לאורך שנותיי כאוהד מכבי חיפה, ראיתי אי אלו בעיטות מרהיבות בדלי בדמות הפסדי נקודות בלתי נתפסים. ההפסד המביך להפועל כפר סבא אתמול משתחל בקלות יתרה לחמישייה הראשונה של ההפסדים הבלתי נסלחים, ובשלישייה הראשונה של הפסדי ״איך יצא לנו כל האוויר במכה״. זה מסוג המשחקים שיכל לייצר מומנטום ובאז סופר חיוביים, או לייצר אווירת נכאים והתפנצ׳רות רבתי. וכפי שראיתם, בתפקיד הסיכה התכבד מר עומר פדידה.
אין משחק שהיה יותר בהזמנה עבורנו במצב הזה מאשר הפועל כפר סבא בבית. אין. איך שאתה לא הופך את זה, בכל לוח משחקים, בכל שנה ובכל מצב - זה משחק שפחות משלוש נקודות בו הן בגדר פשע נגד האנושות הירוקה. טוב, גם הם ירוקים, אתם יודעים לאיזו אנושות אני מתכוון.
אבל האמת היא שכבר זמן מה, אנחנו מתנהלים בתחושה של התחמקות מעונש, כל פעם בורחים מהבשורה המרה, עומדים על קצות האצבעות כדי לתת את הנגיעה ברף. המחצית השנייה הנוראית באום אל פאחם, הראשונה בנתניה, בטח המחצית השנייה נגד בני יהודה. יותר מדי דקות של קבוצה לא איכותית, שנסמכות על הייל מרי תורן מניקיטה/אשכנזי, בלי יותר מדי אינטנסיביות, בלי כל הדברים הטובים שאיפיינו אותנו בתחילת העונה.
בלבול. הקבוצה זקוקה לרענון (מאור אלקסלסי)
אפשר לדבר על הבונקר, ועל נפילות שחקנים אפיים ארצה משום מקום, ועל מי שהיה חסר. אבל זה חטא לאמת ותירוץ עלוב. אנחנו מתמודדים עם זה בדיוק כל שבוע והיינו צריכים לדעת להתמודד עם זה גם היום, נקודה.
כבר חודש שאני חופר כאן על ינואר והחשיבות שלו. לפעמים אני תוהה אם לאנשים שמנהלים את מכבי חיפה יש איזה מנגנון מחיקת היסטוריה, כמו בדפדפנים, שגורם להם לשכוח בדיוק את הנקודות הקריטיות האלו עונה, ולבחור שוב ושוב על אותה הטעות של לחכות עד לשנייה האחרונה של חלון ההעברות, מסיבה באמת בלתי מובנת, עד שהם עושים רכש משמעותי כזה או אחר. גם אם נעשה את המוב ונביא שחקן או אפילו שניים (זה בטח לא יקרה, אולי אחד) שישדרגו אותנו, יש מצב חזק שזה מאוחר מדי. ויש מצב חזק יותר שאותו השחקן ואולי שניים יכלו להועיל לנו עד מאוד היום מול האוטובוס הירוק, בטח כשכל ההרכב הקבוע מפתיחת העונה נראה רענן כמו שקית ניילון בגשם.
ובסוף לכל חטא, בטח חטא היוהרה והזילזול (כמו שהיה גם היה כלפי הכפר סבאים) - יש גם עונש. הוא בא בדמות הבעיטה השנייה באותו המשחק למסגרת של כפר סבא, אחרי עוד הפקרות בלתי מוסברת בעורף הרך שלנו. לא מספיק שהפער לא הצטמק, הוא אפילו גדל?!? איזה פרצוף יש לנו להיות פקטור רציני במאבק אליפות אם אנחנו מפספסים כאלו הזדמנויות...
כפ"ס חוגגת. פדידה בתפקיד הסיכה (מאור אלקסלסי)
התחושה קשה, המורל בקאנטים ולאף אוהד ירוק (של מכבי חיפה, יא נודניקים) אין חשק להוציא את האף מהפוך היום. בעוד מכבי תל אביב נכנסת לחגורת משחקים נוחים, אנחנו נכנסים לחגורת אסטרואידים מול אהוב ליבנו הוותיק ניר קלינגר, בית"ר בטדי, אבוקסיס שוב פעם ושוב פעם (ושוב פעם?) ועוד כהנה וכהנה עינויי גוף ונפש.
הפכנו משימה, שהיתה מלכתחילה קשה בטירוף, למשימה קשה שבעתיים.
ועדיין - חשוב יותר מתמיד להמשיך הלאה בכל מה שיש לנו, כי בסופו של דבר, חמש נקודות הן פער גדול, אבל לא בלתי מחיק. וכדי שנחזור למאבק שדי יצאנו ממנו היום, וזו מטלה לא אלמנטרית, אנחנו צריכים לחזור לריכוז, לאינטנסיביות ולכל הדברים הטובים שאיפיינו אותנו בפתיחת העונה. יש לנו עוד הרבה על מה לשחק העונה, ויש רגעי אושר שאנחנו עוד צריכים (חייבים!) לחוות העונה ביחד.
וכמו אחרי ההפסד הצורב הקודם, החלב שנשפך לא מעניין. אין למועדון הזה פריבילגיה לוותר על שום דבר, בשום מסגרת, אף פעם.
רק דבר אחד חשוב כרגע - הפועל תל אביב, יום שלישי, סמי עופר. לחזור ליסודות, לחזור לעצמנו.
אין למועדון פריווילגיה לוותר על שום דבר (מאור אלקסלסי)