הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

חתול רחוב: הכירו את הרכש החדש של בית"ר

התקריות המשמעתיות שכללו עימותים עם אוהדים, המספרים הפושרים בשנים האחרונות ולמה בכל זאת אפשר לצפות ממנו שהוא ישדרג את בית"ר י-ם? הכירו את אדווין ג'סי, הרכש החדש בבירה

אבישי סלע
אבישי סלע  08.07.21 - 12:32

תגיות: אדווין ג'סי

תחילת כתבה

אחרי לא מעט התעכבויות, שחרורים ותחינות מצד האוהדים - לבית"ר ירושלים יש רכש זר ראשון: קוראים לו אדווין ג'סי, שחקן כנף בן 30 מגאנה. ג'סי מגיע לבית"ר אחרי לא מעט תחנות סביב העולם: את רוב הקריירה העביר בהולנד (משם, כנראה, גם המאמן ארווין קומאן מכיר אותו), אבל בהמשך נדד גם לנורבגיה, בולגריה, טורקיה ואפילו ארצות הברית (לתקופה קצרה). אז מיהו אדווין ג'סי? וכמה הוא יכול למלא אחר הרעב של אוהדי בית"ר, סוף סוף, לכדורגל טוב? הנה תוצאות הבדיקה שלנו.

מקצועי
לפחות ברמת הרזומה היבש, ג'סי לא מביא איתו כמות נהדרת של מספרים: בסה"כ יש לו 293 משחקים בקריירה עד היום ורק 45 שערים, מעט יחסית לשחקן התקפי (ע"פ אתר "טרנספרמרקט"). בעונה שעברה, במדיה של סמסונספור מהליגה השנייה בטורקיה, הוא רשם 14 הופעות ורק שער אחד. עונות השיא שלו היו בנורבגיה, במדיה של אלסונד, שם הוא רשם 12 שערים ב-54 הופעות ועזר לקבוצה לעלות ליגה.

עם זאת, לפחות מהמהלכים שהוא מייצר - לג'סי בהחלט יש מהירות ושליטה יפה בכדור, וגם יכולת מסירה טובה שבאה לידי ביטוי בעוד 30 בישולים בסך הכל. כך שאולי הוא לא יהיה פינישר, אבל בהחלט יוכל להוסיף מהירות לאגפים של בית"ר, ובכלל להתקפה הבית"רית שבעונה האחרונה היתה תקועה פעמים רבות מדי.

מחוץ לדשא
אם לבית"ר צריכה להיות דאגה כלפי ג'סי, היא לא בהכרח צריכה לבוא מתוך המגרש - אלא מחוצה לו: לא מעט סיפורים רדפו את הגנאי לאורך השנים; מאלסונד הוא הושעה ביולי 2017 (מסיבות שהמועדון סירב לפרט), כששיחק בהראקלס הוא הניף אצבע משולשת כלפי האוהדים שלו, שקראו כלפיו קריאות גזעניות (והושעה ע"י ההתאחדות ההולנדית); ובצסק"א סופיה הוא הסתבך עם האוהדים, לאחר שרק בשנה שעברה (בעיצומה של הקורונה) נצפה מבלה עם חבריו במסיבה, מיד אחרי תיקו מאכזב בליגה נגד לוקומוטיב פלובדיב.

אוהד אחד כתב: "כאוהד כדורגל ושל צסק"א, הנה הסיבה שהשחקנים של הקבוצה שלי נמצאים בכושר כל כך חלש... מר עלי סואו (שחקן גנאי נוסף בקבוצה) ואדווין ג'סי לא יכולים להיות מקצוענים על המגרש, אם הם מקצוענים ברחבת הריקודים... אולי חגגתם את התיקו עם פלובדיב?". יחד עם זאת, כשהדברים הלכו בצורה יותר טובה, הקהל החמיא לג'סי ואף טען שהוא נכנס "למצב פורשה" (המכונית), בגלל המהירות הרבה שהפגין.

"הכדורגל שלי התחיל מהרחוב"
היכולת הטובה של ג'סי בשנים מסוימות לא נעלמה מעיניהם של אנשי נבחרת גאנה, ובשנת 2017 הוא אף זומן לסגל. יש לו בסך הכל חמש הופעות במדי הנבחרת, כשהראשונה היתה בברזאוויל נגד קונגו, בספטמבר אותה שנה: "היה רעש מטורף באצטדיון, עדיין היו שם וובוזלות. כולם שרו ורקדו, זו היתה אווירה שונה מאוד מאירופה. זה היה כמו חלום שהתגשם, בטח עבור ההורים שלי, אפילו לא בשבילי אלא בשביל המשפחה. תמיד רציתי להגיע למקום הזה".

"נולדתי באמסטרדם", הוא סיפר לאתר הרשמי של צסק"א סופיה, "במחוז באלמר, זה היה גטו. היה מסוכן להיות שם, הייתי צריך לחזור הביתה עד שש או שמונה בערב. אם איחרתי, נענשתי - בעיקר על ידי אבא שלי. הייתי כל הזמן בחוץ ושיחקתי כדורגל. לפעמים גם עשיתי דברים אחרים ורעים, אבל לא כל כך רעים.. אני זוכר שפעם שיחקתי כדורגל עם אחי, ריימונד, שמענו משהו נפל וראינו שזו גופה. החיים בבאלמר לא היו קלים, ובדיוק בגלל זה היה חשוב להקשיב להורים באותה תקופה".

"חיקינו את השחקנים שראינו בטלוויזיה. ראינו פרסומת עם דייויד בקהאם, כשהוא כבש שער בדקה האחרונה בבעיטה חופשית. שמנו את הכדור בדיוק באותו מקום על המגרש וכבשנו. חיקינו גם פרסומות עם רונאלדיניו. אמא שלי הדפיסה לנו חולצות עם השם 'בקהאם' מאחורה. בבאלמר הרבה שחקנים משחקים ברחוב, ואני חושב ששם כולם מפתחים את הכישרון שלהם. לא רק אני, גם ריאן באבל או טימותי פוסו-מנסה. יש הרבה שחקנים מוכשרים, שההורים שלהם הצליחו לשמור עלהם מהשפעות רעות".

"הכדורגל שלי התחיל ברחוב. אם אני לא נהנה על המגרש, אז אני גם לא מבטא את עצמי ולא טוב. אני אוהב לעשות הרבה תרגילים - הטעיות, מספרות. אני מנסה ליהנות מהמשחק בדרכי. ולכן אני מאוד אוהב שחקנים טכניים. אני אומר להם: תהנו מהמשחק, ואף פעם אל תתבגרו!".

סיכום
ג'סי מגיע לבית"ר אחרי מסע נדודים לא קטן. גם הגיל שהוא מגיע בו לישראל, בדרך כלל, לא מבשר טובות כשמתבססים על הניסיון עם שחקנים זרים. ואף על פי כן, ולמרות הכל, שחקן הכנף הגנאי מכיל בתוכו לא מעט מרכיבים שיוכלו לסייע לו באווירה הלחוצה בעיר הבירה: הוא כבר התחשל לא מעט עם קהלים של קבוצות גדולות בעלי דרישות גבוהות, ספג לא מעט ביקורות וגם התנסה בכמה ליגות טובות יותר מישראל.

אם אפשר לסמן DNA לבית"ר ירושלים, הרי שזהו הרצון לכדורגל הרפתקני, התקפי, מהנה - "שכונתי" במובן הטוב של המילה. אלה היו גיבורי בית"ר המקומיים - מאורי מלמיליאן, דרך אלי אוחנה, רונן חרזי או ברק יצחקי. שחקנים שידעו לגרום לקהל לא רק לשמוח מנצחונות, אלא גם ליהנות מהדרך. אם להתרשם מאדווין ג'סי, הוא בהחלט יכול להביא את זה לעיר הבירה - ואחרי השנה האחרונה, קצת כדורגל שמח זה בדיוק מה שהיה חסר.