מה מייחד את מכבי תל אביב מודל 2018/19? הציניקנים והשונאים יצקצקו ויגידו שמדובר בחולשת הליגה, הצניחה החופשית של הפועל באר שבע או אולי בגלל שמרקו בלבול לא פתח את העונה במכבי חיפה, אבל מהעובדות קשה להתעלם. כמעט כל שחקן בצהוב היה ברמה אחת מעל מתחריו בקבוצות היריבות וכל רוטציה או חילוף נקודתי של ולדימיר איביץ' התבררה כבינגו. בניגוד לאלופות אחרות, בזאת של העונה הנוכחית קשה מאוד להצביע על שחקן אחד שהיה מעל כולם, הכוכב שכולם נשאו אליו עיניים, ובכל זאת, בגלל טבע האדם להכתיר מלכים, לפניכם האופציות של אלה שיכולים לענות על ההגדרה שחקן העונה של מכבי ת"א.
פרדראג ראיקוביץ'
כמעט ארבע שנים הוא משחק במכבי ת"א ועבר איתה הכל חוץ מאליפות. אינספור ביקורות ספג הסרבי, שהגיע לכאן רק בגיל 19, והטייטל "השוער הטוב ביותר בעולם לגילו" הפך לכינוי גנאי. אמרו עליו שהוא לא סוחב את הצהובים, לא משיג להם נקודות קריטיות ושכל שוער בינוני ומעלה היה מספיק בשביל לאייש את המקום בין הקורות, אבל העונה הוא ענה לכולם. עם בגרות שלא אפיינה אותו בתחילת דרכו בישראל והצלות ענקיות שמנעו מהצהובים איבוד נקודות בכמה מקרים הוא מועמד ראוי לחלוטין לתואר, בעיקר כשבשנה הבאה סביר להניח שיפליג לליגה בכירה בהרבה. חייל של איביץ'.
שרן ייני
אפשר לקרוא לו "חנון", לצחוק על ה"אובר אינטיליגנציה" בכל פעם שהוא עושה טעות, אבל את מוסר העבודה והשקט של קפטן מכבי ת"א אי אפשר לקחת ממנו. עם הגעתו של ז'איר אמאדור וההישארות של איתן טיבי, היה נראה שהוא יידחק לספסל או שיחפש את עצמו בעמדה אחרת, אבל ייני שמר על מקומו בהרכב בקנאות והיה, פעם נוספת למעוז ההגנה של מכבי ת"א. את הקשיים שחווה אחרי שחזר מהתקופה הקצרה בהולנד הוא שם בצד ועם הרבה קור רוח וחכמת משחק היה כמעט בלתי עביר העונה. הביטחון שהשרה בחלק האחורי איפשר למגינים לצאת קדימה ולעזור למשחק ההתקפה, תוסיפו לזה את העובדה שמדובר באחד המוסרים המדוייקים בליגה העונה והרי לכם שחקן עונה ראוי, אבל מאוד לא פופולרי.
אליפות ראשונה בצהוב. ראיקו (דני מרון)
לא פופולרי אבל ראוי. ייני (אלן שיבר)
אנריק סבוריט
לקבוצות ישראליות לא פשוט בכלל למצוא זר טוב, בטח ובטח בעמדה הבעייתית ביותר בכדורגל המודרני - מגן שמאלי. מכבי ת"א צירפה בעבר כמה פלופים לעמדה (איגנסיו פידלף, מאנה, רמי מראבל) וגם הבאסקי, שסבל משתי פציעות קשות ולא מצא את עצמו בבילבאו, הגיע בתור סימן שאלה. כעת, אפשר להגיד שהוא החזיר בסימן קריאה. נכון, ההתחלה לא הייתה חלקה בכלל, אבל עם הזמן הוא התאפס והפך למגן השמאלי הטוב ביותר בליגה בפער ניכר. הוא שרף את האגף, תרם בפן ההתקפי כמו שאף אחד מקודמיו בעמדה לא היה קרוב לתרום (שחקן ההגנה שאיים הכי הרבה פעמים על השער וגם כבש שלושה שערים) ולא שכח לחזור על מנת לעזור לחברים מאחור.
בינגו של איביץ'. סבוריט (אלן שיבר)
דור פרץ
ללא ספק מדובר בשחקן הישראלי הכי אירופי שיש לליגת העל להציע. עם שקט נפשי, פוקוס ופיזיות הפך פרץ לאחד הקשרים המוכשרים ביותר שצמחו פה בשנים האחרונות. בתקופות הקשות של מכבי ת"א הוא הפך לכתובת להאשמה עבור האוהדים, אבל ממש לא התכוון לוותר ועם הרבה קרדיט מג'ורדי קרויף צבר נסיון שהשתלם בגדול ואפילו סידר לו מקום קבע בהרכב הנבחרת. איביץ' נהנה מהפירות וממנהיג אמיתי בקישור והשדרוג המשמעותי שהוא עשה העונה היא ההצטרפות להתקפה שהייתה שווה לו חמישה שערים.
הכי אירופאי שיש. פרץ (אלן שיבר)
דור מיכה
למישהו בכלל יש ספק שהוא צריך להיות ברשימה הזאת? על ראיית המשחק הבלתי נתפשת, היכולת להיות בכל מקום במגרש בכל רגע נתון ומסירות הסרגל שלו אין יותר מדי מה להרחיב והשנה קפטן המשנה של האלופה הנכנסת לקח את היכולות שלו צעד קדימה. הוא נמצא בפסגת טבלת מלך הבישולים, שלח הכי הרבה מסירות מפתח בליגה ובניגוד לעבר גם הרבה לבעוט לשער ולכבוש. מכבי ת"א מתפארת העונה בשלל שחקני בית שהוליכו אותה לאליפות, כולם הלכו לתקופה וחזרו, אבל מיכה היה שם לכל אורך הדרך, בהצלחה ובכשלונות, מהרגע שעלה לבוגרים ועד ליום שהניף את הצלחת הרביעית שלו. ההוכחה המושלמת לכך שיש מגיע בכדורגל.
המועמד המוביל. מיכה (אלן שיבר)
אלירן עטר
וממלך הבישולים המסתמן למלך השערים המסתמן. כמה זמן חיכה עטר לשחזר את היכולת מעונת האליפות הראשונה של מכבי ת"א בעידן מיץ' גולדהאר. הוא עבר הרבה תלאות וגם כשחזר לצהובים נראה כמו הצל של עצמו, אבל עטר לקח את עצמו בידיים, חזר לחייך והכניס המון צבע להתקפת האלופה. אם זה בתור שחקן הרכב או מהספסל, החלוץ תמיד היה מוכן כדי לשנות את המצב בפעולה אחת טובה, בדריבל המוכר שמסדר לו מצב בעיטה נוח, גורם לאוהדי האלופה לקפוץ לשמיים ולשי סידי לצרוח את שמו, ממש כמו ב-2013. מצחיק לחשוב שבתחילת העונה צצו שמועות בנוגע למתיחות בינו לאיביץ'.
ומה אתם חושבים? מי צריך להיות שחקן העונה של מכבי ת"א? הצביעו בסקר>>>