היו זרים נוצצים יותר, מעוטרים יותר, הישגיים יותר, אבל לא היה כמוהו. פדרו גלבאן היה משהו שונה לגמרי. כדורגלן ארגנטיני שנחת בישראל במפתיע, והפך לחלק אינטגרלי - מהמדינה, ובעיקר מהשכונה. עבור אוהדי בני יהודה, ניקולאי קודריצקי ז"ל היה רק אחד. אבל אם יש שחקן שמתקרב לתואר "מלך השכונה", הרי שזה פדרו, שכבש 132 שערים עבור הכתומים. קוסם ארגנטינאי-ישראלי.
גלבאן, ובכן, פותח את פרויקט "חמשת הזרים הגדולים בתולדות הכדורגל הישראלי", וניצב במקום החמישי המכובד. מי יהיה בפסגת הדירוג? המשך יבוא...
הבישול למסי והשווארמה
הילד שבגילאי העשרה עוד בישל לליונל מסי ב"מונדיאליטו", הגיע לישראל בקיץ 2008. בני יהודה סיימה עונה שבה הצליחה בעור שיניה להינצל (כמיטב המסורת), אחרי קאמבק מטורף שהסתיים במחזור האחרון. יחד עם אלירן עטר, הם הפכו לצמד שהופך את בני יהודה למרענן הרשמי של הליגה. שנה אחר כך, הוא הוביל אותה גם לגמר גביע המדינה.
גולן יורקביץ', אוהד מושבע של הכתומים ויוצר הסדרה 'שרופים' נזכר בפעם הראשונה שראה את גלבאן: "היינו הולכים לכל האימונים. פתאום הגיע ארגנטיני שמנמן עם כפכפים וביקש מהאפסנאי בגדים, הוא לא ידע אנגלית בתקופתו והאפסנאי רצה לסלק אותו ואמר שאין כניסה לאוהדים. הוא הגיע אלינו בטעות, משה דמאיו רצה להראות לגיא לוזון בלם מארגנטינה ופדרו הופיע בקלטת והגיע לישראל".
"גלבאן סחב את הקבוצה והביא את בני יהודה לצמרת", המשיך יורקביץ' על מלך השערים של הקבוצה בכל הזמנים, "הוא אדם עממי. פדרו תמיד יצא לקהל אחרי משחקים והגיע לילדים חולים הביתה. היינו הולכים לאכול שווארמה בשכונת התקווה ורואים אותו בדוכן".
הארגנטיני השמנמן כבש את ישראל
השערים והדיאטה של קשטן
עם כל הצבע מסביב, גלבאן בעיקר ידע לכבוש ועשה זאת 86 פעמים בליגת העל - בדרך למלכות השערים של הזרים בכל הזמנים. היה לו את התחכום הכל כך ישראלי, את היכולת להבקיע שערים מרהיבים, לספק את הניצוצות שאוהד כדורגל חולם עליהם. הקהל של בני יהודה תמיד ידע איך להתאהב בפנטזיסטים כאלה, וגלבאן היה מוקד טבעי להתאהבות. חלק יסודי מהשכונה, מהקבוצה החמימה והסנטימנטלית.
"הוא מסוג הפליימייקרים הישנים, שכבר אין בכדורגל", אמר עמרי אפק, ששיחק שנתיים עם גלבאן בכתום, "זה לא סוד שהוא היה רץ פחות מכולם, אבל הוא היה כל-כך חכם וידע להכריע משחקים".
"כשדרור קשטן הגיע לקבוצה הוא החליט לעשות משטר של אחוזי שומן ומשקל לפדרו", נזכר אפק, "אני זוכר אותו מגיע עם פרצוף עצוב, הוא הרגיש שאם הוא ירד במשקל לא יהיה לו כוח. הדיאטה המיוחדת הייתה קשה לו, אבל קשטן לא רואה בעיניים, אני מכיר אותו. עם זאת, כל אחד בא לקראת השני בזכות הקשר המדהים שלהם ודרור ויתר לו קצת".
אפק: "אין היום פליימייקרים כמוהו"
הסוף הטראגי והאהבה לכדור
בסופו של דבר, הסיפור של גלבאן לא נגמר בהפי אנד. הוא סיים רק עם תואר אחד, שבו לא היה מעורב מדי (גביע ב-2017), הוא הסתובב בהמון תחנות אחרות, מאשקלון ועד מכבי פ"ת, מהפועל ת"א עד ראשל"צ ואפילו במרמורק. אקורד הסיום האמיתי שלו עם הישראליות אליה כל כך התחבר, היתה דווקא עזיבה בטונים צורמים, אחרי שאשרת השהייה פגה.
"פדרו איש משפחה שאוהב את הכדורגל. פנומן", מספר דמאיו, אחד האנשים הקרובים ביותר לגלבאן: "הוא היה הולך לבתי ספר לחינוך מיוחד, מתנדב בעמותה לניצולי שואה בדרום ת"א ומגיע לבתי חולים. הוא ידע לכבד אנשים. האהבה שלו למשחק הייתה אדירה, הכדור היה בשבילו כמו בחורה".
כמו כן, הבחירה בפדרו גלבאן לחמישיית הזרים נועדה להמחיש את הדברים שבגללם אנחנו אוהבים כדורגל: חדוות הדברים הקטנים. הבעיטה האדירה לחיבורים, המבצע האישי היפהפה, שאר הרוח שהשאיר על האוהדים ששרו לו בהתלהבות על הלחן של ג'סיקה: פדרו, פדרו, פדרו גלבאן. מהגדולים.
פדרו חוגג עם הגביע. דמאיו: "הכדור היה בשבילו כמו בחורה" (אלן שיבר)