אחרי שלושה מוקשים שפורקו ביעילות מרשימה בשבועיים האחרונים, חזרה מכבי חיפה להרגליה הרעים, וברוח החנוכה-כריסמס, הציגה אמש (שני) מול הפועל תל אביב מחצית שנייה שכל כולה רוחב לב וחלוקת מתנות לאביונים מוולפסון.
ירידה מנטלית, לחץ, כושר - לא ברור מה הסיבה לתצוגות נפל חוזרות ונשנות במחצית השניה, אבל זה ממש לא משנה. כל שחקן, למעט יהושע נער הזהב מפרויקט תגלית, צריך לעשות עם עצמו חשבון נפש מעמיק על הנרפות, הרכות והאיכסה הכללית שראינו בדשא במחצית השניה. אוי לעיניים אשר ראו את החורים, האיבודים, הרפיון ואוזלת היד. שוב הפכנו משחק קל לאירוע לב...
ומעל ראשם של השחקנים - הלו, מר בכר, בוקר טוב! מה קורה? אתה צופה במשחק יחד איתנו? אתה מודע להתרחשויות? הקבוצה כולה נאבקת על הזכות לנשום, שחקנים כמו ניקיטה ושרי סובלים מהיעדר רוטציה מצמית וחיבה בלתי מוסברת לקורות, ואנחנו מחכים לחילוף שני ושלישי עד דקה 75? לא בכל יום אנחנו נשחק מול קבוצה שהשחקנים שלה לא יבקיעו שער שדה גם אם היריבה תרד לעשר דקות מהדשא.
ניהול המשחק היה רגוע, רגוע מדי, בהתחשב בקריסה הטוטאלית שהתגלגלה על הדשא במחצית השניה. להגנתו של בכר ייאמר שהוא ניסה להשיב את הבאלאנס במרכז המגרש עם הכניסה של אשכנזי, אבל אשכנזי עדיין לא חד ובאופן כללי, גם בשיא הכושר, לא פיזי ולא עושה את הלחץ הקדמי יעיל כמו אבו פאני.
ירידה מנטלית (אלן שיבר)
בנוסף, להכניס שחקנים בדקה ה-86 לא מועיל לאף אחד, בטח לא לביטחון של השחקנים המחליפים (או לטריות של ניקיטה ושרי, ישתבח שמם). בקיצור, משחק שברק בכר לא ייקח איתו לתיק העבודות.
צריך לומר - הייתה גם מחצית ראשונה, וגם אם לא היתה מושלמת הגנתית (פלאניץ' נראה רע מאוד וחסר ביטחון כבר כמה משחקים, ארד נתן לו היום פייט בתחום הרכות והמסירות לטיז אל נאבי), המכבש ההתקפי היה צריך להוליד לפחות שלושה שערים. אני מניח שכל הדיבורים על כמה ניתן להם לפני המשחק ישבו בראש של השחקנים והוסיפו ללחץ (יחד עם כמה החמצות באמת בלתי נתפסות), אבל הם בטח לא תירוץ להיתלות בו בכדי להצדיק את היכולת הנוראית של המחצית השניה.
ובכל זאת, באשר יענו אותנו האוהדים, כן נרבה וכן נשמח על שלוש נקודות כל כך חשובות ושמירת הפער. הדרך לאליפות עוברת בלקחת נקודות גם במשחקים שאתה נראה בהם רע בעליל, כבר אמרתי את זה, וזה בהחלט היה משחק משובש, רע, רך ונוראי, שהשורה התחתונה שלו היא שלוש נקודות ירוקות נוספות בקופה, הצלות הרואיות ומשחק מושלם של ג'וש כהן - ושום דבר מעבר לזה...
אולי זה דווקא טוב שמשחק כל כך חלש מתנהל בסמיכות לינואר. הוא שימש חלון ראווה נהדר לבעיות המקצועיות המהותיות שעדיין קיימות. אחרי יותר מדי מקרים של ירידות כל כך חדות ביכולת תוך כדי משחק, אי אפשר לומר שהכל עובד, שכל האלתורים הם קסם מדהים ושלא צריך שום דבר. רכש, רבותיי, רכש!
לא יקח את המשחק לתיק עבודות. בכר (אלן שיבר)
הסיבוב השני יהיה הרבה יותר קשה, היריבות לצמרת צפויות להתחזק משמעותית, הספסל שלנו לא תורם מספיק (ורק בגלל רוח חג המכבים שמפעמת בי אני לא משתמש במילה המפורשת "כלום") ועדיין חסרה לנו איכות, בכל מערך במגרש. אנחנו חייבים חייבים חייבים זריקת איכות, לא אכפת לי שאני חופר בזה, זה צו השעה, דווקא בגלל המצב הטוב שלנו בטבלה. הפסדנו כבר אליפויות על שאננות בינואר, וחבל יהיה להפסיד הזדמנות להמשיך את ההתבססות בראש הטבלה. עזבו חבל, זה יהיה לא פחות מפשע.
עוד משחק עבר איכשהו בשלום, וביום שבת, משחק קשה קשה מול מכבי פתח תקווה. קבוצה צעירה, מוכשרת מאוד, בנויה היטב, ממושמעת טקטית וכזו שלא סופרת אף קבוצה גדולה ולא תפחד להעניש. תצוגה כמו במחצית השניה תעלה לנו ביוקר. זה הזמן להרים ראש, להרים את הרמה - ולקחת עוד שלוש נקודות, לא אכפת לי איך.
חג שמח וירוק!
נ.ב. אין מה להתרגש יותר מדי מהעצבים וזריקות הבקבוקים של אבו פאני ושרי על הספסל. האמת שאני אישית מבסוט על התגובות האלו, כי הן מגיעות ממקום אמיתי של אכפתיות ותסכול על ההחמצות והיכולת החלשה. כדורגלנים הם בני אדם כמו כולנו.
מאוד מקווה שהמועדון שלנו, שלא מפספס הזדמנות לנפח אירועים שוליים לשערוריות ענק, יניח לעניין, בלי ענישות, צדקנות מיותרת והטפות מוסר. אבו ושרי - אוהבים אתכם ומחכים לתיקון במשחק הבא, אינשאללה.
אבו פאני. אין מה להתרגש (אלן שיבר)