$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

ואולי זה לא אמור לקרות: מופע האימים בטדי

וגם: ההבדל בין חבר'ה נחמדים לאגדות. טור אוהד מכבי חיפה

תמיר אלחיאני
תמיר אלחיאני  11.02.20 - 09:45

הבטן שלי, יימח שמה, לא טועה. זה בדוק. כשעליתי את המדרגות בתפלץ הכחול שנקרא ״היציע הדרומי״ בטדי, הרגשתי עמוק בבטן שטוב לא יהיה היום.

הדלי, הדלי, מה יהיה עם הדלי הזה, גאד דאם איט... במשחקים שבהם אתה צריך לתת את האקסטרה, אתה לא נותן אפילו את הבסיס. אנחנו נחנקים בכל צומת דרכים, בכל רגע שבו צריך להכות בברזל ולצמצם פערים, וזה כבר מתחיל להיות סיסטמתי.

משחק בטדי הוא תמיד קשה, אבל בחיי שיש דרך להפסיד, לא ככה. מופע אימים של כולם כולל כולם, קיפאון, טיטולים, זוועה, כל שם תואר שלילי באמת יתגמד לעומת מה שקרה.

גם הפנדל שקיבלנו פשוט לא הגיע לנו. אולי היה טכנית פנדל, אבל זה היה פרס אקראי על רשלנות בהכנה ופיק ברכיים פשוט מביך, כזה ששייך לקבוצות העבר ששיחקו כאן בשנים האחרונות. לא היינו בטדי אתמול ועל הדרך גם הכנסנו את בית"ר בחזרה לליגה. כל הכבוד, חבר'ס...

כשלא מגיע, אז לא מגיע, ולנו פשוט לא מגיע. לא עכשיו, והאמת שכמו שזה נראה כרגע, גם לא בסוף העונה. מי שלא לוקח את המשחקים האלו, פעם אחר פעם, לא יכול לטעון לכתר ברצינות.

הפארסה הטיפשית התורנית של ינואר, שבסופה נותרנו קירחים מחיזוק, גבתה מחיר ראשון וכבד ביותר. עם כל הכבוד להפועל תל אביב, לא כל יום פלקושצ׳נקו יכול להיראות כמו פירלו, מסתבר... כמה היה עוזר כאן קשר אמצע נוסף, שירענן את השורות ויביא אנרגיה ובשורה חדשה לקישור.

ומה נגיד על ניהול המשחק... אני באמת ממוקיריו של מרקו ומעריך אותו על העבודה הטובה שנעשתה כאן השנה, אבל בחיאת רבאק, איך אפשר לנהל משחק כל כך חשוב בצורה כזו רשלנית?

מילא אם תכנית המשחק שלך נכשלת, אני לא אהיה חכם בדיעבד ולא אבקר את עצם בחירת ההרכב, אבל אתה רואה כבר בדקה 30 שהכל הולך נגדך ואתה הולך לקבל שער נוסף בכל רגע. למה לחכות עם החילוף של חזיזה? למה לחכות עד שהשעון ייאכל כדי להכניס את שועה?

עוד איבוד של משחק חשוב שבו היינו יכולים לצמצם את הפער נופל על הראש של מרקו, וזו לא הפעם הראשונה. זה מתחיל להרגיש כאילו זה לא נועד להיות, והלוואי ואני טועה. בחיי שאני בעד האיש, אבל בסופו של דבר, אלו המשחקים שמפרידים חבר׳ה נחמדים מאגדות, על הדשא ועל הקווים.

אז כרגיל, מוכרחים להמשיך לרוץ, וכבר בשבת יש לנו הזדמנות לקום, לעצור את הסחף, להקטין את הפער ממכבי תל אביב, איכשהו, ולצמצם את הבושה שאוחזת בנו על תצוגת הנפל. אסור לנו בשום אופן להתפרק, לוותר או להוריד את הראש. אסור.

אבל המשחק היום היה אגרוף בבטן, אגרוף של ייאוש - ואולי של השלמה - שכנראה זה לא אמור לקרות השנה...