אחד השחקנים המרכזיים בשינוי שעברה הפועל באר שבע בעשור האחרון בדרך לזכייה בשלוש אליפויות רצופות היה אליניב ברדה. החלוץ, לו רזומה די עשיר בקריירה (ביחס לכדורגלנים ישראלים שיוצאים לחו"ל), הפך לסמל של המועדון מהדרום וזכה להיות חלק משמעותי באליפות הראשונה אחרי 40 שנה, לפני ארבע שנים בסוף עונת 2015/16. אתמול (רביעי) הוא התראיין לתכנית הרדיו "5 באוויר" וסיפר קצת מה עבר על הקבוצה עד להנפת הצלחת.
"זה לקח זמן, זה לא קרה על העונה הראשונה שהגעתי", הוא סיפר. "לפני שהגעתי דרשתי דברים וביקשתי שתהיה קבוצה חזקה. הבנתי שהכיוון הוא לבנות משהו חזק ולהתחיל לטפס למעלה. כששמעתי את התכניות של אלונה הבנתי את המטרה. באותו גמר ההוא, ה-6:2, מבחינתנו דיברו על זה שכמעט לקחנו תואר, אז אמרתי שאם הפועל ב"ש תצליח כל שנה להיות בצמרת ולנסות להגיע לאירופה, אז נייצר איזו מסורת מסוימת. ההפסד הכואב בנה אותנו ובשנה השלישית שחקנים התחילו להאמין בעצמם ויכולנו ללכת עד הסוף".
איך נבנית כזו שושלת של 3 שנים אדירות? מה עשה ברק בכר כדי לקחת אתכם מדרגה קדימה?
"זה תהליך. התחיל בשנתיים הראשונות בהן ב"ש הייתה במעין טראומה ונשארה מחזור אחרון בליגה. בכדורגל אין קבוצה שמכמעט לרדת עוברת ללעשות אליפות, אלא זה היה תהליך. ברק עשה כמה שינויים טקטיים, אחד זה הגעתו של וואקמה. השני זה לקחת את אוגו מ-50-50 ולהפוך אותו לקשר אחורי 6 שמנווט את המשחק מאחורה. הקבוצה גם הלכה והתגבשה, היה לנו חדר הלבשה מדהים וכולם מפרגנים לכולם".
אצטדיון טרנר השפיע?
"חד משמעית כן. יצרנו את זה שטרנר הוא מבצר. הצלחנו לשמור על טרנר נקי מהפסדים. היינו מכריעים משחקים עוד במחצית הראשונה בבית. ברק הצליח לייצר תלכיד של שחקנים עם מטרה ולא סטינו ממנה, וזה יצר הצלחות".
לאחר מכן ברדה התייחס להשוואה ל"ריקוד האחרון" וב"ש הגדולה שזכתה ב-3 האליפויות הרצופות: "ברק (בכר) השתמש בהמון הקבלות של פיל ג'קסון. הסתכלנו הרבה על מה שהבולס עשו ובכר אמר לנו תמיד לקבל השראה מהם. כמו למשל להציב מטרה גדולה יותר מהסתכלות על המשחק הבא. הם קראו לזה הריקוד האחרון ולנו הייתה מטרה - להיות הגדולים ביותר ולהביא אליפות לב"ש".
תצביע לנו על נקודות המפנה, ששם הרגשתם שזה הולך לקרות
"היו שני משחקים משמעותיים. היה לנו משחק אחד בעכו שבו אני וטוני היינו על הספסל והפסדנו. זה היה וואו בשבילנו, עם סגל כזה להפסיד בעכו? שם נפל לברק אסימון שהוא חייב להוציא מהסגל שלו יותר. אחרי ההפסד הייתה דממה ונסיעה ארוכה לב"ש ושקט כל הדרך"
"אחרי זה הגיע משחק ביתי ראשון או שני בטרנר שבו התפוצצנו עם 2:5 מול מכבי פ"ת ומשם צברנו ביטחון והמנפה להגיע לבלומפילד ולעשות ניצחון כששתי הקבוצות מתמודדות על מקום ראשון זו הייתה הצהרת כוונות לנצח בבלומפילד. שם הבנו שאוי ואבוי לנו אם נפספס את ההזדמנות הזאת".
ברדה ומשפחתו אחרי הזכייה ההיסטורית (אלן שיבר)
אמרתם לעצמכם שמשהו מתבשל שם? התאמה אחת קטנה ואנחנו שם?
"עוד לא. אחד השחקנים צעק 'חבר'ה לא מפסידים היום'. היינו חייבים לנקות את זה ולהפוך מ'לא מפסידים' ל'היום מנצחים'. זה היה שינוי בגישה מקבוצה נאבקת לקבוצה שרוצה לשלוט. היה את ראדי ושחקנים מנוסים שעשו כבר דבר או שניים בכדורגל. כשיש לך חבר'ה כאלה לא צריך לנהל את חדר ההלבשה בכלל, כי הם מרגישים אחריות. בלי לדבר, במבט, היינו מיישרים את אותו שחקן וכולנו ממוקדים במטרה. יש מטרה, אל תסטה. זה גרם לתחרות בתוכנו. בכל קבוצה זה קורה. ידענו ליישר את מי שצריך ליישר. אחרי האליפות הראשונה סימנו לעצמנו להצליח לעשות את מה שהקבוצה לפני 40 ומשהו שנה עשתה, שתי אליפויות רצוף. כשהצלחנו את זה, רצינו להתעלות על הקבוצה מלפני 40 ומשהו שנה".
חלוץ העבר דיבר קצת על התפוקה האישית שלו, שלא הייתה מהמרשימות בקריירה שלו: "בקבוצה הזו ה'אני' כמעט ולא היה נספר, אף אחד לא ספר את ה'אני' שלו. זה היה הדבר הכי יפה בקבוצה שלנו. אם היה צריך לרדת בשביל שהקבוצה תנצח, זה היה הכי חשוב. כשמנצחים או מפסידים זה של כולם. בקבוצה שלי יש כמה דברים שב"ש תצטרך להתמקד בהם: מחלקת הנוער, מחלקת הסקאוטינג שתצטרך לעבוד שעות נוספות, והדבר השלישי הוא אמונה וצניעות. קרו דברים, אני נאלצתי לפרוש, מליקסון תוך כדי קרה שם מה שקרה. קרו דברים תוך כדי תנועה והקבוצה השתנתה. הקושי הכי גדול אחרי הצלחות הוא לייצר רעב. אני לא יכול להגיד שהוא נעלם כי היינו שם עד הסוף, אבל הפכנו לפחות 'רעים' ברמת משחקי ההכרעה".
היית סוג של עוזר מאמן?
"בחדר ההלבשה כן. ידעתי שאני חייב לשמש דוגמא, ואם אני לא אפתח ואתנהג אחרת וקוראים לי להיכנס לרבע שעה, אז אני נכנס ונותן הכל. אוי ואבוי היה אם מישהו אחר היה עושה פרצוף. אני לא אומר שלא התעצבנתי, אבל מבחינתי זה היה הכל בשביל הפועל ב"ש ברגע שקראו לי. קבוצה קטנה/גדולה ככל שתהיה, יהיו בה שחקנים שיעשו דבר כזה או אחר, אבל ידענו לשים הכל מאחורה ולא להביא את זה למגרש".
מי השחקן הכי אנדרייטד?
"אתן כדוגמא את ראדי. עשה עם מכבי שלוש אליפויות רצופות ואז שוחרר בחינם אלינו, אז אני חושב שזה הכי אנדרייטד. שובר השוויון לאליפות הזו? הוא אחד מהם ללא ספק. כל שחקן ושחקן, כמו בן ביטון שרק החל פריצה שלו ועד לשיר צדק, לוויליאם סוארס... כולם היו שותפים. מליקסון, טוני. כולם".
מה גרם לטוני וואקמה להתפתח ככה?
"החיבור שלו עם ג'ון אוגו היה מצוין, היה לו מישהו שכל היום היה איתו יחד. בנוסף הוא שיחק בקבוצה קטנה והוא ייצר לעצמו הכל לבד, אז בקבוצה כמו שלנו הוא הצליח לסיים מה שייצרו עבורו מבחינת מצבים על המגרש. אני לא בטוח שטורקיה זו התחנה האחרונה שלו".
ראדי, אנדרייטד לדעתו של ברדה (אלן שיבר)
במשחק האליפות, מוגרבי כובש, מה עובר עליך?
"איך שספגנו את השער רצנו להביא את הכדור לחצי. באותו משחק הייתי רגוע, גם כשספגנו ידענו שאנחנו שם וברגע שנשווה גם ננצח. משחק בית, הקהל היה בטירוף ולרגע לא דאגתי".
תחושה אישית של תושבי הנגב?
"גאווה גדולה, סוף סוף לא צריך היה להתחבא ולהגיד שהם אוהדי ב"ש, כולם שמחו והרגשת את זה בעיר. אנשים ביקשו חתימות ולהצטלם, התמיכה הייתה אדירה. היינו יוצאים למשחק חוץ, והיה לנו יותר קהל מהקבוצה הביתית, אז הלכו איתנו לכל מקום".
עוד שושלות מבחינת איכות בכדורגל הישראלי?
"היו לפני כן קבוצות מצוינות שעשו קמפיינים אירופאים יפים מאוד. החלום הגדול שלי היה להצליח לעשות ליגת אלופות עם ב"ש כשהגעתי לארץ. לעולם לא נוכל לקיים משחק בין מכבי תל אביב שהייתה השושלת לבינינו. היו פה שתי קבוצות שעשו כבוד לכדורגל הישראלי".
הכדורגל הישראלי הולך למודלים של בניון, שלך, סיני ואוחנה, שבאו מהכדורגל. דעתך?
"אני יכול להתייחס למשה ויוסי, אנשים כאלו חייבים להיות בכדורגל ובעמדות מפתח. זה יכול לעזור לשחקנים ולקבוצות. אני כרגע עוזר של אבוקסיס ויש לנו מטרות, ללכת עד הסוף בגביע. השחקנים היו באימוני זום, אבל זה אף פעם לא היה דומה לאימונים. הגברנו קצב בשבועיים האחרונים ועשינו מיני מחנה אימון. ב"ש של היום לעומת הקודמת? אנחנו נרצה לשחזר ימים עברו, אבל נצטרך המון סבלנות והבנה שבונים פה משהו אחר. זה לא אומר שלא תהיה קבוצה תחרותית ושתצטרך לתת לקהל שלה רגעים יפים, מחויבות, צניעות ועבודה קשה".
כמה מתגעגע לשחק?
"אין לזה ערך שאני יכול להגיד מה הייתי מוכן לעשות כדי לחזור. רוב הדברים היום די נאסרו עליי. מה שאני יכול ולא מעלה לי את הדופק, אני משתדל לעשות".
אוהדי ב"ש יכולים לחוש גאווה (דני מרון)
ברדה, מתגעגע לשחק (דני מרון)