עוד לפני שטאקויה מוריאמה הצטרף להפועל פ"ת בשנה שעברה והפך ליפני הראשון שמשחק בישראל, היה אחד, קצת יותר מוכר ממנו, שכמעט חתם בבית"ר ירושלים אי שם בינואר 2006.
קוג'י נקאטה (לא הידטושי), מגן ששיחק במארסיי, היה כוכב על ביפן. השחקן שכבר נחת בישראל כדי לחתום בבית"ר ירושלים אומנם לא רשם קריירה מזהירה למרות ששיחק בליגה הצרפתית, אבל לפחות במולדתו הוא היה נחשב לכוכב על - אישתו הייתה דוגמנית, הוא נהנה מיחס של סלב, וזאת למרות שהיכולות שלו על הדשא לא היו יוצאות דופן.
בינואר של אותה שנה, כך מספר לערוץ הספורט, יו"ר הצהובים שחורים דאז, ולדימיר שקלאר, שכבר הנחית בבית"ר שמות גדולים כמו דויד אגאנסו, דרק בואטנג וז'רום לרואה, בית"ר חיפשה רכש נוצץ והייתה מוכנה להכניס את היד עמוק לכיס. שקלאר, הגיש הצעת ענק לנקאטה על סך מיליון יורו לעונה, כש-500 אלף יורו נוספים היו אמורים להגיע כדמי פיצוי למארסיי.
אחרי מרתון של שכנועים שכן נקאטה חשש מהמצב הבטחוני, ורק כשהתנאים סוכמו, השחקן הסכים לנחות בישראל להתרשמות. בבית"ר ירושלים לא הנפיקו לו אשרת עבודה, שכן לא הייתה חתימה, ולכן הוא הגיע עם ויזת תייר.
נקאטה במהלך מונדיאל 2002. כמעט חתם בבית"ר (GETTYIMAGES)
"הוא לא האמין שזה היחס שקיבל". שקלאר נזכר בסקנדל
"צריך להבין, נקאטה היה מולטי מיליונר, סלבריטי לכל דבר, וכזה שנחשב לאגדה ביפן", שקלאר נזכר, "הוא הגיע לישראל ואז למעשה כל הרצון שלנו נהרס ברגע אחד. נקאטה נעצר על ידי משטרת ההגירה, הוכנס לתוך תא מעצר ובנתב"ג סירבו להכניסו לישראל בטענה שאין לו אישור לכך".
"עשרות יפנים חיכו לנקאטה בשדה ולא הבינו למה הוא לא יוצא", שקלאר נזכר, "גם אני לא הבנתי מה קורה, ואז אברהם לוי (מנהל הקבוצה) סיפר לי ששמו את נקאטה בחדר של העובדים הזרים והוא כועס מאוד על היחס. זה ברמת סקנדל בינלאומי, שהתקשורת ביפן תסקר".
"כדי לנסות להציל את המצב התקשרתי לחבר אישי שלי, אהוד אולמרט, שהיה אז ראש הממשלה, וביקשתי ממנו לסייע במתן היתר לשחקן להיכנס לארץ", שקלאר נזכר, "בסופו של דבר נתתי צ'ק ערבות אישית שלי על סך כמה מאות אלפי שקלים ואז הם שחררו אותו".
"כשפגשתי את נקאטה, ראיתי אדם כועס במיוחד. הוא לא האמין שזה היחס שהוא קיבל, ובוא נגיד שהרושם במה שהיה אמור להיות התרשמות, לא ממש הושג", שקלאר נזכר, "שבע שעות הוא היה בתא מעצר. חשבתי לעצמי איך אני משכנע אותו בכל זאת לחתום? לקחתי אותו לתל אביב לאיזה דרינק טוב. יצאנו למסעדה טובה, שתינו משהו, אבל הוא לא ממש קנה את זה. ניסינו להראות לו כמה החיים כאן טובים, אבל העלבון של מעצר לסלב ברמה שלו היה גדול מדי כנראה. אחרי שלושה ימים הוא חזר לצרפת וסירב לשמוע יותר את השם בית"ר ירושלים".