לילה באופרה: על ההתפוצצות של מכבי חיפה

יא וולי...

מה עוד אפשר לומר אחרי עוד לילה באופרה, עוד הצגת כדורגל ירוקה לפנתיאון. אחרי כמה שבועות של כדורגל קשה לצפייה, הגיעה שוב התפוצצות, הפעם בהיכל הרדיוס של נתניה.

זה היה מה שנקרא באנגלית "Deceivingly Easy", קל בצורה מחשידה. ייתכן שמדובר בתחבולה מחוכמת של יוסי אבוקסיס - להרדים אותנו בגארבג' טיים של הליגה (מבחינתו לפחות) ולעקוץ את המפגש בגביע, אבל יותר סביר להניח שפשוט מדובר בתוצאה הישירה של מפגש בין התקפה אחוזת טירוף לשערים לבין הגנה מוכת פציעות ואחוזת פחד ותיעוב בלאס בארשבעס.

זה היה מסוג הערבים שבו הבנת, פחות או יותר אחרי חמש דקות של משחק, שעדיף ליריבה להישאר בחדר ההלבשה, כי מכבי חיפה באה לעשות פוליש ווקס על הדשא. כל שער בצבע, משחק מהיר, חזק ונחוש. כל מה שאנחנו מצפים לראות ממכבי חיפה בכל משחק ובכל עונה.

אבל לא רק משחק אחד היה אתמול. לאחר השער השלישי, הסתיימה, הלכה למעשה, ההתמודדות בין מכבי חיפה להפועל באר שבע, ושתי הקבוצות עברו לשחק שני משחקים שונים בתכלית, במקביל, למראית עין של משחק כדורגל.

הפועל באר שבע שיחקה את המשחק הידוע "מי רוצה להיות אשת לוט", כשכל השחקנים שלה עושים מאמצי עליון להוציא כמה שפחות אנרגיה בזמן שנותר, ואילו מכבי חיפה פתחה ב"המירוץ לצהוב של נטע לביא". לא חשבתי שאזכה אי פעם לראות קהל שורק בוז על ההחלטה לא להוציא צהוב לשחקן מהקבוצה שלו, באותה המידה שלא דמיינתי אי פעם שקהל יקפוץ כמו אחרי שער לאחר שאותו השחקן קיבל בסופו של דבר את הצהוב המיוחל. נראה לי שזו הפעם הראשונה בהיסטוריה של המשחק ששחקן שומע את השיר שלו אחרי שראה צהוב.

כל הכבוד, אגב, לנטע, על המשחק המשכנע מול השופט על כמה הוא עצוב ומאוכזב מעצמו שקיבל את הכרטיס, זאת אחרי שעלה לשחק כחלוץ, אך ורק כדי לזכות בהזדמנות לעשות איפון תוך כדי משיכה בחולצה לקשר האחורי של באר שבע.

כך או כך, עשרים וחמש הדקות האלו, בהן נטע לביא מנסה בכל כוחו להכשיל שחקני יריב ומחלץ באופן נקי לחלוטין כמות הזויה של כדורים, עד לרגע קבלת הכרטיס וההתפרצות הפסיכית של הקהל מיד לאחר מכן, היו אולי הכי מצחיקות שלי אי פעם כאוהד כדורגל במגרשים.

בפעם הקודמת שבירכנו על הספורטיביות וההגינות של נטע, אגב, זה עלה לנו ביוקר מול מכבי תל אביב. אולי עכשיו, כשלא יצאנו הכי ספורטיביים, בלשון המעטה, ונטע קיבל את הכרטיס אך ורק כדי להיות שם על הדשא במשחק העונה הבא בבלומפילד, הקארמה תיתן לנו סוף-סוף קצה של חיוך מול הצהובים? עוד חזון למועד...

החלק הראשון מאחורינו, כאמור, יש לנו אפס זמן להתאושש ואנחנו חוזרים הביתה, להתמודדות השניה בסדרה. כמובן, יש לי שק שלם עמוס בקלישאות לשפוך על ההתמודדות הבאה עם באר שבע, על זה שלגביע חוקים משלו, על כמה שקשה להתמודד ולנצח ברציפות את אותה הקבוצה, ועל כך שלכל אבוקסיס יש מוצאי אבוקסיס.

והכל, כמובן, נכון. די אם נזכיר את הגביע האחרון בו זכינו, שהגיע כמה ימים לאחר משחק שאני מכחיש בתוקף בפני עצמי שאכן התקיים ואנחנו לא באמת נדבר עליו. מה שבטוח - באר שבע תגיע מוכנה יותר, ערוכה יותר ואולי גם רעננה יותר, מתוקף שמירת האנרגיה המופתית של שחקניה לאורך כמעט תשעים דקות היום.

המשחק הזה יהיה יריית הפתיחה לשלב ההכרעה של העונה, ולמרות שהליגה חשובה בעיניי לאין ערוך מהגביע, בערב יום רביעי, מול סמי עופר מלא ומוטרף, לא יהיו שום חשבונות על מה ומי עדיף. רק רצון לדבר אחד בלבד: תנו לנו עוד לילה אחד של שמחה. לפחות.

חג בחירות שמח לכולם!