו. דעה

גיא לרנר
גיא לרנר  06.01.19 - 15:47
תחילת כתבה

דקה 88 בקרית שמונה, עוד לפני פיטוריו של אופיר חיים. הפועל תל אביב בפיגור, במשחק על שש נקודות מול קרית שמונה, והמצלמה מראה את המאמן שלה, אופיר חיים, יושב על הספסל. חבורה של שחקנים חלשי אופי, בלי רועה, בלי מנהיג, בלי יכולת ובלי שיטה, מסתכלת על הקו, ורואה את המאמן שלה יושב ואת המאמן של קרית שמונה עומד. באופן לא מפתיע, עד הסיום הפועל כבר לא הגיעה למצב, לא שהיא הגיעה לפני כן.

לפעמים אני אומר לעצמי שלא יכול להיות. לא יכול להיות שהאחים ניסנוב לא רואים מה שכל צופה רואה, לא יכול להיות שמאמן כדורגל מקצועי לא רואה את זה. לא רואים שמוליץ', עם 203 ס"מ, לא יכול לקחת כדור בראש משחקנים שנמוכים ממנו בחצי מטר, לא רואים שיש שחקנים שבכל משחק יעשו לפחות טעות אחת שיכולה לגרום להפסד. לא רואים שלקבוצה הזאת אין שיטה, אין מגינים, אין קישור, ובקיצור אין כלום. לא רואים ולא מבינים, שלהחליף את קובי רפואה, בגלל מלחמות כבוד, יביא אותם לאחר כבוד לליגה שמתאימה לרמתם, הליגה הלאומית. לא רואים ומבינים, שלחולה אנוש, מביאים רופא מומחה ולא מאמן שלעולם לא אימן בליגת העל, ושגם בלאומית לא ממש הבריק. לא מבינים שהדרך למטה מהירה יותר, ובקצה שלה מחכים משחקים בימי שישי אחרי הצהריים.

היות ואני לא מאמין שהם לא רואים או מבינים את זה, אז נשארת רק אפשרות אחת, שהם רואים ומחליטים להתעלם. אחרי כל הפסד, הם בטח אומרים לעצמם, יהיה בסדר. הרי יש את אשדוד וסכנין ורעננה, ואנחנו נצליח להשאר בליגה, וזאת בדיוק הבעיה. לא יהיה בסדר. ברעננה אין פראיירים, באשדוד הביאו מומחה להשרדות וגם בסכנין לא ממש מתכוונים להרים ידיים. יותר מכך, אומנם אנחנו לא צריכים להיות הכי מהירים בבריחה מהירידה, אבל בכל זאת אנחנו צריכים להשיג לפחות שתי קבוצות, וכרגע זאת נראית משימה לא פשוטה. שבוע הבא יש דרבי, ואולי כדאי להתחיל להכין את מחשבי העל. זה הולך לצערי להיות כואב, משפיל, ואני מקווה שלא נתגעגע לחמישייה של לפני שנתיים.

אני מודה, שכשהפועל תל אביב נכנסה לפירוק, חשבתי שאולי הגיע הזמן שהיא תתפרק. אחר כך הגיעו הניסנובים, וחשבתי אולי בכל זאת יש לזה סיכוי. הירידה באותה עונה הייתה בעיני הליך של הבראה. שנה בלאומית, בלי לחץ והפסדים בלי סוף. קצת לחזק את האגו ולחזור מחוזקים לליגת העל. לא רצינו תארים, אפילו לא אירופה, אפילו לא פלייאוף עליון (המנטרה שבה התאהבו הניסנובים כל כך), רצינו קבוצה נלחמת, ממושמעת, שמשאירה הכל על המגרש, עם שיטה ורצון. זה היה כך בהתחלה, כשרפואה עוד היה. היה חוסר מזל, חומר שחקנים מוגבל, אבל ראית משהו שעשה שכל. אבל להנהלת הפועל תל אביב זה בער בעצמות, לזרוק את רפואה. היות והם הבעלים, הם כמובן גם הצליחו. מה שהם לא הצליחו זה להתגבר על האופי שלהם, ולהבין שאם זרקתם את רפואה, כדאי שתביאו מאמן רציני, חזק, מנהיג, ושיש מחיר לכבוד, וזה בין היתר לשלם למאמן כזה.

אז הם הביאו את אופיר חיים, שעם כל הכבוד, הכשלון שלו היה צפוי, והראו לנו, שלא רק שהם לא יודעים לבחור שחקנים, גם במאמנים הם לא ממש חזקים. הרי ברור שבהנהלת הפועל חשבו, שמה שאלי טביב יכול לעשות בזול, גם הם יכולים. לריב עם כולם, אבל לנצח בקרב, כי הם הרי אנשי עסקים ומבינים בכדורגל. הבעיה היא שבסוף קבלנו שיבוט של טביב, רק בלי ההבנה בכדורגל. הרי הבעיה בהפועל, יותר מהכסף, היא הדרך שבה מוציאים אותו ובכך שהאחים ניסנוב לא מוכנים להבין, שזה שהם גדלו בבית של אוהדי כדורגל עוד לא עושה אותם גם מבינים בכדורגל.

הפתרון הרי ברור לכולם, וזה להביא לקבוצה מאמן טוב עם ניסיון, עדיף גם בקרבות השרדות, ולעשות את זה מהר. יש אחד כזה על המדף וקוראים לו חיים סילבס, ויש עוד כמה שיכולים לבוא בחשבון כמו רוני לוי או אלי כהן, אבל הבעיה היא שהם עולים כסף, וחמור מכך רוצים להחליט לבד, בלי שמישהו יתן להם הוראות את מי להרכיב ואיך לשחק ומי יהיה עוזר המאמן שלהם. אם האחים ניסנוב ושותפיהם לא מסוגלים לשים את טובת הקבוצה לפני האגו הגדול שלהם, אז הגיע הזמן שבמקום להאשים את המאמן ו/או את השחקנים, פשוט להבין שזה מתחיל ונגמר בבעלים.

מה לעשות, כדורגל, הם מסבירים, זה עניין של תוצאות, ומי שלא מביא את התוצאות צריך ללכת. הבעלים של הפועל לא מביאים את התוצאות, אז אולי הגיע הזמן לעזוב את הש"ג וללכת לראש, לבעלי הקבוצה. לדרוש שיפסיקו להתעסק בצד המקצועי ולא יכפו את חוסר ההבנה שלהם על הקבוצה. שיתנו לאנשי מקצוע אמיתיים לנהל אותה, ולא ימנו מאמנים רק בגלל שהם נשמעים לדעתם ולא יחליטו להיות סקאוטים מטעם עצמם ולעסוק בקניית שחקנים. שינהלו את העסק מבחינה כלכלית, ישבו ביציע וימחאו כפיים, אם תהיה סיבה לכך, וישאירו את הפן המקצועי לאנשי מקצוע ראויים בלי שיתערבו.

אני יודע שזה חלום באספמיה, והם יגידו, שבעל המאה הוא בעל הדעה והם משקיעים כסף ורק תבואו לקחת מאיתנו את הקבוצה. הבעיה היא שגם לנו, האוהדים מהשורה, לא מתאים מה שקורה. אם זאת ההצלה שהצילו אותנו האחים ניסנוב, אז אולי היה עדיף שהיו נותנים לקבוצה לטבוע בכבוד, כי כרגע חייה אינם חיים וחיי אוהדיה סיוט משפיל ומתמשך. שיזכרו תמיד, שגם לנו יש אופציה, והיא לוותר. להחליט שעד כאן, ואם זה ממשיך ככה, אז אנחנו, האוהדים לא ממשיכים להיות קהל שבוי. למעשה בפועל זה כבר קרה וקורה, ומספר המנויים השנה וממוצע הקהל, שקטנו באופן דרמטי, מעידים על כך אלף עדים. היציעים מתרוקנים, והמועדון נדחק במהירות לאחור. אנחנו כבר מזמן לא בין הקבוצות הגדולות, ואת הנזק שנעשה בעונות האחרונות יקח שנים רבות לתקן. אנו מאבדים שנתונים שלמים של אוהדים פוטנציאלים, שבצדק בוחרים שלא לאהוד קבוצה, שלראות אותה זה הדבר המשעמם והמתסכל ביותר שאדם יכול לעשות ביום שבת.

שנה הבאה, מבטיחה עיריית תל אביב, בלומפילד יהיה מוכן. איצטדיון של 25,000 מקומות לקבוצה שאי אפשר לראות בלי להרוס לעצמך את היום. צריך להכיר במציאות הקשה, והיא שהפועל הפכה להיות בת ערובה של האגו הגדול של הבעלים שלה, ושמהמועדון הגדול של פעם נשארו רק הצבע האדום והעבר המפואר, הווה נורא ועתיד מפחיד.

הכתוב הינו טור דעה