סדרת ההפסדים האחרונה של הפועל באר שבע מורידה את המסכה מעל השקר הכי גדול שעוד מגן על הקבוצה הזו העונה - הפועל באר שבע בונה קבוצה לשנים הבאות. בכל פעם שבאר שבע מפסידה יש מישהו שאומר שאת הקבוצה צריך למדוד בעוד שנתיים. בכל רגע שהאדומים שוברים שיא שפל חדש העונה, יש פרשן שנאחז בטיעון שהסגל הזה יקצור פירות בעוד עונה או שתיים. זה לא הזמן לשפוט, הם אומרים. זה לא השלב לקטול, הם מרגיעים. מה שאתם רואים כעת זו לא באמת אזעקת אמת.
זהו, כמובן, בלוף ענק. קודם כל כי קבוצה טובה שנבנית לטווח ארוך מראה את הניצנים שלה, את הבסיסים הבאים שלה, כבר בתחילת הדרך. כי שחקנים שבעוד מספר שנים יהוו עוגן רומזים על כך, ברוב המקרים, כבר במשחקים הראשונים שהם עולים על הדשא. ובהפועל באר שבע 2019 אין כמעט שחקנים כאלה. יש אולי שחקנים מוכשרים כמו עדן שמיר, יש אולי שחקנים חסונים כמו דוד קלטינס, יש שחקנים של מספרים כמו בן שהר, אבל כמעט אף אחד מהם לא נהנה מאופי שיכול להוביל או לשנות קבוצה גדולה.
זו, ככל הנראה, הסיבה המרכזית למה שקורה להפועל באר שבע העונה. לפני השחיקה הגדולה של בכר. לפני הקאמבק הקטן של ברקת. להפועל באר שבע אין כמעט שחקני אופי. אין על מי לסמוך. ברגע שהתחיל הלחץ האמיתי, שזה בעצם אחרי ההפסד לנס ציונה, חוסנה המנטלי של באר שבע החדשה נחשף. אז פתאום התברר שהפועל באר שבע לא רק הביאה את רמזי ספורי, היא הפכה להיות רמזי ספורי בעצמה. בינונית. קהה. סתמית.
מסמל של הפועל ת"א, הפך לסמל של הבעיה. ספורי (צילום: אלן שיבר)
לא מסכימים? בואו נעבור על הקבוצה הגדולה שנבנית השנה בבאר שבע ונבדוק מי יהיה שם בעוד כמה שנים. מי יצדיק את המחיר הגדול שהמועדון משלם השנה. שטקוס? אולי. למרות שיהיו שיגידו שביכולת שלו, אפשר היה להישאר עם אוהד לויטה.
הלאה: עמית ביטון? לא ברמה. שון גולדברג? לא ברמה. מרוואן קבהא? לא ברמה. רמזי ספורי? לא ברמה. ג'ימי מרין? נאור סבג? גל לוי? אתם יודעים את ההמשך. חלקם שחקנים נחמדים, חלקם שחקנים מוכשרים, חלקם שחקנים קבוצתיים. אבל אף אחד מהם לא באמת מתאים להיות עוגן בקבוצה גדולה. בטח לא כמו שבאר שבע נראית העונה.
וזו, כאמור, אולי הטעות המרכזית של אלונה ברקת וברק בכר: הם ניסו לעקוף את הדבר הזה שנקרא שחקני אופי. הם שכחו שמי שעשה את הקבוצה הזו לא היה המאמן וגם לא שחקני המשנה: לפני כל אלה היו אלה העוגנים, שהיו שחקנים גדולים באמת: אוגו, וואקמה, בוזגלו, מליקסון, הובאן. הם אלו שעשו את האחרים גדולים לידם. הם אלו שלימדו את המועדון שלא ידע לעמוד בלחצים הכי קטנים להביס את הלחצים הכי גדולים. לא להפך. איתם שחקן כמו יובל שבתאי נראה כמו די מריה. בלעדיהם בן ביטון חוזר להיות רק בן ביטון.
אין לו את שחקני האופי של העבר. בכר (צילום: אלן שיבר)
היום אין יותר בבאר שבע שחקנים כאלה. רק שאריות של מה שהיה פעם מאור מליקסון. באר שבע חשבה שהיא תוכל לקנות את הדבר הזה שנקרא שחקן גדול, שחקן אופי, מבלי באמת להתעכב על הפרטים שעושים אותו כזה. פעם זה היה ביוקר - כאשר שילמה סכומים מופקעים על חלוצים דוגמה האסלביינק. ופעם כאשר ניסתה לרכוש בזול מוצרי מדף לא מבוקשים, כמו השחקנים האפורים שהביאה העונה. בשני המקרים, גם העונה, וגם בעונה שעברה - זה נגמר ברכבת שחקנים וקבוצת מנודים.
לכן זה לא מפתיע שבבאר שבע מדברים כעת על מהפכת שחרורים חדשה בינואר. בדיוק כמו בעונה שעברה - מי שקונה ללא מחשבה, זורק לפח ללא הפסקה. ואם זה לא יקרה בינואר, זה יקרה בקיץ. באר שבע שוב תהפוך את הסגל שלה מקצה אל קצה. האם ברק בכר יהיה שם אז כדי ליהנות משחקנים שקצת יותר בנוים למעמדים והאתגרים האלה? ספק גדול. אבל סביר להניח שזו תהיה המסקנה העיקרית שהוא ישאיר למי שיבוא אחריו: זה לא אתה, זה השחקנים.
השריד האחרון מהקבוצה הדורסנית. מליקסון (צילום: אלן שיבר)