טביעת אצבע: דירוג מאמני העשור של מכבי

אוסקר ניפץ את תקרת הזכוכית, סוזה החליף מערכים בלי הפסקה, פאקו עמד בכל מטרה ואיביץ' הדהים עם מספרים יוצאי דופן. עשור לרכישת הצהובים על ידי מיץ' גולדהאר, דירגנו את 10 המאמנים הגדולים שעבדו תחתיו. מי בטופ? הצביעו בסקר והביעו עמדתכם

אור אבולעפיה
אור אבולעפיה  31.05.19 - 19:00
תחילת כתבה

עשור מאז שמיץ' גולדהאר רכש את מכבי ת"א ולא מעט מאמנים עמדו על הקווים של הצהובים. מאבי נימני, דרך יוסי מזרחי ועד המאמנים הזרים. לציון העשור של הקנדי בקרית שלום, קיבצנו לכם את מצעד המאמנים של הצהובים. מי בטופ? הפרטים בפנים.

*ניר לוין, יוסי מזרחי ואבי נימני - שעבדו בתקופות קצרות במיוחד, לא נכללו בדירוג.

מקום 10: ליטו וידיגאל, 2016/2017
אחת מהקדנציות הכי מוזרות שהיו למאמן זר בישראל. האנגולי אולי רשם תוצאות לא רעות בצהוב, אבל ייזכר בעיקר בגלל מה שמסביב. ישיבה של ג'ורדי קרויף על הספסל לצדו, ראיונות מוזרים וגם מבחן התוצאה, בו לא הצליח להוביל את הצהובים לשום תואר, זיכו אותו בדירוג המאכזב. למעשה, ליטו וידיגאל מעולם לא פוטר ממכבי ת"א, במה ששוב הראה עד כמה מינויו דווקא כשהקבוצה הייתה בתקופה נהדרת תחת ג'ורדי קרויף, היה תמוה.

מקום 9: שוטא ארבלדזה, 2016/2017
יכול להיות שהוא לא הראה את מה שהוא באמת שווה ומסוגל, אבל הגיאורגי בסופו של דבר לא ממש הצליח במכבי ת"א. אז נכון, ההתחלה הייתה מסחררת עם שישה ניצחונות בשבעת משחקי הליגה הראשונים, כולל 0:5 בלתי נשכח על הפועל ת"א בדרבי. הגיאורגי אף הוביל את הצהובים לשלב הבתים של הליגה האירופית, אך למרות תקציב בלתי נגמר בעידן שאחרי ערן זהבי, הצהובים איתו רשמו רצף נורא, שסידר להפועל ב"ש פער של שמונה נקודות בפסגה.

מקום 8: מוטי איווניר - ינואר 2011 עד דצמבר 2011
יש מי שטוען שהבסיס למכבי ת"א המוצלחת של עידן קרויף התחיל דווקא אצל מוטי איווניר. האיש שהחליף את אבי נימני, שפוטר על ידי מיץ' גולדהאר בשיחת טלפון, הצליח להרים את הקבוצה אחרי שהגיע באמצע העונה והוביל אותה עד למקום השלישי, אך הבשורה הגדולה מהתקופה שלו היא קידום הצעירים. איווניר היה הראשון שנתן קרדיט לדור מיכה בבוגרים, כשבמקביל נתן קרדיט גם למושיקו לוגסי, רועי קהת, מונאס דאבור ועוד רבים וטובים, במה שמסדר לו את הדירוג שלנו לפני מאמנים אחרים. תחת איווניר מכבי ת"א אף הצליחה להדהים את פנאתינייקוס עם 0:3 מדהים בבלומפילד, אך בהמשך פוטר אחרי שהסתכסך עם כוכבים (ברק יצחקי ואלירן עטר על פי דיווחים) והקבוצה התדרדרה לתחתית. הדירוג שלו הוא בעיקר בגלל קידום הצעירים, מדיניות שבהמשך נשאה פרי.

מקום 7: ג'ורדי קרויף 2017/2018
אפשר לחלק את הקדנציה שלו כמאמן לשניים. אחרי שהחליף את שוטא ארבלדזה ראינו מאמן כריזמטי וסוחף שלא הפסיק לנצח, בעוד בעונה שלו כמאמן קבוע, ג'ורדי קרויף לא הצליח להיות דומיננטי כמו המנהל המקצועי שהיה. השחקנים אהבו אותו, אבל אולי זאת גם הייתה הבעיה שלו, בגללה לא הצליח להוביל את הקבוצה לאליפות. עם ההולנדי, הצהובים הגיעו לשלב הבתים של הליגה האירופית והתחרו על האליפות, אבל עדיין לא הצליחו לנצל עונה פושרת של ב"ש כדי לזכות באליפות. בשורה התחתונה, קרויף זכה לדירוג יחסית גבוה בזכות הקדנציה שלו כמאמן זמני והרבה בגלל ההשפעה שלו על המערכת כולה.

מקום 6: סלבישה יוקאנוביץ' - 2015/2016
כמו שאוסקר ניפץ את תקרת הזכוכית בליגה, כך יוקאנוביץ' עשה בזירה האירופית, כשהעלה את מכבי ת"א לשלב הבתים בליגת האלופות. נכון, אומנם שם הצהובים הפסידו את כל המשחקים, אבל עצם ההעפלה היא הישג עצום, כזה שלא שיחזרו מאז. אחרי שהתרגלנו לראות כאן מאמנים דיפלומטיים ששומרים על ארשת פנים, יוקאנוביץ' נטול המעצורים הביא את כל האמת בפנים ונתן הצצה למה שבאמת קורה בקרית שלום.

יחד עם זאת, חודשים ספורים בישראל וללא עונה שלמה הם לא קנה מידה כדי לשפוט את הסרבי. המאמן הספיק להתעמת עם שחקניו, שלא אהבו את הביקורות הפומביות שלו כנגדם. אחרי ההצלחה להעפיל לליגת האלופות (ותודה לערן זהבי), בליגה מכבי ת"א איבדה מההרתעה כשרשמה תחתיו שלושה הפסדי בית (לרעננה, לבית"ר ולהפועל ב"ש), וברגע שעזב מכבי ת"א לא הייתה במקום הראשון.

מקום 5: פטר בוס - 2015/2016
19 משחקי ליגה על הקווים היו לבוס בליגה, ובהם הוא ניצח 12 פעמים (כולל 0:6 על מכבי חיפה) ו-7 תוצאות תיקו, כשהוא למעשה נפרד ללא הפסד ליגה בארץ. ההולנדי הגיע בינואר לקבוצה שלא בנה ואחרי שסלבישה יוקאנוביץ' עזב את המועדון, כך שלחבר קבוצה תוך כדי תנועה, זה לחלוטין משימה לא פשוטה, אותה הוא יחסית צלח כשהצהובים הצליחו להתייצב תחתיו.

מה שמראה עוד יותר עד כמה פטר בוס מוצלח הוא מה שקרה איתו אחרי התקופה בישראל, כשהגיע לגמר הליגה האירופית עם אייאקס, מונה לדורטמונד, ששילמה 5 מיליון יורו (סכום שיא) כדי לשחררו. המינוי שלו העונה ללברקוזן, שוב המחיש עד כמה שמו הולך לפניו.

מה שדוחק את בוס אחורה מיתר המאמנים הזרים מבחן התוצאה, תחת ההולנדי שהגיע באמצע העונה, מכבי ת"א לא זכתה בתואר. הצהובים אומנם הציגו כדורגל התקפי ואיכותי, אך מעדו במאני טיים וספגו את ההפסד היחיד שלהם תחת ההולנדי דווקא בגמר הגביע מל מכבי חיפה. לסיים עונה בידיים ריקות ולאבד את האליפות לראשונה אחרי שלוש שנים, היא שורה תחתונה שלילית, שקשה להתווכח איתה. איתו הצהובים סיימו ב-7 תוצאות תיקו, כשייתכן ואם היה מעניק לקבוצה יותר "קילר אינסטיקנט", דברים היו נראים אחרת.

מקום 4: אוסקר גרסיה - 2012/2013
הספרדי ניפץ את תקרת הזכוכית והביא למכבי ת"א אליפות ראשונה אחרי 10 שנות בצורת, בהן נראה היה שהצהובים כבר איבדו את כוח ההרתעה. אם באליפויות שלאחר מכן ראינו "הצגות" של שחקן אחד - ערן זהבי, אז הפעם אומנם ראינו עליונות מאלירן עטר (22 שערים), אבל היה תחושה שהשלם הצהוב גדול מסך חלקיו. מאז עונת האליפות של אוסקר, מכבי ת"א לא הצליחה לכבוש כמות שערים כמו תחת הספרדי (61), במה שמעיד על הכדורגל האטרקטיבי שאפיין את תקופתו. בנוסף, המאמן לא קיבל שחקנים שנרכשו בסכומים יוצאי דופן, אלא זכה באליפות עם קרלוס גרסיה, וינסנט אניימה, מהראן ראדי וראדה פריצה, שנחתו בחינם או בסכומי העברה נמוכים, מה שהופך את ההישג לגדול יותר.

מה שמשאיר אותו רק במקום הרביעי הוא הקלישאה שאומרת: "אתה טוב כמו היום האחרון שלך בעבודה". אוסקר נפרד ממכבי ת"א בקדנציה השניה בעקבות המצב הביטחוני ואחרי הדחה ממוקדמות האלופות, כשהוא השאיר אחריו אינספור סיפורים על עימות עם הכוכבים, בראשם ערן זהבי, ויחסים מעורערים עם יתר חדר ההלבשה. בנוסף, אסור לשכוח שאוסקר גרסיה הוא היחידי מבין המאמנים הזרים במכבי ת"א שלא נאלץ להתמודד עם עומס המשחקים באירופה, במה שבוודאי הקל על ההצלחה בליגה.

מקום 3: פאקו אייסטראן - 2014/2015
עם תוצאות קשה להתווכח. למרות שהגיע למכבי ת"א כשהיא הייתה בנקודת שפל אחרי הדחה מאירופה ועזיבה מפתיעה של אוסקר, הספרדי הוביל את הצהובים לטרבל היסטורי. פאקו היה זה שלמרות שספג אינספור ביקורות, הציב את ערן זהבי כחלוץ באופן קבוע, שינוי שלמעשה שינה לו את מסלול הקריירה. בשורה התחתונה, פאקו קיבל את מכבי בשוקת שבורה, והוביל אותה לעמידה בכל היעדים, כולל כולם.

אז למה הוא לא בפסגה? זה יישמע שטחי, אבל בשורה התחתונה, פאקו אייסטראן לא היה פיגורה וקיבל כבוד כמו קודמיו. בשונה מאוסקר וסוזה להם רזומה עשיר כשחקן, פאקו הגיע כעוזר המאמן שעבד בליברפול, ותחתיו הכדורגל (באופן יחסי) היה פחות אטרקטיבי, למרות שעמד במבחן התוצאה. הכישלון שלו בקריירה לאחר מכן והקושי שלו לייצר הצלחה, עלול לרמז שהעונה בישראל הייתה יוצאת מן הכלל, שלא בהכרח מעידה על הכלל.

מקום 2: ולדימיר איביץ' - 2018/2019
בעוד מאמנים קודמים נהנו מבסיס איתן וגב כלכלי רחב, איביץ' הוא המאמן הראשון שנאלץ להסתדר במגבלות הפייר פליי ומבלי לשלם דמי רכישה על אף שחקן. בזכות רוטציה, ניהול חילופים ויד על הדופק, הסרבי משנה בכל משחק מחדש את ההרכב, ולפחות בינתיים פוגע "בינגו" בכל הימור שלו. הקהל הצהוב יכול להיות מרוצה מכך ששחקנים תוצרת בית, כאלה שבדרך כלל היו נשלחים לתקופת השאלה, משולבים באופן קבוע בהרכב הקבוצה (שחר פיבן, יונתן כהן, דור פרץ, דן גלזר, רוסלן ברסקי וכו'), כשהבסיס הישראלי הצעיר שנבנה ומתחשל כרגע, יכול להיות זה שיצעיד את הצהובים לעוד שנים קדימה בצמרת.

מלבד הזכייה בגביע הטוטו, איביץ' חתום על עונה מדהימה ואחוזי הצלחה, שיהיה קשה מאוד לשחזר. אז למה הוא לא בטופ? בגלל ההדחה המוקדמת מהצפוי בזירה האירופית, וזאת למרות הגרלה יחסית נוחה (סארספורג). יש כאלה שלא יאהבו לשמוע זאת, אבל קשה להתכחש לעובדה שלא היו העונה למכבי ת"א יריבות ממשיות על התארים, כשהמבחן שיקבע אם הוא הגדול מכולם יהיה הניסיון להעפיל לליגת האלופות בעונה הבאה. בעוד סוזה הגיע לפסגות אירופיות, איביץ' רק בתחילת הדרך, כשעוד עונה כמו זהו, עשויה למתג אותו כגדול מכולם ללא צל של ספג.

מקום 1: פאולו סוזה - 2013/2014
אז נכון, הפורטוגלי זכה רק בתואר אחד: אליפות. אומנם הוא השתמש ברוטציה רחבה, מדי שפגעה בו, אבל סוזה הביא לישראל דברים שעוד לא ראינו קודם: גמישות, שהייתה על גבול המוגזמת. הצהובים החליפו מערכים מספר פעמים תוך כדי משחק, באקט שלא ממש ראינו לעיתים קרובות בישראל קודם לכן. סוזה גם הנהיג את הרוטציה בסגל הרחב של הצהובים, ואף היה היחיד שהצליח במקביל גם בזירה האירופית כשמכבי ת"א נעצרה רק ב-32 האחרונות של הליגה האירופית מול באזל. מכבי ת"א שיחקה כדורגל התקפי, סוחף שכלל רביעיות וגם חמישיות, שגרמו לקהל ללקק את האצבעות.

אם אצל איביץ' אנחנו רואים פנים קפואות, אז עם סוזה האמוציונאלי תמיד היה מעניין וראינו שואו על הקווים, כשהשיא היה ההתפרצות שלו לדשא ב-2:3 הבלתי נשכח על הפועל ת"א בדרבי. סוזה היה מחובר לשחקנים מאוד והיה אפשר לראות את זה בכך שאלו חיבקו איתו לעיתים קרובות לאחר שערים, כשהמשך הקריירה בשווייץ ובאיטליה, הראו שוב שהוא מהגדולים שהיו כאן.

הצביעו בסקר
הדפס