בתום המשחק של מכבי תל אביב בקרית שמונה, ראיתי כמה וכמה אוהדים ירוקים מפרסמים פוסטים צוהלים, איך נאמר, יתר על המידה. היו גם כאלו שדיברו על "מכירה" צפויה של באר שבע. כפי שראיתם, הם מכרו בעיקר פיצוצים, בעיטות לשוקיים ומלחמת חורמה בכל מהלך.
עם כל הכבוד להפסד של מכבי תל אביב, אנחנו קודם כל צריכים להסתכל על עצמנו ולעשות את העבודה, ומכבי חיפה לא עלתה למחצית הראשונה, לא הצליחה לתקן לגמרי במחצית השניה ופספסה היום הזדמנות מצויינת לקחת מקדמה משמעותית. עשינו רק שליש עבודה.
איזו חצי שעה ראשונה, איף. באופן כללי מחצית נפט, אבל הפתיחה היתה רעה בואכה מזעזעת, מערך שלושת הבלמים פונצ'ר והבילד אפ של רודריגס היה... רגע רגע, עזבו בילד אפ והצד המקצועי. מה זה הצהוב המטומטם וחסר האחריות הזה?!
אתה בסכנת הרחקה מהמשחק בבלומפילד, וצריך להיזהר מתאקלים חריפים, ומה עושה אדון רודריגס? נופל לפרובוקציה מטופשת (וצפויה כל כך) של ז'וסוואה ומוצהב על משחקי ילדים. עזבו שהיתה שם הצגה ברורה של ז'וסוואה, למה להגיע בכלל למצב הזה? למה לדבר עם המגה פרובוקטור הזה בכלל כשכל כך הרבה מונח על הכף - והכדור שלך? פשוט מכעיס, לא ברור איך שחקן בוגר ובכיר עושה כזו פעולה מרה ונמהרת, בכזה עיתוי ועם כזו חשיבות קריטית.
רודריגס. נפל לפרובוקציה (אלן שיבר)
רודריגס לא היה לבד, כמובן, בתצוגת הנפל - החולשה היתה אוניברסלית, עלינו בפיק ברכיים בלתי מובן והשילוב בין המערך השגוי והיכולת הזוועתית הוליד את שער היתרון הכל כך קל של באר שבע.
חזיזה ואצילי, אלו שאמורים להביא את הבארכה (וגם הביאו) במשחקים האחרונים, היו מבורדקים, חסרי דיוק ולא תכליתיים בעליל. למזלנו, הכניסה של שרי במחצית השניה העירה את הקבוצה והמשחק נטה בחזרה למקום שבו היה אמור להיות מתחילתו. בעיטה חופשית בונבונית, שיוויון יקר ונהדר, עוד ארבעים דקות על השעון. לכאורה, תסריט מצויין למהפך - הלכה למעשה, המשחק לא שטף באמת באף שלב - ומיגל ויטור שלח שם רגל משום מקום וקטף מאתיים אחוז שער כדי להשאיר אותנו עם שני שליש תאוותנו בידנו.
חבל מאוד, היינו יכולים והיינו צריכים לנצח בטרנר, בסופו של דבר. יכול היה להיות גרוע הרבה יותר. הפסד היה מכה מוראלית משמעותית, אבל יכול היה להיות גם הרבה הרבה יותר טוב. נו, תיקו.
היה ברור שהפלייאוף הזה הולך להיות קשה, רצחני ואף משחק לא יגיע במתנה. המחזור הזה הוכיח את הנקודה עבור שתי הטוענות לכתר. מה שכן, וצריך לציין גם את זה, קצת פחות במקרה שלנו. גם המעידה הזו שלנו, איכשהו, מכורח הנסיבות, יצרה עבורנו שיפור עמדות קליל לקראת ההמשך. לכו תדעו, אולי הנקודה הזו תתברר כגורלית במיוחד.
פלייאוף רצחני (אלן שיבר)
ויטור. רגל ששווה אליפות? (אלן שיבר)
אז מנערים את אבק המדבר ומתקדמים לשבת, לכיוון אם המושבות. המשחק הזה, ללא שרי וחזיזה המורחקים, צפוי להיות קשה לפחות באותה המידה, אם לא הרבה יותר. מול יריבה מרה ששלקה לנו את הצורה גם בליגה הסדירה וגם בפלייאוף, אנחנו צריכים למצוא את הפתרונות ממקומות בלתי צפויים. אין זמן להתאבל ובתכלס - אין גם שום סיבה.
וכמו תמיד - אין ולא קיים דבר בעולם הזה מלבד המשחק במושבה בשבת, ואין דבר חשוב יותר בעולם משלוש נקודות במשחק הקרוב.
שבוע טוב וירוק לכולם!
אין זמן להתאבל (אלן שיבר)