אור דסה רק בן 20, אבל הוא מגיע לעונה הקרובה בהפועל רעננה עם מטען לא פשוט על הגב. מי שערך את הבכורה שלו בבוגרים של מכבי ת"א בגיל 16, לא הצליח להשתחל העונה לסגל של הצהובים ונרכש על ידי אשר אלון ב-200 אלף יורו, סכום לא מבוטל עבור מועדון צנוע כמו רעננה. כעת, הוא רוצה להשאיר את העבר הבעייתי, התקופה במכבי ת"א וגם את הצל של אחיו, אלי, מאחור ולפרוח בזכות עצמו. את המפתחות הוא כבר קיבל.
"הייתי ילד בעייתי מאוד, גם בבית הספר הייתי אוהב לעשות בלאגן, מכות. הייתי מושעה כמה פעמים בשנה", הוא מספר על הילדות בנס ציונה בראיון לערוץ הספורט, "אמא שלי אכלה הרבה חרא בגללי ובגלל אח שלי. בשכונה שבה גדלתי קל ליפול וגם אני הייתי קרוב. היו לי תקופות לא קלות, בעיקר במהלך הצבא, אבל אח שלי תפס אותי בזמן. אמא שלי צעירה, היא מבינה, יש את האח שכבר עבר את מה שאתה עובר אז זה משהו שהיה לי יותר קל להתמודד איתו".
"היחסים שלי עם אח שלי מאוד מורכבים", אומר אור על אלי, שחקן מכבי ת"א עד לא מזמן, "הוא גם אח שלי, הוא גם אבא שלי, הוא גם המנטור שלי ואם אני אצטרך עזרה במשהו, תמיד אפנה אליו וכרגע בתקופה של הקריירה שלי, אם מישהו רוצה ממני משהו, הוא יפנה לאח שלי. ההורים שלי התגרשו בערך כשהייתי בן 8, הוא לקח פיקוד על הבית, עזר לאמא שלי כמה שהוא יכול. הוא הגיע לאט לאט לגיל בוגרים, הרוויח קצת כסף, אז הוא לקח אחריות כדי לעזור למשפחה, שלא תתפרק".
אלי דסה. "לקח אחריות כדי שהמשפחה לא תתפרק" (אלן שיבר)
לאחרונה, בשל נסיבות מותו של סלומון טקה, שוב התפרצה מחאה בקרב הישראלים יוצאי העדה האתיופית. דסה מבין מאיפה זה מגיע: "ברמה האישית, אני מרגיש גזענות ביום יום. אני יכול להיכנס לסופר ואם אהיה יותר מעשר דקות ישאלו אותי 'אתה עובד פה? אתה יכול להביא משהו מהמחסן?'. זה לא משנה אם אהיה לבד או אם אני אבוא עם חולצה יפה, נעליים יפות. המחאה שהייתה עכשיו הגיעה ממקום כואב, אנשים רואים רק את ההתפרצות עכשיו, המכוניות שנשרפו, אנשים שנפגעו. אני לא מעודד אלימות, אבל זה הגיע מאיזשהו כאב של אנשים. זה הרבה יותר עמוק ממה שזה נראה".
בחזרה לכדורגל, דסה קיווה בתחילת העונה להיות חלק ממכבי ת"א, אבל זו ויתרה עליו, וגם עשתה זאת בדרך שהשאירה את השחקן עם לא מעט סימני שאלה. "התאכזבתי שבמכבי ת"א לא נתנו לי את ההזדמנות", הוא מספר, "לא מסבירים לך למה לוקחים את ההחלטה, פשוט אומרים לך שזאת ההחלטה וזה מה שקורה. בהתחלה אתה כועס. אתה אומר 'רגע, למה לא קיבלתי אפילו הזדמנות להראות?' כשלא קיבלתי את הזימון לאימון זה היה די מוזר".
"פתאום כל מה שתכננת ועבדת עליו לא יקרה. אז אתה אומר לעצמך, 'מה, עוד שנה? להילחם, להתאמן, לחלום ולקוות ואז זה יתנפץ עוד פעם?' אני חושב שאני כן יכול להיות בסגל", המשיך דסה, "זה שגלזר ויונתן כהן משחקים עכשיו ומוכיחים.... והם ראויים לזה, אני לא אומר שלא, פשוט הם לא היו מקבלים את ההזדמנות אם לא הפייר-פליי. וזה לא משהו שיחזור במכבי בתקופה הקרובה. הם לקחו את ההזדמנות".
יונתן כהן. "לקח את ההזדמנות" (אלן שיבר)
עם זאת, דסה מוסיף: "כמה שאני כועס שהם לא נתנו לי את ההזדמנות, אני לא יכול לשכוח את הדברים הטובים שהם עשו לי... נתנו לי את כל התנאים שאני צריך בשביל להצליח. אני לא אשכח את כל הדברים הטובים שהם עשו לי. אם אכבוש מולם, לא אחגוג".
ומה לגבי העתיד? לדסה יש כמה מטרות: "לי ולרעננה יש את אותן מטרות וזה להימכר בהמשך. אני חושב שזה ווין ווין לשני הצדדים. מה תהיה התחנה הבאה? אני מכוון הכי גבוה וזה אירופה. לשחק לצד אלי? הכי אני רוצה לשחק איתו בנבחרת. שאני והוא נייצג את ישראל ביחד על המגרש. אין יותר גאווה מזה אני חושב. לאמא, למשפחה.. תחשבי על זה.. זה מטורף".
בדרך למעלה. אור דסה