הצד הצהוב: הניצחונות הגדולים של מכבי ת"א

מכבי תל אביב מול מכבי חיפה, צהוב מול ירוק, שתי ערי ענק שנאבקות תמידית על השליטה בישראל. עם כל הכבוד ליריבות העירונית שלהן, האלופה המכהנת וסגניתה השאפתנית תמיד סימנו אחת את השנייה כיעד שיש לכבוש. אליפויות זה נחמד, ניצחונות בדרבי לא פחות, אבל מה יותר משמח אוהד ממוצע או שחקן מאשר הכנעת היריבה הספורטיבית הגדולה ביותר שעומדת בינו לבין הדומיננטיות המקומית? אז רגע לפני המפגש הענק ביניהן ובמקביל להתלהבות הירוקה שצמחה לה (תודות לשלושה מחזורים בינוניים עד סבירים), למה שלא ניזכר בניצחונות הגדולים מהצד הצהוב? בשביל המוראל.

מכבי חיפה - מכבי ת"א 3:1, 20 באפריל 1996, השער הכי אבי נימני שיש
אפשר להגיד שבתחילת - אמצע שנות ה-90 הייתה היריבות בין שני מועדוני העל בשיאה. מכבי חיפה רמסה את הליגה ב-1994 והשלימה עונה נטולת הפסדים, בעוד מכבי ת"א הסתכלה בקנאה מהמקום השני. הצהובים הגיבו בעונה שלאחר מכן עם אליפות דרמטית ומתוקה על חשבון היריבה השנואה, אותה עברו בפסגה שמונה מחזורים לסיום וב-1995/6, עת החליף דרור קשטן את אברם גרנט על הקווים, הם גם שיחקו כדורגל יפה ושמח בהובלת אבי נימני, אלי דריקס והרכש החדש-ישן איציק זוהר.

מכבי ת"א עמדה בפסגת הליגה לאורך רוב העונה, אבל מכבי חיפה סיפקה ריצה מרשימה של 12 משחקים ללא הפסד ונשפה בעורפה. אחרי שתי תוצאות תיקו רצופות (1:1 מול מכבי הרצליה ו-0:0 בדרבי) וארבעה מחזורים לסיום, הצהובים הגיעו למשחק העונה בקריית אליעזר בידיעה שהפסד מדיח אותם מהפסגה בגלל הפרש שערים פחות טוב משל הירוקים וזה גם בהחלט נראה שזה הולך לשם. בדקה ה-40, כדור קרן הגיע לאלון חרזי, ששלח בעיטה חזקה למרכז השער, שורה אוברוב הדף פעם אחת, משה גלאם השתלט וירה כדור עוצמתי שפגע ברוני לוי, נכנס פנימה והטריף את הר הגעש הירוק.

למחצית השנייה, מכבי ת"א עלתה אחרת לחלוטין: עוצמתית ובעיקר יעילה. בדקה ה-53 נימני ניצל איבוד כדור ירוק במרכז המגרש, הכניס כדור גדול לאלי דריקס שסיים בדרדל'ה לקורה ופנימה. תשע דקות עברו, ניר קלינגר זרק את גופו ורגלו כדי להשלים מהפך גדול ונימני סיים בשער הכי נימני שיש: הטעיה של ניר דוידוביץ' וגול ברגל שמאל.

"אנחנו בעמדה מצוינת לקחת את האליפות שכל כך מגיעה לנו", הכריז דריקס ומכבי ת"א עשתה זאת ועוד איך עם ארבעה ניצחונות נוספים ואליפות מתוקה אחרי 0:1 על בית"ר. הצהובים פגשו שוב את מכבי חיפה, בחצי גמר גביע המדינה, שוב ניצחו והשלימו דאבל מדהים עם 1:4 על עירוני ראשון לציון בגמר.

מכבי ת"א - מכבי חיפה 0:0 (4:5 בפנדלים), 21 במאי 2002 - הגביע של מני לוי
מכבי ת"א של סוף שנות ה-90 ותחילת ה-2000 התאפיינה בעיקר בפתיחות עונה טובות ומבטיחות והתרסקות שמובילה להיעלמות מהירה ממאבק האליפות. גם 2001/02 לא הייתה שונה בהיבט הזה, אלא ששיא המשבר הביא איתו גם רגע מזעזע ועצוב שייזכר לדורות: התמוטטותו של מני לוי במשחק מול בית"ר ירושלים. הצהובים סיימו את אותה עונה במקום השלישי, מרחק עשר נקודות מהפועל ת"א ו-18 מהאלופה מכבי חיפה, אותה גם פגשה ראש בראש בגמר גביע המדינה.

מכבי חיפה סיפקה עוד עונה חלומית בניצוחו של יוסי בניון, רגע לפני המעבר לסנטאנדר, וג'ובאני רוסו שקטף את תואר שחקן העונה והבטיחה את האליפות שלושה מחזורים לסיום. לנגד עיניה של האלופה הטריה עמד יעד אותו כבשה פעם אחת בלבד - זכיה בדאבל - ודווקא היריבה המושבעת מתל אביב והמחזיקה המכהנת עמדה בדרכה.

42 אלף צופים גדשו את אצטדיון רמת גן וצפו ב-120 דקות מסמרות שיער שכללו מספר איומים מרחוק של גז'גוז' ודז'ינסקי, טל בנין וחבריהם בעוד לירן שטראובר סיפק הצלה אדירה מול רוסו בתוך תוספת הזמן שהובילה להארכה ולדו קרב מהנקודה הלבנה. עמיר תורג'מן, טל בן חיים, ברוך דגו ודדי בן דיין כבשו את הפנדלים בצהוב ובמצב של 4:4 רוסו (דווקא הוא) נעמד על הנקודה ושלח בעיטה שגלחה את הקורה הימנית של שטראובר. נימני, עם כל קור הרוח, השלים את המלאכה וצבע את רמת גן בצהוב. אחרי חגיגה קצרה על כר הדשא, חלק משחקני מכבי ת"א ואוהדיה לקחו את הגביע הנוצץ עד לבית לוינשטיין, שם אושפז מספר 12.

מכבי חיפה - מכבי ת"א 3:2, 21 בדצמבר 2002, כשברוך דגו לקח פיקוד
זאת הייתה אחת העונות המוזרות בהיסטוריה של הצהובים שהתחילה ברצף תוצאות רע, סכסוכים קשים בחדר ההלבשה וניר קלינגר אחד שפיקד על נימני ולא פחד להראות לו  מי הבוס. מן העבר השני, מכבי חיפה הייתה בעיצומו של תור הזהב שכלל את ג'ובאני רוסו, ננאד פראליה, יניב קטן ואיגביני יעקובו, הייתה לקבוצה הישראלית הראשונה שמעפילה לליגת האלופות ועשתה בית ספר לאולימפיאקוס, מנצ'סטר יונייטד וגם ליריבות המקומיות.

למחזור ה-14, מכבי ת"א הגיעה אחרי הפסד 3:0 משפיל להפועל באר שבע (ומספרת של אמיר אבוטבול) שהציב אותה במקום השלישי, מרחק תשע נקודות ממכבי חיפה האימתנית. הירוקים היו אמורים לשייט מול היריבה השנואה, בטח ובטח שבקריית אליעזר, בטח ובטח כשקלינגר הפתיע עם ספסולו של נימני ומתן הקרדיט לברוך דגו, אבל ההימור השתלם לו ועוד איך.

דגו, ששיחק במשבצת של נימני, סחף את מכבי ת"א וניצל נגיעת יד של אריק בנאדו ברחבה כדי להעלות אותה ליתרון מדהים בפנדל כבר אחרי שבע דקות. יעקובו דאג להשתיק עם שוויון מהיר (14), אבל דקה אחת בתוך המחצית השנייה דגו דאג להשיב את היתרון לצהובים עם בישול גאוני בנגיעה לאנדראס פרוחננקובס. למרות שליטה בצהוב, אדורם קייסי הצליח לאזן פעם נוספת בקרן, תשע דקות לסיום, אך הסיום היה שייך כל כולו לעמיר תורג'מן, שכבש את שער הבכורה שלו באותה עונה, ואולי אחד החשובים שכבש. 2:3 צהוב שאף אחד לא דמיין.
אפשר להגיד שהניצחון הזה סלל את הדרך של מכבי ת"א שצימצמה אט אט את הפער בפסגה ועל הדרך צברה יתרון בהפרש השערים, שגם היה זה שהכריע במאבק האליפות הצמוד ביותר שנראה בישראל מזה שנים. נימני שב להרכב כדי להוביל את הצהובים ולהוציא מפיו של קלינגר את הציטוט האלמותי: "אתה רוצה את זה בשיר או במשפט? אבי נימני הוא המלך".

מכבי חיפה - מכבי ת"א 3:0, 23 בספטמבר 2013 - כשהקוף ירד מהגב
שושלת ג'ורדי קרויף בצהוב נפתחה לה עם כדורגל סוחף ואליפות אדירה, אבל משהו היה חסר: ניצחון בקריית אליעזר על מכבי חיפה. מאז אותו מופע של דגו ב-2003, מכבי ת"א עברה עשור של אכזבות במגרש החיפני ובאותו ערב, במשחק הליגה השלישי של פאולו סוזה על הקווים, הרצף נשבר סוף כל סוף. בנאדו, שהגיע באמצע העונה שלפני כן כדי להציל את הספינה הירוקה עשה זאת יפה מאוד והגיע איתה עד לשלב הבתים של הליגה האירופית ובחיפה היו בטוחים שהפעם יצליחו לתת קונטרה במאבק על האליפות, אבל הבלון התפוצץ מהר מאוד.

לאותו משחק בקריית אליעזר, מכבי חיפה הגיעה מסוכנת מאוד ועמדה יפה מול האלופה במשך מחצית שלמה, עד שברק יצחקי שבר את הקרח. 50 דקות בתוך המשחק, מהראן ראדי סיפק רוחב גאוני בנגיעה והחלץ שלח את הגוף והראש עם נגיחה שהקפיצה את הקהל הצהוב. עשר דקות נוספות עברו וראדה פריצה הבקיע את אחד השערים היפים שלו בישראל, לאחר שקיבל מסירה חכמה מערן זהבי, ניצל יציאה רעה של בויאן שראנוב וסיפק צ'יפ מדהים שנחת באיטיות ברשת הירוקה. רבע שעה לסיום המשחק הענק השבדי השלים צמד בשער אופייני וחתם חגיגה בצהוב. מכבי ת"א דהרה כל הדרך לאליפות קלילה ומכבי חיפה סיימה חמישית, מרחק 31 נקודות מהצלחת.

מכבי ת"א - מכבי חיפה 0:6, 21 במאי 2016 - שש על הפנים
במשך 28 שנים לאוהדים הירוקים היה את ה-0:10 ההוא כטיעון מנצח בקרבות מול אוהדי מכבי ת"א. זה אמנם לא נגמר באותה תוצאה ובסופו של דבר גם לא מה שסידר לפטר בוס אליפות, אבל מדובר במשחק הכי חד צדדי שנראה בין השתיים מאז אותה השפלה של הבחורים של גיורא שפיגל ובמקור גאווה לכל אוהד צהוב באשר הוא. על הדרך, זאת הייתה יופי של פרידה זמנית מבלומפילד שעמד רגע לפני השיפוץ.

מכבי ת"א, שנעזרה בעונה שוברת שיאים של ערן זהבי, הייתה זקוקה לניצחון בתוספת איבוד נקודות של הפועל ב"ש מול בני סכנין בשביל ניצחון. 28 דקות לקחו למספר שבע בצהוב לתת יתרון חשוב שסידר מקום ראשון לפחות לעשר דקות. במקביל, האדומים חזרו מפיגור ל-1:2 ובהמשך גם ל-1:3, מה שלא גרם למכבי ת"א להוריד את הרגל מהגז.

במחצית השנייה החל בליץ בצהוב על השער של מכבי חיפה. זהבי סיפק עוד פיו פיו מהנקודה הלבנה בדקה ה-48, טל בן חיים הוסיף אחד משלו והעניק בישול בדרך לשלושער של זהבי. קרלוס גרסיה הצטרף לחגיגה בנגיחה בדקה ה-64 וה-0:6 היה משפיל במיוחד כשהאריס מדוניאנין השלים דאבל פס עם זהבי וחדר בלי בעיות לרחבה בדרך לשער. האוהדים הצהובים צעקו: 0:10, אבל פה זה נעצר, כמו גם רצף שלוש האליפויות. הנקמה של מכבי חיפה לא איחרה להגיע עם ה-0:1 בגמר הגביע שלושה ימים לאחר מכן.