עוד הזייה מבית היוצר הלוהט של ממשלת ישראל נפלה על הירוקים היקרים, הפעם הקדמת המשחק בסכנין בשל הסגר הלילי המתקרב ובסוף לא בא. את הסיבות בגללן זכינו להתחרות אתמול על משבצת שידור עם "ערב חדש", עוד יחקרו שנים רבות וספק אם אי פעם ימצאו תשובה הגיונית. ואיכשהו, ההחלטות ההזויות מכולן, של מהיום להיום ומשעה לשעה, תמיד נופלות על הראש שלנו.
בכל אופן, על רקע השמש השוקעת על המועצה האזורית משגב, יצאה מכבי חיפה להתמודדות בעוד מגרש קשה, מול בירם כיאל אחד מלא מוטיבציה וקבוצה יריבה שהולכת ומשתפרת. אמנם לא הלך חלק, אמנם הייתה דעיכה פיזית ומקצועית בסוף המחצית הראשונה ותחילת השנייה (ממש שוק המאה, בהתחשב בזה שזה המשחק השלישי בשמונה ימים של קבוצה שמפעילה את הספסל שלה בממוצע מדקה 80), אבל בגדול - מכבי חיפה עברה גם את המוקש הזה בדילוג, בעוד דילוג יש לציין. שלישייה שנייה בשבוע, שער נקי נוסף, אני ממש יכול להתרגל לזה...
המשחק החסר הזה, סכנין בדוחא, התקרצץ לנו על הנשמה כמעט חודשיים. אתמול, אחרי השמטת הנקודות של מכבי תל אביב באשדוד, המשחק הזה הפך (שוב) לסוג של קרן השתלמות בלתי צפויה, שפדיון שלה מבטיח הגדלת הפער ממכבי תל אביב עד 7 נקודות (ומשחק עודף, כן, אני יודע). היו דפיקות לב. היו כמה רגעים של חרדה לייט, אבל סך הכל, היה די נונשלאנטי. בטח במחצית השנייה, שהייתה סוג של כיבוי אורות מוקדם ועוד בליץ מרענן. ההבטחה שהיא המשחק החסר אכן מומשה, והפער שהשמטנו בשלומיאליות איכשהו חזר לחיקנו.
לא ייאמן כמה מצב הרוח השתנה מלפני שבועיים. חטפנו שתי השפלות, צמודות האחת לשנייה, ובסדר כרונולוגי עולה מבחינת מידת החרפה, יש לציין. אחרי כאלו שתי סטירות, קל מאוד לשקוע ולאבד אחיזה בהכל. אתם יודעים, יש אפילו משהו מנחם ומוכר בלנשור מהמירוץ, לשקוע בבינוניות ותבוסתנות ופשוט לרחף לעונה אבודה עם פנטזיות לעתיד וסיפורי בנייה.
אבל אפשר גם לראות בסטירות האלו כסטירות התעוררות, להחזיר את האחיזה ברסן, להתארגן מחדש ולעלות שוב על הסוס שניער אותך מהגב. זה מה שברק בכר ומכבי חיפה עשו, לפחות בינתיים, וכמו גברים - הגיעו לעבודה בשלושה משחקים מאוד קריטיים. המומנטום השלילי התהפך שוב, גם בחסות הבונבונים של שלומי אזולאי ויחזקאל בי"א. וחשוב לזכור - זה, כשלעצמו, עדיין לא מבטיח לנו כלום. למעשה, אם יש משהו שהתקופה הזו מלמדת אותנו, זה שהמומנטום יכול להתהפך בקלות, לטוב ולרע, ולא לעולם חוסן.
אז אני רואה מבחינתי חובה לנצל שוב את הבמה להתקרצצות נוספת על הנשמה של המועדון לקראת ינואר - והינואר הזה, עם מנעול הפייר פליי שיישבר בקרית שלום ובאר הנפט שתתפרץ בטדי, יכול להיות קריטי לא רק לשנה הזו, אלא גם לבאות אחריה. כמה החלטות חכמות בינואר הזה יאפשרו לנו להעשיר ולהעמיק את הסגל והשלד גם לקראת התמודדויות הרבה יותר משמעותיות וקשות מזו של העונה. המטרות ברורות, הרצון ברור.
זוכרים מה קרה בשנה שעברה? למי שהספיק לשכוח, יום אחרון לחלון, שחקן קישור זר בא ואז בורח חזרה הביתה, והופס - אין לנו רוטציה באמצע וגמרנו סיפור במחזור הראשון של הפלייאוף העליון, עם הרכב איזולירבנד.
בינתיים, גיבורת אותו הערב הנורא, הפועל תל אביב מגיעה שוב לסמי עופר בשבת. מוכרחים להמשיך במגמה הנוכחית, להמשיך את המומנטום ואת הצבירה. הליגה מתחילה לקבל לאט לאט צורה, ולפני שהגבס יתייבש, אנחנו צריכים להתקבע חזק חזק על הפוזיציה הנוכחית שלנו.
יאללה בכל הכוח לכיוון שבת!
נ.ב.
קומו על הרגליים, לא משנה איפה אתם, ותנו כפיים להישג הענק של המארקסמן, ניקיטה רוקאביצה. איזו ריצה זו היתה, תרתי משמע. רצף הבקעות פסיכי, פשוט בלתי נתפס, של אחד החלוצים הטובים ביותר שלבשו את מדי מכבי חיפה. עוד רבה וארוכה דרכו, ועוד נחוצים בטירוף שעריו, אבל אפשר וצריך (ואף חובה) לעצור לרגע ולפרגן לניקי על הרעב, הנחישות והיכולת הנהדרת..
יאללה ניקי, הבצורת הזו בלתי נסבלת. זה הזמן להתחיל רצף חדש.