דווקא ברגע האמת, הכדורגלן הישראלי נעלם. מגפת הקורונה מכה והעולם עומד חסר אונים, אך למרות המצב הקשה וחוסר הוודאות, אנחנו רואים ניסיונות לשמח, לעודד ולהרים את מצב הרוח לכולנו, ובמיוחד לאלו שעומדים בקוו הקדמי של המאבק.
מיטב הספורטאים בעולם התגייסו למלחמה במגפה. אחדים הציעו תרומה כספית ועזרה לנזקקים ולרכישת ציוד רפואי, אחרים התחילו בקמפיין הסברה על כמה חשוב להישאר בבית והכי חשובים היו הקמפיינים לעידוד צוותי הרפואה וההצלה השונים שמעבירים להם את המסר: אנחנו איתכם, סומכים עליכם.
לעמוד במרפסת ולמחוא כפיים לדקתיים לצוותים הרפואיים ולרוץ מיד כדי להעלות את התמונות לרשתות החברתיות, זה נחמד, אבל בכלל לא מספיק.
במבחן האמת, נכשלתם. אתם לא יודעים להוות מודל לחיקוי, לא יכולים להתאגד ולהוות דוגמא. אה, שכחתי. אתם כן יכולים כאשר מדובר על אופציה של קיצוץ בשכר שלכם. במצב כזה אתם יודעים להתאגד.
"יודעים להתאגד כשמדברים על לקצץ בשכרכם"
מדי עונה אתם זוכים לחשיפה תקשורתית. אנשים קונים כרטיסים ומגיעים לאצטדיונים בשביל לצפות בכם. מעריצים אתכם ורוצים להיות חברים במגוון העמודים שאתם מנהלים ברשתות החברתיות. אז איפה אתם עכשיו? איפה אתם כשחקני קבוצה אחת? איפה אתם כשחקני ליגה אחת? איפה ארגון השחקנים?
איפה הקמפיין שמסביר איך להעביר את הזמן בצורה הספורטיבית עם בני המשפחה? איפה השיחה הישירה עם האוהדים על התחושות, על הגעגועים שלכם, אם יש כאלו, לקהל שלכם. מה עם להגיד תודה באופן קולקטיבי לכל מי שפועל יום ולילה בשביל להציל חיים, גם הרופאים והאחים. גם הם אוהדים שלכם ושל הקבוצות שלכם.
שחקנים במגוון הליגות, נכשלתם ואכזבתם בגדול. אבל עדיין לא מאוחר, הכדור עכשיו במגרש שלכם.
פאדי מוסטפא, כותב הטור