הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

חיזוק ששווה אליפות: על החשיבות של אצילי

וגם: התואר שבדרך והקלאסה של ייני. טור של אוהד ירוק

תמיר אלחיאני
תמיר אלחיאני  10.05.21 - 10:22
תחילת כתבה

כדורגל המועדונים הישראלי סובל מתדמית לא מאוד חיובית, בלשון המעטה. אנחנו נהנים לעלוב בו, לגמד ולהקטין אותו, בהשוואה לכדורגל שאנחנו רואים בליגות העילית (וגם כמה פחות עילית) באירופה.

אז לפני הכל, תרשו לי להוריד את הכובע בפני שני מועדוני ענק שנותנים כבוד, גאווה והנאה לקהלי האוהדים שלהם ולכל מי שהכדורגל הישראלי קרוב לליבו. המשחקים בין שתי הקבוצות העונה פשוט עוצרי נשימה, האמוציות בשמיים, הקהלים פנאטיים ונותנים אווירת גיהנום והרמה גבוהה מאוד, כמעט בכל רגע. פשוט תענוג, הכדורגל הישראלי חי ובועט, בזכות שני מועדוני העל שלו.

ולאחר שטפחנו על שכמות כל העוסקים במלאכה, נתפנה לדון ביתר פירוט בטירוף המוחלט שקרה על הדשא ומחוצה לו בבלומפילד אתמול. מכבי תל אביב הגיעה למשחק הזה עם הגב לקיר, הקהל שלה הגיע למשחק הזה ונתן אווירת חארבו דארבו ומלחמת עולם עוד לפני הפתיחה. ההתלהבות והסביבה, יחד עם טעות שיפוט של שמואלביץ' (לא רק היד של טיבי, גם פגיעת ראש של מנחם שחייבה הוצאת כדור והשארתו התמוהה של סאן שכבר קם מחוץ לתחומי המגרש גם כשחודש המשחק, בלי סיבה נראית לעין), הולידה את שער היתרון המוקדם של טיבי. עוד ליקוי מאורות לא אופייני של החבורה בירוק, יחד עם ביצוע פשוט מעולה של פשיץ', הכפילו את היתרון תוך פחות מעשרים דקות (כשבערך עשר מהן היו זמן שנתן השופט בכדי להפיג את העשן מהרימון).

מה אגיד לכם, אין אחד ביציע הירוק שהעלה על דעתו רעיון של קאמבק. איזה קאמבק איזה, חצי מהיושבים התחילו לגשש בכיס לכיוון המפתח של האוטו, מחשש פן יראו עוד חרפה מרובת שערים. מכבי חיפה הגשימה, למעשה, את הגרוע בתסריטים, והפגינה התפרקות כמעט מוחלטת ברבע השעה הראשונה. כולנו היינו בטוחים שזו תהיה עוד רביעייה לדיראון עולם. אבל אחרי השער של פשיץ', לא יכולתי שלא לשים לב לשחקני מכבי חיפה, בראשם נטע לביא, שמתאספים בעיגול האמצע. נטע מסמן לכל החברים מסביב להירגע, להתארגן מחדש ולסמוך על האיכות והיכולת בכדי לחזור שוב למשחק. משהו בבטן, שהתהפכה קשות, אמר לי שכלום לא גמור.

לקרוא למה שקרה לאחר מכן "לחזור למשחק" יהיה אנדרסטייטמנט העשור. מכבי חיפה, תוך שלוש דקות, קפצה מהקבר שהיתה בו, ממצב הביש שהכירה כל כך טוב בשנים האחרונות, וכמו שד ירוק, לפתה את מכבי תל אביב בצוואר עד לתום המחצית, בבליץ מטורף של עשרים דקות. בבוטום ליין - מכבי תל אביב יכולה לומר תודה גדולה למשקוף השער וטננבאום על כך שלא קיבלה את הנוקאאוט המוחלט עוד בתום המחצית. במחצית השנייה, עם כניסת העייפות, יימח שמה, והעדרם של מחליפים במרכז השדה הירוק, המשחק הלך לכיוון של הצהובים, אם כי בלי מחץ מיוחד. לצד ההצלה העצומה של ג'וש כהן מהרגל של פשיץ', טננבאום רשם עוד שתי הצלות אדירות מדוניו וסאן מנחם. באופן כללי, יש בהחלט עתיד בשער הנבחרת, משתי הקבוצות.

הלב מתפוצץ מגאווה על האופי, הנחישות והלב שהפגינו כל השחקנים בירוק, בראש ובראשונה - מכסחת הדשא מכפר קרע, מוחמד אבו פאני, שהאכיל שקי חצץ את מרכז השדה האגרסיבי של מכבי תל אביב. נטע לביא, למרות פתיחה לא טובה, התעשת ועשה עוד כמה קסמים עם הכדור, חזיזה נלחם וכמעט בא על שכרו מבעיטה נהדרת, שרי היה פנטסטי ותזזיתי, גם מעבר לשער, דוניו סופר נייד ולוחץ, עוד קאמבק מקבר הביקורת והדעות הקדומות.

אה כן, והיה עוד אחד בירוק שממש שווה להזכיר אותו....

כשדובר על ההבאה של עומר אצילי, מכבי חיפה הובילה בשמונה הפרש את הטבלה. הדיבור היה שמדובר ברכש בהסתכלות לטווח הארוך, לשנים הבאות, בבחינת הליגה בעונה הזו מוכרעת. עכשיו, תעשו טובה, תסתכלו אחורה, לכל המשחקים של הפלייאוף העליון. תראו מי התחיל ובישל וגם כבש את השערים בדקות הקריטיות והמכריעות ביותר. תראו את הנחישות, הרוע והטירוף של אצילי בכמעט כל דקה על הדשא. קראו לי סקפטי, אבל גם מעבר לבישול, בלי הנוכחות והערך המוסף של עומר אצילי על הדשא, שום סיכוי שהיינו חוזרים אתמול. אם וכאשר נזכה באליפות, וזה כבר הופך לאם מאוד אקטואלי אחרי אתמול, עומר אצילי יהיה בעל מניות מאוד מאוד משמעותי בה. אולי המשמעותי ביותר.

שריקת הסיום מצאה אותנו מרוצים, בסופו של דבר, גם מרוח הלחימה והחזרה המופלאה והנהדרת הזו מהקבר וגם מתוצאה שמותירה פער נקודות נאה, שלושה משחקים לסיום העונה. אנחנו מרחק נגיעה מהתואר, זה כמעט שלנו, אבל עדיין לא. אפשר לומר שאנחנו עם הוויזה ביד בדרך לקופה, ובשני משחקים הליגה הקרובים הגיע הזמן לסגור את העסקה הזו, סוף סוף. אף קבוצה לא תוותר ולא תרצה לשמש כתפאורה, ואלו קבוצות שלקחו נקודות משני המועדונים. אוי ואבוי לנו אם במצב הזה איכשהו נמצא דרך להפיל את התואר, לא רוצה לחשוב בכלל על האופציה. שני, מ.ס. אשדוד, המשחק הכי חשוב שלנו העונה. שוב.

ועוד לפני כן - עוד מפגש בגביע, יום רביעי, בלומפילד. הפעם יהיה חצי-חצי בקהל, ואווירת טרפת של עוד קרב אל עלמיין בין צהוב לירוק. משחק על הזכות לחזור הביתה לסמי עופר ולנסות לזכות בגביע מול הכרמל.

אז לצד כל המחמאות, ולצד כל התשבחות - בסופו של דבר, לא ניצחנו את מכבי תל אביב השנה בליגה. לא הייתי מדבר אחרי אתמול במונחים של כוכבית, כי התיקו הזה מרגיש כמו ניצחון, בטח בהתחשב במה שקרה במגרש. אבל בהחלט, הקוף הזה על הגב עדיין כאן. אולי הפעם הזו, מי יודע... מה שבטוח, התחושה היא שגם יום רביעי, כמו המפגשים האחרונים, ייתן לנו עוד מפגש לפנתיאון.

רק שייגמר ירוק...

שבוע טוב וירוק לכולם!

נ.ב. מקדיש את הטור הזה לרועי כהן הנהדר, חבר יקר ואהוב, שלא עשה שיעורי בית וקבע את החתונה שלו על יום המשחק בחצי הגמר. מאחל לך שנים של אושר ואהבה עם בחירת לבך, ומקווה לחגוג איתך ביום רביעי, עמוק לתוך הלילה.

נ. ב. ב. צריך לומר - איזה גבר שרן ייני. כמה קלאסה, כמה הגינות ואצילות בצורה בה הוא מתראיין. יכול ללמד כמה חברים שלו לקבוצה איך לא להישמע ילדותי ובכיין מול מצלמות.